הודיעו לי היום על המשך טיפול
בחצי שנה האחרונה אני עברתי טיפולים כימותרפיים אגרסיבים ואינטנסיבים מאד. זאת לאחר גילוי פתאומי של סרטן נדיר (אומרים אפילו מאד) שהתפשט באיזור הבטן. אני בת 34 אמא לשני ילדים מקסימים ויש לי בעל נהדר שהפך להיות בגללי אם חד-הורית.... עברתי ניתוח אחד לפני הטיפולים. עברתי ניתוח שני לפני שבועיים, והיום בישרו לי את מה שכבר ידעתי. אמנם הכימו הקשה שעברתי ניקתה די הרבה מהגידול שהיה, והוציאו את הרחם והשחלות ועוד גושים שניתן היה לנתח באותה הזדמנות, אך עדיין נשאר מוקד שלא ניתן לנתח אותו ויש להמשיך בטיפול חדש של כימו שאותו אתחיל כבר ביום ראשון הקרוב. הטיפול יהיה רק יום אחד בשבוע, כל שבוע, החומרים שבהם נשתמש יהיו חדשים לגוף . כנראה אין צפי לתופעות לוואי מאד מזופתות ואני צפויה לשמור על איכות חיים סבירה, למרות שכנראה אצטרך להפרד מהפלומה הדקיקה שהצלחתי לגדל בחודש וחצי האחרונים, ולחזור למראה הביצה הסקסי ללא שיער גבות וריסים...(ורק היום יעצה לי מישהי "לעשות גבות"...) איפה הבאסה?? אולי בזה שאין באסה... בזה שאני ממשיכה ללא כל כעס או דיכאון או מרמור. בזה שכאילו זה נורמלי לגמרי. את חצי השנה האחרונה, ביליתי רוב הזמן באשפוזים מרובים שנגרמו מהטיפולים הקשים שעברתי,ואני מוצאת את עצמי משלימה שזו החוויה שאני צריכה חהמשיך לעבור בתקופה הזו של חיי. כמו טייס אוטומטי שפועל לפי ההוראות שניתנות לי. ואולי זה אומר שיש לי בעצם את כל הכוח הנדרש כדי פשוט גם לעבור את זה. מהחדשה בשכונה... גליה
בחצי שנה האחרונה אני עברתי טיפולים כימותרפיים אגרסיבים ואינטנסיבים מאד. זאת לאחר גילוי פתאומי של סרטן נדיר (אומרים אפילו מאד) שהתפשט באיזור הבטן. אני בת 34 אמא לשני ילדים מקסימים ויש לי בעל נהדר שהפך להיות בגללי אם חד-הורית.... עברתי ניתוח אחד לפני הטיפולים. עברתי ניתוח שני לפני שבועיים, והיום בישרו לי את מה שכבר ידעתי. אמנם הכימו הקשה שעברתי ניקתה די הרבה מהגידול שהיה, והוציאו את הרחם והשחלות ועוד גושים שניתן היה לנתח באותה הזדמנות, אך עדיין נשאר מוקד שלא ניתן לנתח אותו ויש להמשיך בטיפול חדש של כימו שאותו אתחיל כבר ביום ראשון הקרוב. הטיפול יהיה רק יום אחד בשבוע, כל שבוע, החומרים שבהם נשתמש יהיו חדשים לגוף . כנראה אין צפי לתופעות לוואי מאד מזופתות ואני צפויה לשמור על איכות חיים סבירה, למרות שכנראה אצטרך להפרד מהפלומה הדקיקה שהצלחתי לגדל בחודש וחצי האחרונים, ולחזור למראה הביצה הסקסי ללא שיער גבות וריסים...(ורק היום יעצה לי מישהי "לעשות גבות"...) איפה הבאסה?? אולי בזה שאין באסה... בזה שאני ממשיכה ללא כל כעס או דיכאון או מרמור. בזה שכאילו זה נורמלי לגמרי. את חצי השנה האחרונה, ביליתי רוב הזמן באשפוזים מרובים שנגרמו מהטיפולים הקשים שעברתי,ואני מוצאת את עצמי משלימה שזו החוויה שאני צריכה חהמשיך לעבור בתקופה הזו של חיי. כמו טייס אוטומטי שפועל לפי ההוראות שניתנות לי. ואולי זה אומר שיש לי בעצם את כל הכוח הנדרש כדי פשוט גם לעבור את זה. מהחדשה בשכונה... גליה
