הודעה שכתבתי בפורום אחר

[מי שישמע]

הודעה שכתבתי בפורום אחר

ומצאתי אותה מתאימה לפה. אני לא ילדה, ומסיבות חיים מסויימות מאד, האהבה הראשונה והאמיתית של החיים שלי הייתה בשנתיים וחצי האחרונות. ועכשיו זה נגמר. לא. האהבה לא נגמרה. אבל הסלחנות של שנינו לטעויות של השני, הסלחנות הזו כבר לא פעלה נכון, והחלטנו להיפרד. ומאז אין לי חיים. אני רוצה אותו, אני זקוקה חיבוק שלו, לביטחון שהיה לי איתו גם כשהוא לא באמת היה שם. והכי מדאיג: אני מבינה את אלו ששמו קץ לסבל הזה. כבר לא פוחדת למות. אני יודעת שכל אחד עובר את זה בחיים, ולפעמים יותר מפעם אחת, אבל בהרגשה שלי- אין לי יותר חיים אחרי. לא רוצה לעבור את שלב הפתטיות ולנסות להתחנן אליו שיחזור, לא רוצה להחזיר אותו אלי מרחמים. אבל אני באמת רוצה אותו. לא חושבת שאפשר להרפא מכאב כזה.

 

[spooni]

דיייייייייי אני לא יכולה יותר ../images/Emo13.gif

 

[spooni]

ועכשיו אחרי שהבעתי את התחרפנותי ..

אז .. מתי זה נגמר ? כמה זמן את לא בקשר איתו ? הוא רוצה אותך ואת לא או ההיפך ? האם זה הדבר היחידי שאת לא מסופקת ממנו בחיים ? כלומר ... מה את עושה בשעות הפנאי שלך ? תחביבים? ספורט? חברות ? איך את מעסיקה את עצמך? האם את בטיפול ? כי אם לא אז אנחנו נשלח אותך

ו...הצעתי לך ...אם את יכולה ...תטוסי לניקוי ראש עם חברה/ידיד לחודש חודשיים. כן בנות ..כן ..אני מציעה לברוח ..לנקות את הראש. ו..אנחנו עוד נשתמע

 

[מי שישמע]

למה התחרפנת?

נמאס לך מהודעות כאלו? את יודעת, אולי את קוראת את זה בפעם המליון, אבל אצלי זו פעם ראשונה, וכאב פרטי, ובמצב כזה, לא ממש משנה לי אם נמאס לכם או לא. ולשאלותיך: זה נגמר אתמול, שוחחנו, הגענו למסקנה שאף אחד מאיתנו לא מסוגל להתקדם צעד אחד נוסף, ואז ביקשתי ממנו לעוף מפה. הוא אוהב אותי, אני אוהבת אותו, כמה שעות קודם עוד תיכננו תוכניות לסוף השבוע, אבל הפרידה כבר היתה מתחת לפני השטח. יותר נכון- אני מאוהבת במי בהוא היה לפני שנה, כיוון שבשנה האחרונה התלות שלי בו כנראה הייתה מעבר ליכולת שלו להחזיר, והוא היה מתרחק לסירוגין. יש לי חברים, כולם תומכים ואוהבים, אין לי חיים חוץ ממנו, מהמשפחה, ומהעבודה. עכשיו כשהוא כבר לא פה, אולי הכאב שהתלווה לריחוק הזמני שלו נשכח, אבל הריחוק הפיזי שלו עכשיו, כ"כ נוכח שאני רוצה למות לי.

 

[spooni]

לא נמאס לי מההודעות ..כן ירבו ../images/Emo13.gif

סתם .... לא התחרפנתי בגלל ההודעה שלך ...בגלל ההזדהות עם ההודעה שלך והגעגועים שלי

 

[נורית הדרי]

אתמול זה כל כך טרי

בזמנו, השוונו את הפרידה לאבר שנתלש לפתע מהגוף. זה אכן סוג של הלם רגשי שלוקח המון זמן להתאושש ממנו. את כותבת שאת מאוהבת במי שהוא היה לפני שנה.. מה השתנה? למי הוא הפך להיות? ואת? מי היית עבורו ומי את כעת?

 

[מי שישמע]

המון זמן לוקח להתאושש?

