הודעה ללוייתן כחול בנוגע לסקס והשיר
בא ננסה לנתח את השיר ביחד אה? מה אתה אומר? ובכן ולפני כן. צוריה להב כותבת המון לריטה. ריטה כידוע אוהבת טקסים מורכבים, סמויים כאלו שברובד הגלוי שלהם מגלים אהבה, אכזבה, געגוע, טינה, רוגע, ערגה, חמדה שחלפה ומה לא. מה שטוב בטקסטים שאוהבת ריטה ואפילו מושך אותנו אליהם הוא הרובד הסמוי של אותם הטקסטים. אותו רובד שצופן בחובו את כל המסרים שאנחנו מחפשים. את סערת הרגשות שעוברת לעיתים על כולנו, את המלחמה הפנימית שלנו עם עצמנו עוד לפני שנלחמנו באחרים, את האהבה שלא תמיד מתגלה כנעימה אלא כזו שמשאירה בנו משהו חרוט וכואב, פנימי שאף דבר בעולם לא יוכל לכסות ולהסיר, מן כתם כזה לכל החיים או כמו באחד הטקסטים שריטה שרה- "כתובות מלח". היות וריטה מתחברת לשירים כאלו וכמעריץ ותיק שלה אני יכול לומר לך יקירי שריטה מאוד אוהבת את צוריה להב, הכתיבה המחוספסת שלה, הגלויה סמויה, זאת שכותבת משהו אחד שנשמע כך אולם התכוונה לחלוטין למשהו אחר. כמו בטקסטים רבים שלה גם הטקסט של מלבד אהבה טומן בחובו רבדים שונים. התעקשת לומר כי "צריך לפתוח, צריך לעשות משהו טוב" מתחבר אצלך לסקס ובכן, אם אתה מכיר את הטקסטים של ריטה תגלה שהשורש פ.ת.ח מופיע אצל ריטה בהמון טקסטים ולאו דווקא בהקשר שאתה מדבר עליו. תפתח חלון למשל? שיתערב החוץ בבפנים? נסה לחשוב על השיר תפתח חלון כטיפ לחיים ולא כפעולה ממשית של לקום ולפתוח את החלון. אולי ננסה לפתוח את הלב, אולי צוהר, אולי כשהכל כבר נראה אבוד והרוס ננסה לפתוח חלון הזדמנויות, חלון=פתח למשהו חדש, ניסיון חוזר, הזדמנות שנייה? אולי?! לא אחת דברה ריטה על השדים שנמצאים אצל כולנו מתחת למיטה, אותם שדים שרודפים אותנו, שדים שהם בעצם הפחדים האישיים של כל אחד ואחד מאיתנו, פחדים לאבד מישהו או משהו, פחדים לטעות, פחדים ללכת לאיבוד, פחדים להתגלות, פחדים לגלות את האמת ממנה רבים בורחים. אותם (אני מזכיר לך את השיר השפלה קטנה בו שרה ריטה "גם לשדים שלך, זו הזדמנות לחגוג" והאמן לי השדים האלה מתחת למיטה רק מחפשים את אותה ההזדמנות. אותם שדים בדיוק מתחברים מצויין לחיה הנושמת והמחכה עם ציפורניים מתחת למיטה, אותה חיה רע שנועצת ציפורניים היא בדיוק אותם שדים עליהם מדברת ריטה בשירים שלה. תשאיר אור דולק בשבילי, ידוע ששדים ומפלצות מגיעים בחושך, זו למעשה בקשה של מישהי מאוד צעירה, מאוד לא בוגרת, לא בשלה, מישהו שצריכה את האור כבטחון לכך שלא תטבע באוקיינוס הענקי הנוצר מהחושך. המישהי הזאת מאוד בודדה, ילדה בנפשה ועם זאת מאוד בוגרת לגילה שכן שירי הערש הפכו מאיימים עד כדי כך שהיא מצאה בהם את הסיבות לפחד. יש פה ניגוד מאוד גדול בין אמא ששרה שיר ערש לבתה הקטנה מתוך מגמה להרגיע אותה ועם זאת מתקבלת התוצאה ההפוכה בדיוק, שירי הערש של אמא רק מלמדים משהו מאוד שלילי ובמקום להשיג את תחושת הרוגע מגיעים פחדים נוספים של הילדה. ומה