הודעה להורים,אחים,בני זוג שכולים

[liat1953]

הודעה להורים,אחים,בני זוג שכולים

בעבר הרחוק היינו נפגשים בצ'אט של הפורום ומשוחחים על כל נושא בעולם כולל על אובדננו. רבים מאותם אנשים שהיו אז בפורום(לפני כחמש שש שנים) כבר אינם כותבים כאן אך בטוחני שעוד מציצים מידי פעם. מאד הייתי רוצה שנחדש ימינו כקדם וניפגש לשיחות משותפות. מקוה להתיחסות להודעתי זו ומציאת זמן מתאים לרוב המעונין יום נעים לכולם ליאת

 

[yazi22]

פרטים על הצ'אט

אולי בכל מקרה כדאי שתוסיפי, למי שלא מכיר, מה, איך, איפה וכו'.

 

[liat1953]

ניתן להגיע לצאט המצוי בעמוד זה בסרגל הכחול

הנמצא בעמוד זה למעלה. אפשר גם להכנס לצאט הפשוט של תפוז(ללא טי וי)...אליו היינו מגיעים בעבר כשלא היו כל הצאטים השונים שקימים היום. אך כדאי לראות כאן הענות ובקשות ואז להחליט לאן ומתי. אם יש לך או לאחרים רעיונות נוספים אשמח.

 

[yellowt]

וואו...מרגישה כאילו קראת לי ובאתי...

אם היית יודעת כמה "המון" זמן לא הייתי פה... היית מבינה את הוואו שלי... באמת שים זמן לא הייתי פה ממש שנים... והיום ממש במקרה נכנסתי, כי היה לינק לאתר שלנו בעמוד הראשי... והנה אני רואה את הודעתך ונזכרתי בלילות ארוכים ושנתיים שלמות שחייתי בפורום הזה... שכל כך עזר לי להרים את הראש ולהמשיך הלאה... האמת שאין לי טיפת זמן לגלוש ברשת ..עובדת עד מאוחר.. 3 בנים בבית (גדלו נו ...היו תינוקות זוכרת??) אין טיפת זמן לעצמי... אבל כמו שאת רואה פעם ב..יוצא לי למצוא כמה דקות ואני נחה לי על המחשב. מה שלומך? אשמח לשמוע ממך

 

[kevant]

הנני להתיצב.

הרבה זמן שלא נכחתי בפורום. אם כי מדי פעם הצצתי. תקופה לא קלה עברה ועדין עוברת. החיים ממשיכים. חברי בני כבר רובם נשואים. ובשמחותיהם אנו נפגשים, רואים את ילדיהם הרכים. עוצרים דימעה עיקשת ולאחר מכן בבדידותינו ברכב בואכה חזרה לביתינו זולגות הדמעות. אננו מנגבים את אותן דמעות, אלה מניחים להן לזלוג כך על הלחי. בבואנו הביתה שוטפיםן אנו פנינו ומטילים עצמינו על המיטה לעוד ליל חסר שינה או ליל מלא חלומות געגועים. בבוקר קמים לעוד יום ללא הבן, הילד. עד מתי? שלכם kevant

 

[ענן כבד]

ושוב ערב

אני חושבת שלפני שנה או שנתים דברנו בינינו . אמא שאבדה את בנה . אותם כאבים אותם תחושות אותו יגון . אין לזה סוף . בדיוק שוחחתי עם בעלי ואמרתי לו כך: חלק מהשעות של היום אני בשאול . חלק צפה וחלק מוסתת עלידי עבודה . כך שיוצאים ממקום של שעת לימודים או עבודה ואני עם עצמי . הכול שחור . אני שואלת את עצמי למה? למה חטפו את הבן? אין תשובה .למה ? לכול דבר יש תשובה לזה אין .ועצב עצום וההחמצה עצומה וקשה כול כך קשה .לפתע נאחזים באותם אנשים שתומכים בבני המשפחה וממשיכים . פשוט לא מאמינה אבל אני ממשיכה בלי הבן .{החלפתי את שם המשתמש }