הוא שואייל
מה היה לנו החג ?. אז קולהכבוד פורג´ היקר , איך שעמדת בגבורה. והנה אני אמשיך בסיפורים. חג דיי משעשע בסופו של דבר. להלן הרפתקאות הג´וניור מחוץ לעיר הגדולה : בערב החג הייתי אמורה לנסוע עם חבר לקרובת משפחה שלי בצפון. שהם חברים טובים שלו , כבר המוןןןןןן שנים. יצאנו , אחרי איחור קל , בסביבות שבע בערב . הג´וניור מעקם ת´פרצוף מכל הנסיעה , לא אוהב מכוניות , מעדיף במטוס. בקיצור , איך שעומדים לצאת מת"א ,נתקע לו האוטו פיתום.
הג´וניור היה מאושר. ובמיוחד מהעובדה שחזרנו הבייתה (במונית ). את המשך הערב(חג) בילינו אני והוא בהכנת אתר האינטרנט שלו . למחרת בבוקר אבא שלי מתקשר אלי מהדרך חזרה מירושלים , איפה שהם נסעו להחזיר את הבנות של אחי למבשרת ציון. (לשמה עברה גרושתו עם החבר שלה , עכשיו ) ושואל אם בא לי לנסוע איתם לטיול בגליל , צימר בלילה וכו´. הג´וניור הסכים (לאחר הבטחות לשוחד) ויצאנו בסביבות הצהריים. היה לנו טיול נהדר , ביקרנו בדרך במקומות נוסטלגיים , כמו הבית הישן (חדש) שלנו שבניתי בבנימינה ועכשיו עומד שומם ואפ´חד לא גר בו , אני לא יודעת למה. עשינו קניות של מדאבוטים חדשים והגענו בסופו של דבר ללון אצל דודה בצפת. למחרת בבוקר (שזה אתמול) הבטחנו לג´וניור טיול מוקדש בשבילו ונסענו למטולה. הג´וניור ואני נכנסנו למרכז קנדה להחלקרח (הגשמת חלום ישן שלו ) והוא החליק שם שעתיים , מינימום כמו איזה רקדן קרח רוסי. מדהים. אני אחרי סיבוב קצר צמוד למעקה צנחתי על התחת שכואב לי עד עכשיו
) אחורי זה המשכנו כך לחוות וורד הגליל לצהריים אכלנו במסעדה המקסימה והג´וניור קיבל שיעור רכיבה על סוס. רכב כאילו הוא במערב הפרוע והיה מבסוט , פצצות לגבות. בדרך חזרה , הוא כבר רצה סוס כמובן.
עוד בדרך חזרה , החלטתי שאני רוצה לעבור לאיזה יישוב כפרי בגליל (העליון) ואחרי זה , זה התפתח להרי ירושלים , ואבא שלי מייד מתנדב לעבור ביחד איתי ואנחנו מתחילים לחפש יישוב כזה.
, אפילו שיהיו בו ארבעה בתים , זה מספיק לי. אבל , זה חייב להיות במקום הררי שיורד בו שלג בחורף ויש חוות סוסים קרובה
מישהו מכיר? והיום? היום זה כבר סרט חדש. אבא של ג´וניור היה אמור להגיע בבוקר , על פי " הזמנתי " שהתקשרתי אליו לפני החג. רציתי שוב להזכיר לו ולנסות אולי , אולי , אולי ........ הוא שכח. אחה"צ , לא מזמן , הוא הגיע. ושאל למה לא התקשרתי בבוקר להזכיר לו , פיתום הוא נזכר לבד. אז מה חדש עכשיו , הוא שאל? בעצם כלום , אני אומרת . אתה יודע. כן , אני יודע הוא עונה. ...חשבתי וחושב על זה כל הזמן מאז הפעם האחרונה. אבל באמת אני לא יכול לתת כלום. נראה מה אני אוכל לעשות בחודש הבא..(שכח שאמר את זה גם בתחילת אוגוסט.) ואז בפעם הראשונה אמרתי לו , שאני נורא מצטערת שאני צריכה להגיד את זה ושבכלל סליחה שהגעתי למצב הזה , אבל האחריות שלו כאבא של ג´וניור , היא גם לעזור לו בתמיכה אפילו אם אני אהיה אישה עשירה. הוא אמר שאני צודקת . ואפילו לבד היה עושה את זה אם היה לו. (כאילו דההה? , אז איפה היית כל השנים כשכן "היה" לך? ) חה ! זה עזר לי? לא ! אגורה לא נתן. וכמובן , המון עצות וחיוכים . ושום יחס לג´וניור. כאילו שהוא אבא שכל יום נכנס ויוצא מהבית , אפילו פחות. רק "אהלן" בלי שום התענינות. (ואפילו לא שמתי לב לזה , רק עכשיו אני חושבת על זה ). בקיצור , אני באותו ה
.
(מרוח בדבש)
וממשיכה לחכות.
מה היה לנו החג ?. אז קולהכבוד פורג´ היקר , איך שעמדת בגבורה. והנה אני אמשיך בסיפורים. חג דיי משעשע בסופו של דבר. להלן הרפתקאות הג´וניור מחוץ לעיר הגדולה : בערב החג הייתי אמורה לנסוע עם חבר לקרובת משפחה שלי בצפון. שהם חברים טובים שלו , כבר המוןןןןןן שנים. יצאנו , אחרי איחור קל , בסביבות שבע בערב . הג´וניור מעקם ת´פרצוף מכל הנסיעה , לא אוהב מכוניות , מעדיף במטוס. בקיצור , איך שעומדים לצאת מת"א ,נתקע לו האוטו פיתום.