עם היד המאומנת? ואם היא מאומנת אז למה? מישהו מאומן הוא מישהו שיודע לעשות את המלאכה היטב, והוא התאמן רבות כדי להיות מוכשר אבל למה? לקלוע בין העיניים? מה לקלוע? אולי לקלוע לעובדה שהילדה הזאת צריכה מישהו שיאהב, מי שיחזיר בטחון שהלך לאיבוד בדרך או אולי באוקיינוס החושך. כריטה שרה את הטקסט של צוריה היא מזכיר חיה רעה שזוכרת. נסה לחשוב מה זוכרת אותה חיה? ועם היא חיה רעה אז למה צריך שוב את הניגוד של תמונת התינוק? חיה רעה שומרת על תינוק? לא קצת מוזר. חיה רעה אמורה לפגוע בתינוק, אולי לא נותר כבר במה לפגוע? או שאולי החיה הרעה היא רעה לסביבה אולם לתינוק היא אמא חלופית ששומרת עליו? אולי החיה הרעה למעשה רעה בעיני המסתכלים שכן הם מביטים בה באופן שהופך אותה לרעה. בעיני הצופים החיה היא רעה בגלל יסודה כחיה אולם היא בכלל לא רעה, תפקידה להגן ולשמור על התינוק והיא עושה זאת לא? יכול להיות שאותה חיה שומרת על תינוק שכן בשיר מוזכרת יתמות, ייאוש, צמא. יכול להיות שכל אלו שייכים לחיה? היא צמאה לרוך ולאהדה מהסביבה. ומי היתום? אולי התינוק? אולי החיה? נסה לחשוב גם עלזה. מה בדבר ה"פזמון החוזר" של הטקסט הזה אותו שרה ריטה בהתעלות שכזו. בא נבחן גם אותו. "יותר ויותר אנשים יוצאים עם נשק לרחוב", למה הנשק? ולמה הוא יותר ויותר מופיע אצל אנשים? אולי יותר ויותר אנשים פוחדים מהחיה הרעה? אני חושב חושב שעיתוי כתיבת הטקסט הזה מתאימה דווקא למצב בארץ ישראל הפגועה והכואב. שני עמים לא מסוגלים לחיות בשלום והדברות אחד עם השני, עם אחד שלא מסוגל לחיות בשלום והדברות עם עצמו. שני העמים וגם העם הנבחר פגועים מאחרוי גדר של טירוף וגאווה. הנוסח המקורי של השיר אומר "פגועים" אם אני הייתי כותב את הטקסט הזה הייתי כותב "כלואים" זה שהם פגועים אנחנו כבר יודעים, אנחנו גם יודעים כבר מי פגע בהם - חיה רעה זוכר? צריך לפתוח - אולי לשנות דרך, לשנות טקטיקה, לשנות השקפה, גישה, מחשבה. לפתוח את הלב נשמע כבד מידי, רציני מידי. בא ננסה לפתוח את האוזניים לפני שנפתח את הלב. הדברים הנוכנים לפני שהם נכנסים ללב הם נכנסים לאזניים. אם ידעו אנשים להקשיב למכאוב של האחר אולי יהיה אחרת. ואולי בעצם, צריך לעשות משהו טוב שמחובר לרצף המילים "צריך לפתוח" מרמז על כך שהדבר הטוב שצריך לעשות הוא לפתוח, את האזניים, העיניים הלב. אני אפילו מצאתי הוכחה מסויימת בשיר לכך שהמשוררת (וריטה) טוענות שצריך לפתוח את האזניים והלב בבית האחרון של השיר / הטקסט. מזמן אנחנו יחד, מכסים את העיניים, אולי הכוונה לכך שאנחנו כבר יותר מידי זמן בארץ הזאת, חיים ביחד, שמחים וכואבים את עותם אכזבות ולמרות זאת עדיין מכסים את העיניים וזאת הסיבה שלא קורה כאן כלום. אולי אפילו מכסים את האזניים, מסרבים לשמוע, יודעים אבל מעדיפים לא לראות. לראות את מה אתה שואל? את אותה היתמות, אותו הייאוש, ואותו הצמא. היתמות שפוגעת כל פעם מחדש בעוד ועוד אנשים כתוצאה מהאטימות, כיסוי העיניים. והייאוש? יש לך מילה אחרת לבטא את הכאב של כל אלו שסובלים מכל המגבלות שמונעות מהם להיות מאושרים בארץ הזאת? אותו צמא, צמא לטוב, לשקט, לבטחון, לשלום, להבנה, לקרוב, לפתיחות...