איך חיים את הימים האלו, עד שעובר ההמון זמן הזה? לפני שנה עוד לא גרנו יחד, ולמרות שהפגישות היו תכופות ויומיומיות, לכל אחד היה את הזמן שלו לעצמו, בפינה שלו. הייתי אהבה ראשונה שלו, והוא היה שיכור לטרוף את כל מה שהאהבה הזו נתנה לו. בינתיים נרגענו. עברנו לגור יחד, עדיין מאוהבים אבל אני כמו שאני- פיתחתי תלות בו. הפקדתי בידיו את האושר שלי, ויום שהוא לא היה במיטבו- היה יום רע גם בשבילי. מן הסתם העמסתי יותר משהוא יכל להכיל. אני, בגלל בעיות משפחתיות שונות, הפכתי אותו לעוגן הצלה כמעט יחיד שלי. השתניתי בזה שככל שהוא היה זקוק ליותר זמן לבד- אני הייתי זקוקה באותו זמן- לו.

 

[נורית הדרי]

אני כל כך מצטערת שאין לי תרופת

פלא. לו היתה לי , הייתי מייד שולפת ונותנת לך אותה. למעשה, הייתי פשוט מוסיפה אותה למי השתיה כי יש כל כך הרבה נשים שסובלות . על כל אישה שכותבת ומבטאת את עצמה בפורומים , יש אולי שלוש שמתייסרות בדממה. כן, מדובר בהמון זמן. המון זמן שתצטרכי עכשיו לקחת ולהתבונן בעצמך בתשומת לב. העבודה הראשונה היא לעשות סדר בבלגן : מה שלך? מה שלו? אני רואה שכבר הצלחת לחדור לשם , אבל נורא חשוב לעשות את זה מדויק. וכשאנחנו נמצאות כבר עם הערימה המסודרת של "מה שלך", אנחנו מתחילות לעבוד איתה: מה זה "פיתחתי בו תלות"? במה זה מתבטא ? מדוע זה קרה? מדוע דווקא בו? איך זה שהחים התרוקנו פתאום מאחרים? מדוע חייך מחייבים נוכחות של עוגן הצלה? איך קרה שאדם אחר הפך לאל עבורך? את רואה? המון שאלות.... כל אחת דורשת את הזמן שלה...ומן הראוי להקדיש אותו.

 

[מי שישמע]

לא הייתי מיטבה לתאר את שהיה

אם לא שכבר הקדשתי המון זמן, עוד כשהיינו יחד. איכשהו, עם התשובות, הרגשתי שיש מי שחוזר אלי בלילה, מתכפת איתי ומגונן עלי מכל טרדות היום. ואז הנחתי בצד את השאלות עם התשובות הטובות והרעות, את כל התובנות שיש מה לשפר, ופשוט התמכרתי למגע. עכשיו אין מגע, ויש הרבה שאלות, אבל על רובן כבר יש תשובות. ואני יודעת, שבניגוד לכל הטבעי והנכון, אם הוא מבקש את קרבתי, אני חוזרת אליו בלי מחשבה שניה.

 

[נורית הדרי]

אם כך , מדוע אינך עושה זאת?

מדוע את ממתינה שהוא יבקש את קרבתך?

 

[מי שישמע]

כי במצב הדברים הנוכחי

זה מה שהיה נכון לעשות. כיוון שבגלל כל מיני גורמים- יותר מידי גורמים- שקשורים יותר בו, היה לי קשה גם בתוך הקשר הזה, וכיוון שהייתי בוכה לא מעט גם כשהוא היה איתי- כי הייתי עם והרגשתי בלי או להפך, בגלל כל זה היה נכון לחתוך עד שהוא יסגר על עצמו ויחליט אם שווה לשנות כמה גורמים בשביל האהבה.

 

[נורית הדרי]

ברוכה הבאה מי שישמע

כאב, כאבנו. מאז אין חיים - כמה זמן חלף מאז הפרידה?

 

[Betterfly]

ברוכה הבאה ../images/Emo25.gif

לאט לאט הכאב הזה יחלוף, אחרי שתעבדי אותו... תביני מה השורשים שלו- עמוקים יותר מהגבר שאיתו זה נגמר. אל תדאגי... אני מאוד ממליצה לך על טיפול פסיכולוגי וכרגע- לקחת את החיים ממש לאט. לא להכביד על עצמך- כל פעם לעשות עוד קצת ועוד קצת. אני גם עברתי סוג של משבר לאחרונה ויצאתי מכלל תפקוד, ועד היום- חזרתי רק לדברים שאני יכולה כרגע להתמודד איתם. השאר יבוא מאוחר יותר.