מאמר על המילה אופורטוניזם
המילה אופורטוניזם פעם בכיתה ט` בשיעור היסטוריה בבית ספר, קראנו בספר הלימוד מילה מעניינת: אופורטוניזם. המורה שלי היתה בחורה צעירה מאד נחמדה, והיא הודתה שאין לה מושג מה פירושה של המילה. מעבר לכך, היא התוודתה שכמה ימים לפני היא שאלה את חברתה שגם לא ידעה, וביחד ניסו במשך שעות למצוא את התשובה, ללא הועיל. כפי הנראה, אחרי הבחירות האלה, לא ישאר אדם בישראל, ולא תישאר מורה בישראל, שלא ידעו בדיוק מה משמעותה של המילה הזאת, ועד כמה היא קרובה לנוכלות גמורה. האופורטוניזם הוא הסיפור, נכון להיום, של הפוליטיקה שלנו. שאול מופז הוא אופורטוניסט. לא מעניין אותו ערכים, לא מעניין אותו כן התנתקות לא התנתקות. הוא יכול יום אחד להגיד כמה זה מנהיגותי ואצילי להתפשר על חבל ארץ, וביום אחר, בתכנית טלוויזיה אחרת לגמרי, להגיד עד כמה פחזנים וחסרי ערכים הם המתפשרים. כל מה שמעניין אותו זה הצלחתו האישית של שאול מופז, וכל עניינו לשים את שאול מופז בעמדת השררה. לא חשוב איזה שאול מופז זה. הוא רק מחפש את חלון ההזדמנות הפתוח בשביל לקפץ לתוכו, בלי שיזמינו אותו ואפילו בלי שידפוק על הדלת כמו בן אדם. והכי נורא, שהוא עושה זאת בלי בושה, באופן כל כך בוטה ומזלזל כלפי ציבור הבוחרים. אבל חברים, האופורטוניזם של שאול מופז ושכמותו הוא האופורטוניזם הפשוט. זה האופורטוניזם הגלוי לעין, שעוד איכשהו זוכה לקיתונות סבירים של ביקורת. אבל יש אופורטוניזם יותר עדין, יותר מתוחכם, שלפעמים קשה להבדיל בינו לבין מנהיגות. אדמירל האופורטוניזם הזה הוא המנהיג הדגול והמצביא הנפלא אריאל שרון. ההתנתקות היתה המעשה האפורטוניסטי המנוול בתולדות ישראל. מנהיג דגול, אבי ההתנחלויות ששלח מאות אלפי ישראלים ומאות מיליוני שקלים למות למען ארצנו, הגיע להחלטה. הוא החליט להישאר בשלטון. בשביל להישאר בשלטון הוא קפץ על רעיון טוב בבסיסו: להיפרד מהפלסטינים באופן חד צדדי. קפץ עליו, וריסק לו את העצמות. מתוך הרעיון הטוב מה שקרה בפועל זה גירוש בזק, שמשאיר עשרות אלפי יהודים ללא עבודה וללא קורת גג, ומשאיר את ציר פילדלפי לחסדי המחבלים. זה קורה כשמנהיג דגול ולא אופורטוניסט בכלל מוצא הזדמנות פז לסנדל את השמאל התמים והטיפש לא להפיל את השלטון שלו. ושיזדיינו אזרחים. והוא לא מפסיק לקפוץ לחלונות. העם רוצה לשנות את השלטון? נשנה. העם רוצה מפלגה שלא בוחרת את הרשימה שלה ע"י מרכז מפלגה? נקים כזאת מפלגה. אריאל שרון אלוף בלבדוק לאן הרוח נושבת, איפה יש איזה חלון פתוח לחנות חרסינה. איפה יש רעיון שאפשר להרוס. הוא לוקח את הרעיון ומבצע אותו בצורה הכי ברברית, הכי צינית, הכי חסרת חמלה שיכולה להיות. העיקר שלראש הממשלה יקראו אריאל שרון. אני מעדיף אידיאולוג טיפש ופנאט על פני אופורטוניסט תאב-שררה חסר כל ערכים. כזה אדם הוא נוול גמור. לא סתם אמרו ש"פטריוטיות היא מפלטו של כל נוול". רק בפוליטיקה, איפה שאפשר לטמטם את הציבור בתעמולה לאומנית, נוול כזה יכול להצליח. ועוד יש אנשים תמימים בארץ שקוראים לבן אדם הזה מנהיג.