למשהו טוב!!! החיה שכל אותה עת עמדה מנגד ונעצה צפרניים, מחבקת את התינוק כל כך חזק, רוצה להגן עליו לשמור עליו, מתאמצת לקרב אותה על חיקה בכזאת עוצמה עד כדי כך שזה כבר פוגע בו והוא בוכה, הוא בוכה כדי שנשמע. מה שמחבר אותי לאזניים שאנחנו מכסים כל אותה עת מנגד. בא נחבק את התינוק,הוא לבטח יפסיק לבכות. אפשר לפרש את השיר כשיר סוציו-פוליטי, גדולים ממני כבר הזכירו שבאלבום הזה (חמצן) ריטה שוברת מחסומים ומדברת ומביעה מחאה על המצב בארץ. אולי אפילו ריטה השכילה כל כך להבין כי השיר הזה מדבר על להפסיק לכסות את העיניים, האזניים, מישהו צריך להגיד את הדברים בכל כדי שאחרים ישמעו - והיא עם הכח שיש לה לרתק סביבה כל כך הרבה צעירים ובוגרים כאחד עושה רושם החליטה להביעה עמדה ולבקש משהו. אפשר עוד להגיד דברים רבים על השיר אבל סקס? אני לא חושב שיש פה סקס ובהמשך לכל אלו שאמרו שזו השקפה אישית אני מכבד את דעתם ומקווה שיכבדו את דעתי. לוויתן כחול חביב ונחמד, הנה קבלת מושג קטן מהיא שירה, מהו טקסט ספרותי וכמה נפלא לקחת אותו למחוזות ולחזר משם עמוס אשכולות של תבונה ודעת. שיהיה לך ולכל מעריצי ריטה סוף שבוע קסום נפלא ומרתק. חג פורים שמח. יהורם אור.
בא ננסה לנתח את השיר ביחד אה? מה אתה אומר? ובכן ולפני כן. צוריה להב כותבת המון לריטה. ריטה כידוע אוהבת טקסים מורכבים, סמויים כאלו שברובד הגלוי שלהם מגלים אהבה, אכזבה, געגוע, טינה, רוגע, ערגה, חמדה שחלפה ומה לא. מה שטוב בטקסטים שאוהבת ריטה ואפילו מושך אותנו אליהם הוא הרובד הסמוי של אותם הטקסטים. אותו רובד שצופן בחובו את כל המסרים שאנחנו מחפשים. את סערת הרגשות שעוברת לעיתים על כולנו, את המלחמה הפנימית שלנו עם עצמנו עוד לפני שנלחמנו באחרים, את האהבה שלא תמיד מתגלה כנעימה אלא כזו שמשאירה בנו משהו חרוט וכואב, פנימי שאף דבר בעולם לא יוכל לכסות ולהסיר, מן כתם כזה לכל החיים או כמו באחד הטקסטים שריטה שרה- "כתובות מלח". היות וריטה מתחברת לשירים כאלו וכמעריץ ותיק שלה אני יכול לומר לך יקירי שריטה מאוד אוהבת את צוריה להב, הכתיבה המחוספסת שלה, הגלויה סמויה, זאת שכותבת משהו אחד שנשמע כך אולם התכוונה לחלוטין למשהו אחר. כמו בטקסטים רבים שלה גם הטקסט של מלבד אהבה טומן בחובו רבדים שונים. התעקשת לומר כי "צריך לפתוח, צריך לעשות משהו טוב" מתחבר אצלך לסקס ובכן, אם אתה מכיר את הטקסטים של ריטה תגלה שהשורש פ.ת.