כן, כשאלברט חוזר לאוניברסיטה...
כל המכשפים נמלטים, ורק הספרן וסתמרוח נשארים, הספרן כי ענייני בני האדם האלה לא מעניינים אותו בכלל, וסתמרוח כי הגלימה שלו נתפסה בידית של הדלת. ואז אלברט סוחב אותו כמין נושא כלים לא רשמי שכזה, ובסוף כשמוות בא ותופס את אלברט, אלברט צועק לו, "תביא לי את השרביט! כשהוא בתוך המעגל הוא לא בלתי פגיע!" וסתמרוח כזה, "מה?" "סליחה?" "לא הבנתי אותך..." וכו'. אחרי שאלברט נעלם, סתמרוח אומר, "אני לא מבין לאן הוא נעלם, רק שמתי אותו ליד העמוד הזה," והספרן אומר, "אוק." אחד מהמכשפים אומר, "טוב, ברור כעת שגם לפסלים יש רגשות," (אלברט פוצץ את הפסל שלו כי הוא לא מצא חן בעיניו, ואז כשהמכשפים נכנסו הם ראו אותו עומד על הכן והגיעו למסקנה מוטעית קמעה...) "נכין פסל חדש, והפעם הוא יהיה העתק מדוייק יצוק מזהב ומשובץ באבני חן. וכדי שהסטודנטים לא יפגעו בו, נשים אותו במרתף העמוק ביותר. וננעל את הדלת." (המכשפים מתחילים להתעודד) "ונזרוק את המפתח. ונתיך את הדלת. ונבנה חומת לבנים במקום הדלת." "ונזרוק את מניח הלבנים!" (סתמרוח בפרץ של התלהבות.) "אין צורך להיסחף." זה פחות או יותר הקטע. כמובן שאיני זוכרת זאת במדויק, עברו מספר חודשים מאז הפעם האחרונה שקראתי את הספר... היי, כשאני חושבת על זה עברה כמעט שנה...! פשששייי, איך שהזמן טס...