הודעה על הריון ואיך מספרים לילדים

מיקי131

New member
הודעה על הריון ואיך מספרים לילדים

אני שבוע 28 (לא להאמין שהגעתי עד כאן...) בעברי לידה שקטה בשבוע 26 ושתי הפלות בשליש ראשון. את כל ההסטוריה הזו הילדים לא יודעים (גיאלים 10, 7) הם פשוט היו קטנים מידיי.
איכשהו הצלחתי לשמור את ההריון הזה בסוד מהילדים, וכששאלו על הבטן הגודלת, התחמקתי.
אני מאוד רוצה לספר ולשתף אותם בעיקר כי כבר אי אפשר לטעות שאני בהריון וכולם מסביב שמים לב ושואלים אותי ואני לא רוצה שהם יהיו היחידים שלא יודעים.
יש לי בעיות קרישות דם, ואני מזריקה קלקסן, עכשו מצאו שיש לי סכרת ובאולטרסאונד האחרון גודל העובר בעשירון התחתון - קטן מאוד. ופתאם הדברים לא נראים טוב... (עד עכשו הייתי די רגועה, עד כמה שאפשר)
אז אני רוצה לספר להם, ויודעת שהם ישמחו מאוד מאוד אבל מצד שני, האם אני צריכה להגיד משהו שאולי זה לא יצליח? שהתינוק בבטן קצת חולה? כאילו להזהיר אותם שמשהו רע גם יכול לקרות? אני יודעת שהם מאוד ישמחו ולא רוצה לקחת להם את זה אם באמת משהו נורא יקרה...
איך מספרים??? מה אומרים???
בעלי דרך אגב ממש נגד וחושב לחכות עוד, אבל זה באמת כבר מגוחך...
תודה מראש...
 

ענבר234

New member
אין תשובה אחת נכונה

הי, אני מצטערת מאד על הפסקת ההריון וההפלות שעברת. אני רוצה לספר לך מנסיוני. כשבתי היתה בת 6 הייתי בשבוע 30 ונאלצתי לעבור לידה שקטה. לא אמרתי יותר מדי, הכל קרה מאד מהר. ההורים שלי הביאו אותה לבקר אותי בבית חולים ואמרנו לה שהתינוקת לא תוכל לבוא הפעם ושהיא תבוא פעם אחרת. לאחר מספר ימים שמעתי אותה משוחחת עם האחיינית שלי שגדולה ממנה בשנתיים וחצי. היא אמרה לבתי, את יודעת, התינוקת בבטן של אמא שלך מתה. בתי ענתה לה, איך היא יכלה למות אם היא אף פעם לא חיה. אני זוכרת שלא ידעתי אם לצחוק או לבכות רק נדהמתי מזה שהיתה לה את הדרך לארגן את הרגשות. כעבור כמה שנים, היא שמעה אותנו משוחחים על זה, נכנסה לחדר ואמרה: "מה, זכרתם את זה?" אמרתי לה, ברור! אז היא אמרה, "לא אמרתם כלום אף פעם אז חשבתי ששכחתם". הייתי המומה. אנחנו ניסינו להגן עליה וכל הזמן הזה היא בעצם ניסתה להגן עלינו. לפני מספר חודשים נאלצתי לעבור גרידה בשבוע 7. לפני הגרידה שכבר ידעתי שמשהו לא בסדר כמובן שלא סיפרנו כלום, לא לה (בת 13) ולא לבן השבע. אבל ראיתי שאני רק ממציאה תירוצים, זאת היתה חופשת קיץ והיא חשדה וביקשה שנספר לה ולא נסתיר ממנה את האמת. כשאמרתי לה שאני בהריון אבל כנראה שמשהו לא בסדר, היא אמרה שכבר ידעה: "שמעתי אותך מזכירה שם של רופאה ובדקתי עליה". ואז הוקל לי. יכולתי לבקש ממנה עזרה עם אחיה וזה פשוט הקל כל-כך. מה שאני מנסה להגיד הוא שהיה לי את הצורך להגן עליה והיא כל הזמן הזה בעצם הבינה ולא אמרה כלום. אין כמובן תשובה אחת נכונה אבל הילדים שלך כבר די גדולים, במיוחד בן/בת העשר. הם ככל הנראה יודעים משהו ולא שואלים. קשה לתת עצה במקרה כזה אבל נשמע שאת כן רוצה לספר. אני לא יודעת מה לייעץ לך לומר להם אבל רק להגיד מהנסיון שלי שהילדים מבינים, יותר ממה שאנחנו חושבים וכנראה גם יכולים להכיל עצב. שולחת חיבוק גדול
 

מיקי131

New member
תודה...

ואני מצטערת לשמוע על האובדנים שלך. לא משנה באיזה שלב זה קורה, זה תמיד קשה וכואב.
ההתלבטות שלי אם בכלל להזהיר אותם שהתינוק כאילו חולה, או שיש בעיות ושיכול לקרות משהו נורא, או פשוט לספר על הריון ולקוות לטוב.
 

ענבר234

New member
לא הייתי מזהירה לגבי משהו נורא אבל

כן אפשר לומר שאת מקווה שהכל בסדר ותמיד לקוות לטוב
 

שירהד1

Member
מנהל
היי מיקי131


העובדה שהגעת לשבוע כזה מתקדם וטרם סיפרת כלום, אכן מצביעה על רמת החרדה הגבוהה מהעתיד לבוא.
אם היית שואלת הרבה לפני, הייתי אומרת לספר הרבה לפני, כי הילדים שלך גדולים.
יכול להיות שכבר סיפרת להם, כי עבדו כמה ימים מאז ששאלת...
בכל מקרה, גם למען האחרות-
צריך לומר משהו בסגנון של: "יש עובר בבטן (ברחם) שלי. אנחנו (אני ואבא) מקווים שהוא אכן מתפתח כמו שצריך, ושיוולד ב...(לנקוב חודש בשנה, או עונה בשנה, או חג, או איזשהו סממן זמן שבו אמור להיוולד)".
אם את רוצה, אפשר גם להוסיף שאת הולכת מדי שבוע/יים לרופא/ה, שזה תפקידם- לדאוג לך ולעובר.

שיהיה בהצלחה!!! ושתזכי להמשך הריון תקין שיסתיים בידיים מלאות,
שירה.
 
למעלה