ח מופיע אצל ריטה בהמון טקסטים ולאו דווקא בהקשר שאתה מדבר עליו. תפתח חלון למשל? שיתערב החוץ בבפנים? נסה לחשוב על השיר תפתח חלון כטיפ לחיים ולא כפעולה ממשית של לקום ולפתוח את החלון. אולי ננסה לפתוח את הלב, אולי צוהר, אולי כשהכל כבר נראה אבוד והרוס ננסה לפתוח חלון הזדמנויות, חלון=פתח למשהו חדש, ניסיון חוזר, הזדמנות שנייה? אולי?! לא אחת דברה ריטה על השדים שנמצאים אצל כולנו מתחת למיטה, אותם שדים שרודפים אותנו, שדים שהם בעצם הפחדים האישיים של כל אחד ואחד מאיתנו, פחדים לאבד מישהו או משהו, פחדים לטעות, פחדים ללכת לאיבוד, פחדים להתגלות, פחדים לגלות את האמת ממנה רבים בורחים. אותם (אני מזכיר לך את השיר השפלה קטנה בו שרה ריטה "גם לשדים שלך, זו הזדמנות לחגוג" והאמן לי השדים האלה מתחת למיטה רק מחפשים את אותה ההזדמנות. אותם שדים בדיוק מתחברים מצויין לחיה הנושמת והמחכה עם ציפורניים מתחת למיטה, אותה חיה רע שנועצת ציפורניים היא בדיוק אותם שדים עליהם מדברת ריטה בשירים שלה. תשאיר אור דולק בשבילי, ידוע ששדים ומפלצות מגיעים בחושך, זו למעשה בקשה של מישהי מאוד צעירה, מאוד לא בוגרת, לא בשלה, מישהו שצריכה את האור כבטחון לכך שלא תטבע באוקיינוס הענקי הנוצר מהחושך. המישהי הזאת מאוד בודדה, ילדה בנפשה ועם זאת מאוד בוגרת לגילה שכן שירי הערש הפכו מאיימים עד כדי כך שהיא מצאה בהם את הסיבות לפחד. יש פה ניגוד מאוד גדול בין אמא ששרה שיר ערש לבתה הקטנה מתוך מגמה להרגיע אותה ועם זאת מתקבלת התוצאה ההפוכה בדיוק, שירי הערש של אמא רק מלמדים משהו מאוד שלילי ובמקום להשיג את תחושת הרוגע מגיעים פחדים נוספים של הילדה. ומה עם היד המאומנת? ואם היא מאומנת אז למה? מישהו מאומן הוא מישהו שיודע לעשות את המלאכה היטב, והוא התאמן רבות כדי להיות מוכשר אבל למה? לקלוע בין העיניים? מה לקלוע? אולי לקלוע לעובדה שהילדה הזאת צריכה מישהו שיאהב, מי שיחזיר בטחון שהלך לאיבוד בדרך או אולי באוקיינוס החושך. כריטה שרה את הטקסט של צוריה היא מזכיר חיה רעה שזוכרת. נסה לחשוב מה זוכרת אותה חיה? ועם היא חיה רעה אז למה צריך שוב את הניגוד של תמונת התינוק? חיה רעה שומרת על תינוק? לא קצת מוזר. חיה רעה אמורה לפגוע בתינוק, אולי לא נותר כבר במה לפגוע? או שאולי החיה הרעה היא רעה לסביבה אולם לתינוק היא אמא חלופית ששומרת עליו? אולי החיה הרעה למעשה רעה בעיני המסתכלים שכן הם מביטים בה באופן שהופך אותה לרעה. בעיני הצופים החיה היא רעה בגלל יסודה כחיה אולם היא בכלל לא רעה, תפקידה להגן ולשמור על התינוק והיא עושה זאת לא? יכול להיות שאותה חיה שומרת על תינוק שכן בשיר מוזכרת יתמות, ייאוש, צמא. יכול להיות שכל אלו שייכים לחיה? היא צמאה לרוך ולאהדה מהסביבה. ומי היתום? אולי התינוק? אולי החיה? נסה לחשוב גם עלזה. מה בדבר ה"פזמון החוזר" של הטקסט הזה אותו שרה ריטה בהתעלות שכזו. בא נבחן גם אותו. "יותר ויותר אנשים יוצאים עם נשק לרחוב", למה הנשק? ולמה הוא יותר ויותר מופיע אצל אנשים? אולי יותר ויותר אנשים פוחדים מהחיה הרעה? אני חושב חושב שעיתוי כתיבת הטקסט הזה מתאימה דווקא למצב בארץ ישראל הפגועה