התפוז לא נופל רחוק מהתאומות/פרק 5
"אז איך עבר עליכן היום הראשון ללימודים?", שאלה נועה את קארין ואלקסיס. "קל... כרגיל", אמרה אלקסיס בהתנשאות. "עכשיו צריך ללכת לאולם הספורט ולהכין את הדברים לבחינות הקבלה", אמרה קארין בלחץ. לפתע נשמעה צעקה. "קארינושששששששששששששששששש", צרחה ילדה בהמשך המסדרון והחלה לרוץ לעבר קארין. "אוי ה´! מי זו הברברית הזו?!", נחרדה אלקסיס. "שרוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן", צעקה קארין חזרה והחלה לרוץ אליה. השתיים החליפו חיבוקים והתקדמו לעבר אלקסיס ונועה. "נועה, אלקסיס זו שרון- חברה שלי שעברה לארה"ב לפני 5 שנים", הציגה קארין את שרון. "נעים מאוד, אני נועה", נועה הושיטה את ידה ללחוץ את ידה של שרון ושרון התנפלה עליה בשתי נשיקות. "כל מי שחבר של קארינוש, חבר שלי!", החליטה שרון. אלקסיס כבר הייתה בדרכה לאולם הספורט (היא לא יכלה לשאת את הברבריות הזו...) כשלפתע נתקלה במוטי. "היי אלקסיס, מה נשמע?", שאל מוטי. "אממממ... בסדר.... אני ממהרת לאולם הספורט", אמרה אלקסיס בהיסוס. "אה טוב! אמממ.... אני אעשה את זה קצר... אממממ את רוצה אולי מתישהו.... אמממ... ל... לצא.... לצאת איתי?", מוטי גמגם. "חחחחח, אני אשמח לצאת איתך! אבל עכשיו אני חייבת לזוז, בייייי", צחקקה אלקסיס. שי ודנה עמדו בחצר בית הספר עם הטייפ שלהן. "אני לא מבינה למה אנחנו צריכות לעשות את בחינות הקבלה שלנו בחצר כשהפקצה ההיא עושה את הבחינות שלה באולם הספורט!", רתחה שי. "עזבי שי, חבל להתעצבן סתם.... זה לא משנה איפה אנחנו עושות את הבחינות!", דנה ניסתה להרגיע את שי. קבוצה של בנות התקרבה אליהן. "פה זה הבחינות ללהקת הג´אז?", שאלה אריאלה. "כן!", ענתה דנה בשמחה. "אני אריאלה, ואלה אליסה ומורן", הציגה אריאלה. "ואנחנו הילה, עמר וטיאנטי", אמרה הילה. "טוב, נראה לי שאפשר להתחיל בבחינות", אמרה שי ולחצה על PLAY. "אנחנו נראה לכם קטע של ריקוד... יהיו לכן 5 דקות להתאמן ואז כל אחת תראה לנו איך היא רוקדת", הסבירה דנה. "bonita bonita bonita de mas "mi dulce Chiquita, tan facil de amar "bonita bonita bonita de mas "fragil munequita, bonita de mas", ניגן הטייפ ודנה ושי הראו לבנות את צעדי הריקוד. -------------- "טוב, עכשיו כשראינו את כולכן והתייעצנו בינינו אנחנו נגיד את שמות הבנות שהתקבלו", אמרה שי. "אנחנו מצטערות מראש כי ילדה אחת לא התקבלה כי יש מקום רק ל-7 בנות כולל אותנו", התנצלה דנה. "הילה", התחילה לקרוא שי. "מורן" "אליסה" "אריאלה" "וטיאנטי", סיימה שי. "מה?? לא התקבלתי? אני פשוט בשוק!", אמרה עמר. "אני ממש מצטערת עמר...", אמרה טיאנטי. "אתן עוד תצטערו על זה!!!", איימה עמר והלכה. אריאלה הלכה לחדרה כדי להחליף את בגדי הריקוד שלבשה. "מה אתה עושה פה???", שאלה אריאלה בספק תדהמה ספק עצבים. "נרשמתי ל"תפוז סנטר"", ענה רועי. *רועי היה חברה לשעבר של אריאלה, הם נפרדו מכיוון שהוא בגד בה* "לאיזו מגמה בדיוק? סקס, סמים וטל מוסרי?", שאלה אריאלה בזלזול. "אריאלוש.... אל תגידי לי שאת עדיין כועסת עלי? הרי נרשמתי לבית ספר המעפן הזה רק כדי להיות איתך...", אמר רועי והתקרב אליה לאט לאט. "חבל.... עכשיו תן לי ללכת!", דרשה אריאלה. "ככה את מברכת אותי? בורחת?", שאל רועי בציניות, הצמיד את אריאלה לקיר וניסה לנשק אותה. "עזוב אותייייי!!!", צעקה אריאלה. "אתה חירש? היא ביקשה שתעזוב אותה!!", אמר מישהו מאחורי רועי ודחף אותו לרצפה. "מה נראה לך שאתה עושה??", שאל רועי בעצבים והחיל לדחוף את הילד הזר. "רועי... תעזוב אותו! תעזוב אותו או שאני קוראת למנהל!!", איימה אריאלה. עיניו של רועי נדו בין אריאלה ובין הילד השני... לבסוף הוא אמר לילד: "אנחנו עוד נתראה", דחף אותו שוב והלך. אריאלה התיישבה על הרצפה והחלה לבכות. "את בסדר?", שאל הילד. "כן... אני בסדר... תודה רבה!!!", אריאלה מחתה את הדמעות. "אני דניאל", הציג את עצמו הילד. אריאלה הרימה את מבטה ובחנה את דניאל. עיניים תחולות, שיער חום ארוך אסוף לקוקו ושחום. זו היתה אהבה ממבט ראשון... לשניהם. "א... אני חייבת ללכת", אמרה אריאלה. "אמממ... טוב.... נתראה?!", שאל דניאל בעצב. "אהה... כן! ותודה שוב...", אמרה אריאלה ונכנסה לחדרה.
קריאה נעימה
