דבר ראשון אני בן. דבר שני ראה הודעה
בא לבכות כשרואים איך פוגעים בבעלי החיים המובלים מאוסטרליה לישראל מתוך דו"ח של ארגון אנונימוס: 1. הובלת עגלים מאוסטרליה לישראל: ביום ראשון האחרון, 12.8, יצא צוות של פעילי אנונימוס למעבר הגבול "ערבה" (גבול ישראל-ירדן) על מנת לתעד הובלת בעלי-חיים ממעבר הגבול לתוך שטח ישראל. העגלים עוברים פיטום אינטנסיבי באוסטרליה, ולאחר מכן הם עוברים הובלה ממושכת עד למשחטה בישראל: הובלה ארוכה בתוך אוסטרליה, מסע של שלושה שבועות מאוסטרליה לנמל עקבה, הובלה מנמל עקבה למסוף הירדני במעבר הגבול "הערבה", מעבר למשאיות במעבר הגבול, הובלה למושב "צופר" (כ-150 ק"מ ממעבר הגבול), ומשם הובלה למשחטות שונות בארץ. במהלך ההובלה מוחזקים העגלים בצפיפות רבה. הם מתבוססים בהפרשותיהם וסובלים מתנאי אקלים קיצוניים – מהחורף באוסטרליה עד לקיץ באילת, שם הם מוחזקים בשמש כאשר הטמפרטורה בצל מגיעה ליותר מ-40 מעלות צלזיוס. בנוסף לכך מכים אותם, מאלצים אותם לעמוד זמן רב ומונעים מהם מים. עגלים רבים חולים, גוססים ומתים בדרך. חלקם אף מתים ברעב, לאחר שלא הסתגלו למזון החדש על האוניה. את העגלים החולים והגוססים מנסים המובילים למכור בדרך מאוסטרליה לישראל, וידועים מקרים שבהם השליכו עגלים חיים לים כדי להיפטר מהם. ביום שני וביום שלישי השבוע הגיע משלוח גדול של עגלים מאוסטרליה לנמל עקבה. כ-40 משאיות חנו בבבוקר יום שלישי ליד מעבר הגבול. בשעה 10:00 החלה ההובלה ממעבר הגבול למושב צופר. בנקודות מסוימות בדרך ניתן היה לבחון את העגלים מקרוב. העגלים היו מזוהמים, מפיהם יצא קצף רב, והם נשמו בכבדות רבה. הם נדחסו למשאית בצפיפות המרבית שבה ניתן לצופף אותם ולהשאירם בחיים. העגלים ניסו להוציא את ראשיהם מחוץ למשאית בכדי לנשום. הם נראו לחוצים ומפוחדים. רוב העגלים עמדו, אך מספר עגלים רבצו על רצפת המשאית הלוהטת: עגלים נוהגים לעמוד תמיד בעת הובלתם (מתוך מתיחות ופחד), ואם עגל רובץ בעת הובלה משמע שלא היה מסוגל עוד לעמוד על רגליו ולכן קרס. אחד מן הנהגים תיאר את העמסת העגלים במסוף הירדני: הוא סיפר על עגלים מיובשים, חולים, גוססים ומתים, ועל עגל שראה זה עתה, שנמחץ בין שתי משאיות. הנהג סיפר גם כי לפעמים הוא שוחט עגלים במו ידיו. אחד מן העובדים במושב צופר סיפר כי רבים מהעגלים מתים בדרך מאוסטרליה לישראל ובתוך ישראל, "כי חם מאוד ולא נותנים להם מים". הנסיעה למושב צופר ארכה כשעה וחצי. שם פרקו את העגלים מן המשאיות: דלת נפתחה בירכתי המשאית והעגלים הופלו החוצה באלימות: מוטות ברזל, בעיטות לגוף ולראש, חניקות וגרירות, וכל אלה תוך כדי צעקות שהפחידו את העגלים, אשר נצמדו זה לזה, מאובנים מרוב פחד, חולים, תשושים, מבולבלים וחסרי אונים. העגלים הוכנסו לתוך מכלאות גדולות, שהיו אמנם מסוככות, אך מים טרם נתנו להם, והמכלאות היו מזוהמות מהפרשות קודמיהם. מה אפשר לעשות כדי לעצור את הזוועה הזו? אל תאכלו בשר! זכרו – היחס לעגלים ולחיות אחרות בתעשיות החקלאיות אינו נובע מרשעות מצד המגדלים, המובילים והשוחטים, אלא הוא תוצאה של הביקוש מצד צרכנים. ידעו את כל מכריכם ביחס לתנאי ההובלה של העגלים, ושל חיות אחרות בתעשיות החקלאיות. רבים מהם ישתכנעו להפסיק לאכול חיות אלה אם ידעו מה עבר עליהן בדרך לצלחת. הביעו מחאה מנומסת בכתב בפני הגורמים הבאים: o ראש השירותים הווטרינריים, ד"ר עודד ניר, ת.ד. 12, בית דגן, 50250
[email protected] o ד"ר חגי אלמגור, הממונה לפי חוק צער בעלי-חיים, השירותים הווטרינריים, ת.ד. 12, בית-דגן, 50250. פקס: 9688901-03, 5382258-02. o שר החקלאות ופיתוח הכפר, שלום שמחון, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, דרך המכבים ראשון-לציון, ת.ד. 30, בית דגן 50200
[email protected] כתבו מכתבים לעיתונים ולתכניות טלוויזיה כגון "כלבוטק" ו"בשידור חוקר" בנושא זה. אנונימוס נתקלת בקשיים בכל ניסיון לעניין את התקשורת בבעייית ההובלה מאוסטרליה. יש צורך בעניין ציבורי מופגן כדי שהעיתונאים יתרצו לסקר את הנושא.