והכואב. שני עמים לא מסוגלים לחיות בשלום והדברות אחד עם השני, עם אחד שלא מסוגל לחיות בשלום והדברות עם עצמו. שני העמים וגם העם הנבחר פגועים מאחרוי גדר של טירוף וגאווה. הנוסח המקורי של השיר אומר "פגועים" אם אני הייתי כותב את הטקסט הזה הייתי כותב "כלואים" זה שהם פגועים אנחנו כבר יודעים, אנחנו גם יודעים כבר מי פגע בהם - חיה רעה זוכר? צריך לפתוח - אולי לשנות דרך, לשנות טקטיקה, לשנות השקפה, גישה, מחשבה. לפתוח את הלב נשמע כבד מידי, רציני מידי. בא ננסה לפתוח את האוזניים לפני שנפתח את הלב. הדברים הנוכנים לפני שהם נכנסים ללב הם נכנסים לאזניים. אם ידעו אנשים להקשיב למכאוב של האחר אולי יהיה אחרת. ואולי בעצם, צריך לעשות משהו טוב שמחובר לרצף המילים "צריך לפתוח" מרמז על כך שהדבר הטוב שצריך לעשות הוא לפתוח, את האזניים, העיניים הלב. אני אפילו מצאתי הוכחה מסויימת בשיר לכך שהמשוררת (וריטה) טוענות שצריך לפתוח את האזניים והלב בבית האחרון של השיר / הטקסט. מזמן אנחנו יחד, מכסים את העיניים, אולי הכוונה לכך שאנחנו כבר יותר מידי זמן בארץ הזאת, חיים ביחד, שמחים וכואבים את עותם אכזבות ולמרות זאת עדיין מכסים את העיניים וזאת הסיבה שלא קורה כאן כלום. אולי אפילו מכסים את האזניים, מסרבים לשמוע, יודעים אבל מעדיפים לא לראות. לראות את מה אתה שואל? את אותה היתמות, אותו הייאוש, ואותו הצמא. היתמות שפוגעת כל פעם מחדש בעוד ועוד אנשים כתוצאה מהאטימות, כיסוי העיניים. והייאוש? יש לך מילה אחרת לבטא את הכאב של כל אלו שסובלים מכל המגבלות שמונעות מהם להיות מאושרים בארץ הזאת? אותו צמא, צמא לטוב, לשקט, לבטחון, לשלום, להבנה, לקרוב, לפתיחות...למשהו טוב!!! החיה שכל אותה עת עמדה מנגד ונעצה צפרניים, מחבקת את התינוק כל כך חזק, רוצה להגן עליו לשמור עליו, מתאמצת לקרב אותה על חיקה בכזאת עוצמה עד כדי כך שזה כבר פוגע בו והוא בוכה, הוא בוכה כדי שנשמע. מה שמחבר אותי לאזניים שאנחנו מכסים כל אותה עת מנגד. בא נחבק את התינוק,הוא לבטח יפסיק לבכות. אפשר לפרש את השיר כשיר סוציו-פוליטי, גדולים ממני כבר הזכירו שבאלבום הזה (חמצן) ריטה שוברת מחסומים ומדברת ומביעה מחאה על המצב בארץ. אולי אפילו ריטה השכילה כל כך להבין כי השיר הזה מדבר על להפסיק לכסות את העיניים, האזניים, מישהו צריך להגיד את הדברים בכל כדי שאחרים ישמעו - והיא עם הכח שיש לה לרתק סביבה כל כך הרבה צעירים ובוגרים כאחד עושה רושם החליטה להביעה עמדה ולבקש משהו. אפשר עוד להגיד דברים רבים על השיר אבל סקס? אני לא חושב שיש פה סקס ובהמשך לכל אלו שאמרו שזו השקפה אישית אני מכבד את דעתם ומקווה שיכבדו את דעתי. לוויתן כחול חביב ונחמד, הנה קבלת מושג קטן מהיא שירה, מהו טקסט ספרותי וכמה נפלא לקחת אותו למחוזות ולחזר משם עמוס אשכולות של תבונה ודעת. שיהיה לך ולכל מעריצי ריטה סוף שבוע קסום נפלא ומרתק. חג פורים שמח. יהורם אור.
