הודעה עצובה

[רב1]

הודעה עצובה

אבי חלה לפני כשנתיים בסרטן בשלפוחית השתן. הוציאו לו פעמיים גידול סרטני. לפני כשמונה חודשים התברר שהגידול שלח גרורות לראש, אבי נותח עבר 10 הקרנות וחזר הביתה. ביום שישי שעבר קיבל מעין התקף, שרק היום הסבירו לנו הרופאים, שזה נגרם כי הגידולים בראש חזרו והם אלה שגרמו להתקף. מאז הוא משותק בצד שמאל, אינו מדבר, מחובר לזונדה. היום הרופאים אמרו לנו שלאור מצבו (הוא יחסית מבוגר, בן 78, וחולה במחלות לב, סכרת ועוד...) אי אפשר לנתח אותו שוב וכנראה שגם הקרנות לא יוכל לקבל. מה שנשאר זה לחכות ואם יראו שיש לו כאבים לתת לו מורפיום. אנחנו שבורים, הרוסים, ובוכים.. אני כל הזמן נזכרת ברגעים היפים שלו איתי ועם המשפחה, ובוכה. למה? למה אבא שלי? אבא שאני כל כך אוהבת... ולמרות שאני מנסה להיות חזקה בשביל אימי והמשפחה הפרטית שלי (בעל וילדים) אני לא מפסיקה לחשוב כמה שהחיים אכזריים!!!

 

[בון בון 3]

לרב 1

אני משתתפת בצערך .ומבינה אותך קשה לראות את ההורים שלנו סובלים .אמי נפטרה לפני חודש וחצי בערך וזה היה מאוד קשה

 

[ציפורלילה]

ללוות ולהיות שם

בשבילו. זה מצב לא קל וההתמודדות שלכם עם המצב כמשפחה יכולה לחזק אתכם. אולי גם כדאי לכם להעזר בתמיכה של פסיכואונקולוג או איש מקצוע אחר, או להצטרף לקבוצת ח.ס.ן (חולי סרטן נלחמים) שזו קבוצה של חולים ובני משפחותיהם שתומכים אחד בשני. בשלב הזה אני חושבת שחשוב שאביכם יידע שאתם לצידו. זה הזמן להגיד את כל הדברים שלא נאמרו, רגשות, תחושות ומחשבות. זמן להפרד עם כל הצער והכאב הכרוך בדבר.

גלי

 

[בון בון 3]

ציפורלילה

את באמת צודקת מאוד חשוב להפרד מאדם שהולך למות אם כל הצער שבדבר .אמא שלי נפטרה באופן פתאומי ולא הספקתי להפרד ממנה .וזה מאוד חורה לי

 

[ציפורלילה]

אז אולי..

באיזשהו מקום, את מקבלת עכשיו הזדמנות לעשות את הדברים "כמו שצריך". להפרד ולהיות בשביל אבא שלך כמו שלא הספקת להיות בשביל אמא שלך.

 

[מיליתו]

מסכימה עם ציפורלילה

אני לא יודעת מה מידת המודעות של אביך למצבו, אבל כדאי לראות כמה הוא מבין, והאם הוא עצוב וקשה לו (לפעמים פגיעות מסויימות במוח גורמות לאפתיה שאז זה דווקא יכול אולי להקל, כי אין דיכאון). מצטרפת להמלצה לפנות לח.ס.ן וגם לקורא את ספר המתים והחיים הטיבטי - מציג תפיסה קצת שונה של החיים והמוות והמקום שלנו בעולם הזה.

 

[mi16t]

../images/Emo24.gifריקי יקרה

רק שתדעי שאת לא לבד זה מדהים כמה אנחנו חושבים שלנו זה לא יקרה אני בכל אופן בת 26 ונמצאת באותו המצב אמא שלי גוססת מהמחלה אחרי ששנים נילחמה בה גם אנחנו הרוסים זה כאב שאי אפשר לתאר אותו חוסר אונים מטורף תהיי חזקה מה כבר אפשר להגיד , מתוך מקום שמבין אני רק יכולה לשלוח לכולכם חיבוק ענקי ולהזכיר שהחיים יותר חזקים מאיתנו והחיים יפים תמיד גם אם לפעמים קשה לראות , חוז מזה מותר להישבר ולבכות ולכאוב אנחנו רק בני אדם . ממני ים

 

[רב1]

אז לצערי הרב...

אבי נפטר ביום שלישי שעבר. היום קמנו מהשבעה. יום שני האחרון היה הקשה והמפחיד ביותר בחיי. אימי ידעה עוד מהצהריים שאבא "ילך" עוד הלילה ("הלילה אין לכם אבא"). מה יש להגיד? אין מילים להביע צער וכאב כל כך עמוקים. ומצד שני החיים חייבים להמשיך, כי כמו שכתבתי, יש לי משפחה, בעל, ילדים ואמא שצריך לעזור לה ולתמוך בה כל כך, כי היא קיבלה את "זה" הכי הכי קשה. מקווה שיהיו לי כוחות, ומקווה שנמשיך ונמצא סיבות לחייך בהמשך. כרגע זה עצוב, עצוב, עצוב...