הוא רצה שנעבור לגור ביחד...
היי, אני בת 21, אני סטודנטית, רק התחלתי ללמוד השנה, היה לי חבר עד לפני שבוע בערך.. והוא החליט שלא מתאים לו יותר והוא נפרד ממני.
היינו 5 שנים ביחד עוד מהתיכון והוא החליט שהוא רוצה לקדם את הקשר ושנעבור לגור ביחד. הבעיה שלי היא.. זה שאני לא מוכנה עדיין לגור ביחד מכל מיני סיבות כמו:
דבר ראשון, אני כרגע לא עובדת וכנראה גם לא אוכל לעבוד בשנה שנתיים הקרובות (עבודה רצינית עם משכורת נורמלית) בגלל הלימודים, ולמרות שהחבר כן עובד בעבודה קבועה ומסודרת לא רציתי שכל הנטל הכספי של הבית ייפול רק עליו (גם אני רוצה לעזור ולא רק לחיות על חשבונו).
דבר שני, אני לא חושבת שאני יכולה כרגע לנהל משק בית כמו שצריך, שלא תחשבו שזה מתוך עצלנות זה לא העניין, העניין הוא שאני מאוד עסוקה אני בקושי נמצאת בבית, אני חוזרת מאוחר צריכה לחזור ולהכין עוד עבודות ומבחנים.. וחשבתי על זה קצת על מה שהוא הציע והגעתי פשוט למסקנה שכרגע אני לא אוכל לנקות, לבשל, לכבס ולעשות את כל שאר הדברים כמו שצריך וממש לדאוג לטיפוח הבית. אולי זה ישמע פרימיטיבי ולא נכון אבל החבר שלי הוא לא מאלה שממש עוזרים בדברים האלה, וגם אם היה עוזר קצת עדיין רוב הדברים היו נופלים עליי.
אני כרגע חיה אצל אמא, וברור שיותר נוח לי אצלה, נניח אם אני חוזרת הביתה ב6 בערב היא תכין לי משהו לאכול, ואין לי דאגות מעבר ל ללמוד ולעזור בדברים קטנים אחרים.
דבר שלישי, הייתה עוד אופציה שעלתה שנגור בחדר בחצר משותפת עם ההורים שלו, עכשיו שוב גם פה דיי שללתי את זה כי הם משפחה מאוד גדולה, מלא אחים, מלא ילדים קטנים מתרוצצים כל היום, צעקות, חברים באים יושבים והולכים ובאמת שאני צריכה פשוט לתת את כל כולי לתואר עכשיו ואני יודעת שזה פשוט יפריע לי.
בקיצור.. באמת שבמצב אחר אם הייתי פנויה הייתי עוברת לגור איתו בלי לחשוב פעמיים כי בתאכלס זה גם מה שאני רוצה, אבל משיקולים הגיוניים אני חושבת כי אני מכירה את עצמי ויודעת מה אני צריכה כרגע בשביל להצליח בלימודים, כרגע אני לא מוכנה לזה.
אז אמרתי לו את זה הסברתי לו יפה.. והוא פשוט אמר לי שהוא לא מתכוון לחכות לי.
נפרד ממני, אמר שירד לו ממני ושכבר לא מתאים לו.
עצוב לי... כי בסך הכל רציתי לדחות את זה בשנה, שנתיים כדי שירד לי קצת הלחץ, זה לא ששללתי את זה.
מה דעתכם?
היי, אני בת 21, אני סטודנטית, רק התחלתי ללמוד השנה, היה לי חבר עד לפני שבוע בערך.. והוא החליט שלא מתאים לו יותר והוא נפרד ממני.
היינו 5 שנים ביחד עוד מהתיכון והוא החליט שהוא רוצה לקדם את הקשר ושנעבור לגור ביחד. הבעיה שלי היא.. זה שאני לא מוכנה עדיין לגור ביחד מכל מיני סיבות כמו:
דבר ראשון, אני כרגע לא עובדת וכנראה גם לא אוכל לעבוד בשנה שנתיים הקרובות (עבודה רצינית עם משכורת נורמלית) בגלל הלימודים, ולמרות שהחבר כן עובד בעבודה קבועה ומסודרת לא רציתי שכל הנטל הכספי של הבית ייפול רק עליו (גם אני רוצה לעזור ולא רק לחיות על חשבונו).
דבר שני, אני לא חושבת שאני יכולה כרגע לנהל משק בית כמו שצריך, שלא תחשבו שזה מתוך עצלנות זה לא העניין, העניין הוא שאני מאוד עסוקה אני בקושי נמצאת בבית, אני חוזרת מאוחר צריכה לחזור ולהכין עוד עבודות ומבחנים.. וחשבתי על זה קצת על מה שהוא הציע והגעתי פשוט למסקנה שכרגע אני לא אוכל לנקות, לבשל, לכבס ולעשות את כל שאר הדברים כמו שצריך וממש לדאוג לטיפוח הבית. אולי זה ישמע פרימיטיבי ולא נכון אבל החבר שלי הוא לא מאלה שממש עוזרים בדברים האלה, וגם אם היה עוזר קצת עדיין רוב הדברים היו נופלים עליי.
אני כרגע חיה אצל אמא, וברור שיותר נוח לי אצלה, נניח אם אני חוזרת הביתה ב6 בערב היא תכין לי משהו לאכול, ואין לי דאגות מעבר ל ללמוד ולעזור בדברים קטנים אחרים.
דבר שלישי, הייתה עוד אופציה שעלתה שנגור בחדר בחצר משותפת עם ההורים שלו, עכשיו שוב גם פה דיי שללתי את זה כי הם משפחה מאוד גדולה, מלא אחים, מלא ילדים קטנים מתרוצצים כל היום, צעקות, חברים באים יושבים והולכים ובאמת שאני צריכה פשוט לתת את כל כולי לתואר עכשיו ואני יודעת שזה פשוט יפריע לי.
בקיצור.. באמת שבמצב אחר אם הייתי פנויה הייתי עוברת לגור איתו בלי לחשוב פעמיים כי בתאכלס זה גם מה שאני רוצה, אבל משיקולים הגיוניים אני חושבת כי אני מכירה את עצמי ויודעת מה אני צריכה כרגע בשביל להצליח בלימודים, כרגע אני לא מוכנה לזה.
אז אמרתי לו את זה הסברתי לו יפה.. והוא פשוט אמר לי שהוא לא מתכוון לחכות לי.
נפרד ממני, אמר שירד לו ממני ושכבר לא מתאים לו.
עצוב לי... כי בסך הכל רציתי לדחות את זה בשנה, שנתיים כדי שירד לי קצת הלחץ, זה לא ששללתי את זה.
מה דעתכם?
