הוא שאל אותי...

[נקיטה...]

הוא שאל אותי...

סבתא של אישי הלכה לעולמה... אישה קרובה לגיל 90 . הוא כמעט ולא הכיר אותה, הבן שלי. ישבו שבעה... הלכנו לבקר. בלילה אחרי המקלחת...שכבנו ארבעתנו במיטה, והוא שאל: אבא למה היא מתה? כי היא היתה מבוגרת. מה זה מבוגרת? גדולה גדולה... אבל אבא גם אני אהיה גדול, נכון? נכון. מה, גם אני אמות? העניים שלו נפקחו לרווחה, היה בהם פחד, פחד של הבנה. פתאום הוא הבין. הוא הבין. האיש שלי הביט בי, אני הבטתי בו... לא ידענו איך מתמודדים עם השאלה הזו. חיבקתי אותו ... ואמרתי לו שזה יהיה עוד המוןןןןןןן זמן... אז הוא סינן לי ככה באוזן... אבל אמא אני לא רוצה למות. אמרתי לו אל תדאג ילש שלי, אני אדבר היום בלילה עם אלוהים ואני אבקש ממנו שיהיה בסדר.זה לא סיפק אותו, הוא רצה שאבטיח. לא יכולתי להבטיח לו שהוא לא ימות לעולם, לא משקרת לו. אבל איך מתמודדים עם הסוגיה הזו? אוףףףףףףף... נקיטה

 

[דספרדו]

התקלת אותי!

לוקח זמן סביר לחשוב מה עושים או איך מסבירים דבר כזה.. ``אימא אני לא רוצה למות``?? ואוו לוקח עוד זמן.. {עוד הרבה זמן אני מניח.. עד שיהיה בן 18?} מודה שהשאלות המסובכות שלי הם מין הסוד: ``אבא מי יותר חזק? אקסמן או פאוור ריינג`ר או דיג`ימון או.. או .. או.. טרזן?!

 

[דספרדו]

ברור שהתשובה היא

``אבא הכי חזק``!

 

[נקיטה...]

ברור...

אבל הכי חכמה היא - אמא! (נראה אותך מתווכח...)... דספרדו... פעם ראשונה... לא, לא בעצם זו לא פעם ראשונה שנשארתי שותקת מבוללבלת ולא יודעת איך לענות לבני... זה קרה ביום הזכרון לשואה ולגבורה האחרון... הוא שאל כאלה שאלות... אמר לי... אמא, אני רוצה לראות בתמונה את ההיטלר הזה... הוא הרג ילדים... אמא ילדים בגילי... ועכשיו השאלה הזו... ההתעסקות עם המוות. יודע... אתמול הוא שאל אותי שוב, והפחד ניכר בקולו... אמרתי לו... יודע מה ... לא מדברים על זה יותר... בוא נצייר יחד. (הרגשתי כמו סתומה... ראבק... לא ידעתי מה עושים... בחיי). אז הוא הביט בי... ואמר לי אמא... טוב נלך לצייר, אבל אני אצייר ואת תצבעי! ו... אמא אל תשכחי לדבר עם אלוהים בלילה. נוווווו... מה אתה אומר? אוףףףףףףף הקטנים האלה... (תגיד... אפרופו ``דספרדו``... יש סרט בשם זה עם ... אנטוניו בנדרס... תגיד... אתה קורא לעצמך כך כי... אתה... דומה לו? ייתכן?)... טוב טוב... הנה די... זה לא לפורום הזה! (אבל אני לא רק ``אמא`` אני בן אדם......... ששששששששששש במילא אף אחד לא שם לב לשאלה...).... נקיטה

 

[מיה30]

שששששש......

הוא הרבה יותר חתיך.... חחחההההה סתםםםםםםם וברור שאף אחד לא שם לב...נכון???!!!! מיה30 {מתעלמת ברור}

 

[אמיר.]

עלק חתיך

אין לי שמץ מי זה בכלל אבל מה שבטוח הרבה הרבה יותר טוב להתעורר ליד החוקי מאשר לידו... פעם הייתי מתעצבן כאשר רעיתי היתה אומרת באמצע סרט `שיו , איזה חתיך` היום אני כבר רגיל שתגיד ממילא בסוף אני זוכה !!!!!

 

[רקדנית הרוח...]

מאיפה אתה יודע???

ישנת פעם ליד אנטוניו בנדרס???? רקדנית (שלטעמה ברוס וויליס הרבה הרבה יותר...)

