הודעה מומלצת מפורום נשואים נשואות
שבת שלום\ ברית מילים הלא בני דודים אנחנו. אמרו לי אנשים טובים. אז מה?-עניתי בפליאה. אבל, זה לא יפה לריב ככה - משפחה. -נכון, עניתי בעצב. אבל, בדרך כלל הרציחות האכזריות ביותר מתרחשות במשפחה... על רקע אהבה נכזבת, (הצית אותה ובכה מרה), על רקע של ירושה של חצי דונם בהרים (בשווי של עשרת אלפים דולר כולה), נהרגו שני אחים על ידי הבעל של אחותם הצעירה... אז אולי זה לא רק עניין של קירבת דם. אז מה העניין? שאלו אותי. לא יודע- עניתי בתום לב. לא יודע. אולי זה משהו נשגב מבינתי הקנאות הזאת על האדמה, כאילו היא שווה יותר מהחיים. לא כאילו. ב א מ ת !. עובדה שהם מוכנים להתאבד בעבור האידיאל הזה, לא אחד מקרי מטורף. גם לא שניים לצורך צירוף מקרים... עשרות... הורים שלהם שתומכים בכך, ולא מתוך תאוות רצח. ולא מתוך מאזוכיזם של הורה שרוצה שבנו ייהרג. זוהי אידיאולוגיה חזקה, שמשתלטת על התודעה, והופכת את את האדם למשועבד לה. מעין מקסם מאגי כזה, שמשפיע וצובר הדים ותנופה, וקהל ותמיכה, ותודעה ציבורית ותהודה ונוער ותנועה, ואידיאל ומשימה, וגדודים של חיילי מהפכה, וזה לא עדר של רוצחים פורעי חוק. לא !. זהו עם נחוש בדעתו, להשיב לעצמו |משהו שאנחנו לא מבינים. אז מה הפתרון? שאלו אותי. - מאיפה אני יודע? עניתי. אולי צריך להעלים את האתגר. מה זאת אומרת להעלים את האתגר? שאלו אותי בפליאה. רגע. עניתי. פלטתי משהו ואני צריך להבין קודם מה אמרתי. אה. כן. אז ככה. להלחם בהם, זה טוב מאוד לצורך מיגור תופעה מצוייה. אבל, אין בכוחה של מלחמה לשבור את הרוח. כמו שאמר קוהלת: " אין אדם שליט ברוח לשבור את הרוח". אז אם הכוונה היא לשבור את הרוח, אזי צריך לפורר את עוצמת האידיאולוגיה. משמע, להגיע להסכמה. אהה. הסכמה. אבל איך מגיעים להסכמה? שאלו אותי. אין לי מושג. -עניתי, בתום האופייני לי משכבר. ממש אין לי מושג... אז מה אתה מקשקש? אמרו לי בכעס סמוי. מצטער. אני כנראה האשם בסכסוך הזה כי אני לא יודע עליו מספיק. אפשר לקבל זמן על מנת ללמוד אותו? השתגעת? אמרו לי. למה אתה חושב שיש לנו זמן עד שתערך? למה מי אתה. טוב. אמרתי בהכנעה. אז אני פורש לי לדרכי. תגיד. אתה השתגעת?-אמרו לי. אנשים נהרגים פה כמו זבובים, ואתה, כל מה שמעניין אותך זה איך לפרוש? לא ידעתי מה לעשות, לא ידעתי מה לענות, סתם ישבתי על אבן, בוהה באויר כמו טמבל, ולא ידעתי את נפשי. נראה לי שאידיאולוגיה עוצמתית כזאת, גדולה עלי. ואין לי כלפי מי להתנצל על מידותי הצרות. כי אני ממש לא מעניין כאן אף אחד עם הבעיות שלי... שבת שלום.(וסליחה על ההפרעה).
שבת שלום\ ברית מילים הלא בני דודים אנחנו. אמרו לי אנשים טובים. אז מה?-עניתי בפליאה. אבל, זה לא יפה לריב ככה - משפחה. -נכון, עניתי בעצב. אבל, בדרך כלל הרציחות האכזריות ביותר מתרחשות במשפחה... על רקע אהבה נכזבת, (הצית אותה ובכה מרה), על רקע של ירושה של חצי דונם בהרים (בשווי של עשרת אלפים דולר כולה), נהרגו שני אחים על ידי הבעל של אחותם הצעירה... אז אולי זה לא רק עניין של קירבת דם. אז מה העניין? שאלו אותי. לא יודע- עניתי בתום לב. לא יודע. אולי זה משהו נשגב מבינתי הקנאות הזאת על האדמה, כאילו היא שווה יותר מהחיים. לא כאילו. ב א מ ת !. עובדה שהם מוכנים להתאבד בעבור האידיאל הזה, לא אחד מקרי מטורף. גם לא שניים לצורך צירוף מקרים... עשרות... הורים שלהם שתומכים בכך, ולא מתוך תאוות רצח. ולא מתוך מאזוכיזם של הורה שרוצה שבנו ייהרג. זוהי אידיאולוגיה חזקה, שמשתלטת על התודעה, והופכת את את האדם למשועבד לה. מעין מקסם מאגי כזה, שמשפיע וצובר הדים ותנופה, וקהל ותמיכה, ותודעה ציבורית ותהודה ונוער ותנועה, ואידיאל ומשימה, וגדודים של חיילי מהפכה, וזה לא עדר של רוצחים פורעי חוק. לא !. זהו עם נחוש בדעתו, להשיב לעצמו |משהו שאנחנו לא מבינים. אז מה הפתרון? שאלו אותי. - מאיפה אני יודע? עניתי. אולי צריך להעלים את האתגר. מה זאת אומרת להעלים את האתגר? שאלו אותי בפליאה. רגע. עניתי. פלטתי משהו ואני צריך להבין קודם מה אמרתי. אה. כן. אז ככה. להלחם בהם, זה טוב מאוד לצורך מיגור תופעה מצוייה. אבל, אין בכוחה של מלחמה לשבור את הרוח. כמו שאמר קוהלת: " אין אדם שליט ברוח לשבור את הרוח". אז אם הכוונה היא לשבור את הרוח, אזי צריך לפורר את עוצמת האידיאולוגיה. משמע, להגיע להסכמה. אהה. הסכמה. אבל איך מגיעים להסכמה? שאלו אותי. אין לי מושג. -עניתי, בתום האופייני לי משכבר. ממש אין לי מושג... אז מה אתה מקשקש? אמרו לי בכעס סמוי. מצטער. אני כנראה האשם בסכסוך הזה כי אני לא יודע עליו מספיק. אפשר לקבל זמן על מנת ללמוד אותו? השתגעת? אמרו לי. למה אתה חושב שיש לנו זמן עד שתערך? למה מי אתה. טוב. אמרתי בהכנעה. אז אני פורש לי לדרכי. תגיד. אתה השתגעת?-אמרו לי. אנשים נהרגים פה כמו זבובים, ואתה, כל מה שמעניין אותך זה איך לפרוש? לא ידעתי מה לעשות, לא ידעתי מה לענות, סתם ישבתי על אבן, בוהה באויר כמו טמבל, ולא ידעתי את נפשי. נראה לי שאידיאולוגיה עוצמתית כזאת, גדולה עלי. ואין לי כלפי מי להתנצל על מידותי הצרות. כי אני ממש לא מעניין כאן אף אחד עם הבעיות שלי... שבת שלום.(וסליחה על ההפרעה).