 

[דספרדו]

אז ככה {מכחכח קלות}

בקשר לסבא כן גם לילד שלי ``חסר`` סבא אחד ואני מספר לו שהוא בר מזל כי יש לו סבא אחד פה.. {חי ונושם על פני האדמה} ויש לו גם אחד ששומר עליו מלמעלה {מלאך} אז לפעמים כשהוא מביט למעלה ורואה ענן שזז או שמש מחייכת הוא יודע שזה סבא שאומר לו שלום בצורה מיוחדת טוב טוב מודה שגם לי זה עוזר לחשוב ככה.. ובקשר לשואה, אני לא נכנס לזה בינתיים חושב שלהיות בעולם של אשליות וסיפורים ואגדות זה יופי למה לי להרוס את זה כל כך מוקדם?? שייחיה וישחק ויצחק חופשי ללא דאגות כמה שרק יוכל.. ובקשר לשאלה.. השקטה שאף אחד לא ראה בכלל רגע בואי למטה קצת שלא יראו את נורמלית?????????? חהההההה בחיי שאת לא.. זה פורום להיות הורים ראבקקק פה אני = הורה מלאך למרות ש.. ןבטח שלא הנחתום מעיד על עיסתו {למרות שעיסה לא רעה בכלל, חההההה} אבל אהמממ.. אולי הערה קטנה תראי מיה לא ידועה כשקרנית {ההיפך, היא אומרת אמת ידועה באיזורינו} אז... אהממ למרות שאני חושב שאני גם בנוי יותר טוב {אשרי הצניעות} לא מעיד על עצמי..ששששששש אבל חייב להוסיף ששאלתי את אשתי והיא בלי למצמץ ענתה ``אתה``? ``שטן``!! לא ממש הסבירה אם זו מחמאה או .. אהמממ.. זהו {לערך} מחייך {מזל שאף אחד לא רואה את זה אה?}

 

[מיה30]

ידעתי ידעתי ידעתי!!!!

ידעתי שאני מזהה פה מישהו מוכר.... והקרניים הן לא איזו פאטה מורגנה והזנב עם המשולש בקצה בחיי אמת!!!! יוווווו בחיי מכירה אותך... שקוףףףףףף לאללה חחחחחחההההההההה אבל...עדיין חושבת שיותר חתיך... בנות!!! תאמינו לי בהחלט!!! מיה30 {מפרגנת חופשי}

 

[אילה.]

שם למעלה בשמים

את יודעת, אצלנו, כשעלה נושא המוות... פשוט זה בטח לא, אבל כשחושבים על זה, באמת באמת, עמוק עמוק, וזה כמובן תלוי במערכת שלמה של אמונות ותפישות... אבל אולי, אולי אולי, זו לא חוויה כל כך נוראית... אולי זה סוג של המשכיות... ואני אעצור בזה, בלי להיכנס לדיון באמונה... אבל מתוך זה יצא אצלנו, שלמות זה פשוט לעבור הלאה, ומי שמת נמצא במקום אחר, בשמים... ואיכשהו, הנסיך שלי חי עם זה בשלום... לפחות כרגע. <וחוץ מזה, אנטוניו בנדרס? מי לא שמע ששאלת? מי?> אילה

 

[נקיטה...]

אילה...

המוות לצערי הוא חלק גדול ממני... (אבדתי את שני הוריי ואני רק בת 31...) החלטתי לצבוע את המוות בצבעים בהירים... לקבל אותו כחלק מהחיים... (כאילו שיש לנו ברירה אחרת)... גם אני הדחקתי את ההתמודדות עם השאלה הענקית הזו עד שהנסיך שלי... העלה את הנושא... יודעת מה איילה... זה מה שאומר לו... שזה פשוט לעבור הלאה... לעבור למקום קסום... תודה איילה. מה את שמעת ששאלתי על אמטוניו בנדרס??? <יאווווווווווו איילה מיה30 אמרה שדספרדו חתיך יותר מאנטוניו בנדרס ואני... אני... אמרתי לדספרדו שנזכרתי בו כששרתי את שיר ה``קקי`` עם הבת שלי בשירותיים... יאווווווו... מה עשיתי..., אבל בטח גם את זה אף אחד לא שמע... נכון?>... נקיטה

 

[אילה.]

נקיטה, מה??? לא שומעיםםםם

לא מבינה מה קורה פה? לא שומעים כלום... לא קולטת, אילה

 

[דספרדו]

זה בשקט זה?????

ושוב פעם ה``קקי``???? לפחות זה עוזר לה? {לזהובת התלתל ברור}

 

[מיה30]

קראתי ו....

ישר רצתי לשאול ולברר מה אומר על זה הבחור הקטן שלי קצת חומר רקע- גם אצלנו חסר סבא אחד והנושא הוא לא בוחן פתע בשבילו אבל הוא נפטר לפני שהילד הגיח לעולם והא אינו מכיר אותו כלל אלא רק מסיפורים. טרם לקחתי אותו לבית העלמין כי אני חושבת שאני עדיין לא בשלה להתמודדות הזו עם השאלות של מה זה האבנים האילו? ו...איפה סבא? מה הוא ישן פה??? כן מן סוג של הדחקה שלי...אולי... אז, להלן ממצאי החקירה בתימצות - אני: ילד תגיד למה אנשים מתים? ילד: כי הם מבוגרים ויש להם מחלה קשה אני: תגיד, אתה יודע לאן הם הולכים אחרי שמתים? ילד: כן, לאדמה וגם לשמיים אני: ותגיד יש אנשים שלא מתים? ילד: כן!!! אנחנו!!! טוב אז הילד כמו שאתם רואים לא ממש בטראומה ו...ייייייששששששש ייייששששששש ייישששששש אנחנו לא נמות!!!!!! טוב...ככה הבן שלי הבטיח לי.... פייר, עכשיו אני רגועה... אז....חיים ארוכים ו מ א ו ש ר י ם.... מיה30 {האלמותית בהחלט}

 

[אמיר.]

השתגעת ???

לקחת ילד לבית קברות ??? אף פעם לא !!! אולי כנער - אם הוא ירצה מעצמו.

 

[אילה.]

מיה, אמיר...

מיה, בדומה למה שסיפרת, גם אבי נפטר לפני שהנסיך שלי נולד... אבל בניגוד לדעתו הנחרצת של אמיר, אני לוקחת אותו לאזכרות בבית הקברות מדי שנה, מאז שהיה קטן... <מפסיקה רגע ונותנת חצי דקה להתגברות על ההלם> ואתם יודעים מה? מדהים איך הוא התנהג שם, ועדיין מתנהג... מסתובב בין הקברים, קצת קורא את השמות והכיתובים, קצת משחק לו, בעבר היה נוהג להביא איתו איזו בובה כזאת או אחרת, שיהיה לו מה לעשות... מבחינתו, זה פשוט עוד מקום... כי לא יעזור כמה שנתעלם מזה, המוות הוא חלק מהחיים. כמו לידה, כמו גדילה, כמו עצב, כמו שמחה, (כמו רופא שיניים), כמו כל דבר אחר... אני חושבת שאם אנחנו נקבל את זה שזה חלק מהחיים ונעביר להם את זה שזה חלק מהחיים, אז גם בשבילם זה יהיה חלק מהחיים. ובשורה התחתונה, לדעתי, אם מחביאים את זה מהם, שם מתפתחות הטראומות... ואם מראים ומסבירים, עם כל הצער והכאב, אז אמנם חושפים אותם לצער וכאב, אבל לפחות מתמודדים עם מה שיש ולא משאירים מקומות מוסתרים ומסתוריים. כבר נאמר פה שלפעמים הם המורים הכי טובים שלנו, לא? מתמודדת, אילה

 

[רקדנית הרוח...]

יש לי בן דוד

שאמו נפטרה כשהיה בן 6 . הוא לא היה בלוויה שלה ( כי לא לוקחים ילדים קטנים ...) במשך שנים , באזכרת יום השנה שלה, לא לקחו אותו..(כי לא לוקחים ילדים קטנים..) עד היום, הוא מספר, שיש לו מין דקירה כזאת בלב.. יש לו מין תחושה שאם היה בלוויה כאילו היה יכול להחיות אותה.. נשמע מוזר? תמהוני? לא הגיוני? מי יודע מה עובר בראש של ילד בן 6 ??? ואני אומרת, אנחנו לא יודעים לפעמים כמה ילדים חזקים כמה ילדים מבינים.. אפילו יותר מאיתנו. ולא לקחת לבית קברות זה לא משהו שעושה טוב לילד.. זה מקל עלינו... פוטר אותנו מלהסביר.. מלתת תשובות על דברים שאנחנו בעצמנו לא מבינים. אמרתי פעם שצריך לצבוע לילדים את העולם בוורוד.. גם את המוות אפשר לצבוע, רק צריך לדעת איך..