הודעת לידה קצת אחרת

[nn0aa]

הודעת לידה

קצת אחרת

לפני שבוע וקצת ההריון הסתיים בשלום ונולדה לנו בת . הלידה היתה מהממת, תוך שעתיים מרגע שפקעו המים בפתיחה של שלוש בקושי, ילדתי, הצלחתי לקבל את הצירים בטוב, ואפילו לא נזקקתי לאפידורל.

הפעם זה היה קשה אחרת, הילד שנולד אחרי האובדן, היה בן שנה וקצת בסך הכל כשנכנסתי להריון הזה, ובעצם מאז קצת קצת התחלנו להפרד, כנגמר לי החלב, כשכבר לא יכולתי להרים אותו..

(יש לי בן בכור, בן 5, אחריו היה את רואי, שנפטר בשבוע 41 מסיבה לא ברורה, אחריו שני אובדנים בטרימסטר ראשון,אחריו נולד ליבי, בן שנתיים ועכשיו נולדה בת)

והוא נסוג מול זה, וזה שבר לי את הלב.. אני כותבת ובוכה דמעות שמנות כאלה.. מאז הלידה לא היה ממש רגע לבד כדי להיות עם עצמי.. ולהבין.. שהפעם זו לא אותה אופוריה שהיתה כשהוא נולד, שעכשיו ההגעה שלה היא גם אובדן של חלק מהיחסים שהיו לי איתו, ואיכשהו זה בלתי נסבל עבורי
ללידה התאשפזתי לכמה ימים עד שהצלחתי ללדת. עם כולם התלוצצתי שהזרז ללידה היה ליבי, הבן הצעיר, שזה שידעתי שכל כך קשה לו ההעדרות הלא מובנת הזו שלי, וההעדרות החלקית של אביו שבא והלך - עד שהסכמתי שיפקעו את המים, גם כשלא היו תנאים אידיאליים ללידה. עכשיו אני מבינה כמה זה עמוק, הכאב הזה על מה שקורה ביננו.. שהסכמתי מבחינתי להפקיר את הגוף שלי ולהגיע ללידה מאוד קשה ומסוכנת.. ומאז הלידה הוא לגמרי פנה אל אביו, ואני מסתובבת בבית עם לב שבור, כמובן שמשאירה את זה לעצמי, ואומרת לעצמי אינסוף מילות נחמה כדי לאפשר לו להיות במקום ילדי, שנפגע וונוטר, אבל בפנים אני מוכת כאב.. ומבינה שחלק מהאובדן, מכל הכאב שלו, גם נמצא ביחסים שלי עם ליבי, בקווים החזקים האלה שמחברים אותי אליו, שכשהם נפרמים אני מתחילה לדמם..

ושאפילו זה שנולדה לי בת, הדבר שכל כך ייחלתי לו, מתעמעם.. איך זה יכול להיות ???
אני בכלל לא בטוחה שזה לגיטימי לכתוב פה את כל זה, שזה לגטימי להרגיש ככה.. אני יודעת שיש לי המון, ושאני צריכה להודות על כך בכל נשימה שלי.. אני יודעת.. ומרגישה שבורה..

 

[שירהד1]

מזל טוב, יקירתי

קראתי פעמיים את מה שכתבת, כדי להבין את כוונתך.
לידה של תינוק תמיד גורמת לערעור הסדר הקיים בבית, ולצורך בארגון מחדש. אני מתכוונת כמובן גם לארגון במובן של ההתארגנות היום-יומית, וגם לארגון המשפחתי, הנפשי, הרגשי- של כולם.
תמיד קיימת תקופה של הסתגלות של כולם לסדר העולמי החדש. ומדובר על תקופה- לא שבוע, לא שבועיים, אלא לרוב של מספר חודשים.
ועל כל זה, נוסף אצלך גם הנושא של ההתמודדות עם האובדן של רואי, והיחסים שלך עם ליבי שמושפעים מהאובדן הנוראי.
אה, כמובן- אי אפשר גם לשכוח את הנושא ההורמונאלי וה"בייבי בלוז" הידוע והנורמטיבי.

אז לאט לאט. צעד אחר צעד. ברגישות ובתבונה. הכאוס הרגשי שאת נתונה בו כרגע מכביד מאוד ומקשה מאוד, אך זוהי ככל הנראה הדרך שאת צריכה לעבור.
הקווים החזקים שמחברים אותך לכל אחד מילדייך לא ייפרמו.
יכול להיות שתזדקקי לסיוע חיצוני כלשהו, יכול להיות שתוכלי לעבור את התקופה הקרובה ולאחריה בכוחות עצמך. שימי לב האם התחושות שלך הללו משתנות ומשנות פניהן עם הזמן.

שירה.



שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[nn0aa]

והתנצלות..

כל כך התחרטתי על מה שכתבתי.. אני מתנצלת בפני כל מי שקראה ומקווה שלא גרמתי למישהי להרגיש שהמקום פה לא בטוח, כי מלא בטרוניות ששייכות לעולם שבחוץ
סערה נפשית כזו או אחרת, אני מכירה במזלי הטוב
ומאחלת לכולן פה, שהריונן ייסתיים בשלום

 

[שירהד1]

הכל בסדר. זכותך להוציא את אשר על ליבך

 

[מרעישה בשקט]

כבר כמה חודשים

שאני נכנסת לכאן כל כמה ימים כדי לראות אם יש עדכון ממך או מצומבה.

מזל טוב יקרה

אל תתנצלי על כך שכתבת את מה שכואב לך.
מאחלת לך שכולכם תתרגלו להרכב המשפחתי החדש, שכל אחד ימצא את מקומו ושכולכם תרגישו בבית.

בשעה טובה ומוצלחת

 

[nn0aa]

נעים לשמוע שאת שם

מקווה כל כך בשבילך..

 

[אמאלוסי]

מזל טוב, יקירה !

והכל לגיטימי. כל הרגשות שלך הם לגיטימיים.
שמחה בשבילך.
וכמו שאת רואה, גם דברים הכי שמחים ומאושרים בטבע, כמו לידת תינוקת מקסימה, גם יכולים להוציא מאיזון משפחה שלמה.
אבל לאט לאט, עם הזמן, איזון יחזור ...
המון חיבוקים ותמשיכי לשתף,אם בא לך.

 

[nn0aa]

תודה..

 

[ויקטור החתול]

קודם כל מזל טוב

כיף שאת אחרי, שעבר בטוב ובקלות, כיף שילדת בת כמו שביקשת לעצמך וכיף שאת כבר בבית.

מבינה כ"כ את הכאב והצער על היחסים הנפרמים מעט עם התינוק שבבית (כי הרי הוא עדיין תינוק בעצמו).
אין לי עוד הרבה נסיון, אבל בהרגשה שלי, יש קשר מאד מאד מיוחד עם ילד קשת, כזה שמגיע אחרי הידענו אובדן עצום והלב והנפש והגוף כמהו לו בלי סוף.
ובכללי קשר בין אמא לתינוק הוא סמביוטי כ"כ, קשה מאד כשהוא משתנה והסמביוזה הזו נפרמת אט אט.
אצלכם זה קרה די מהר והוא עוד כ"כ קטן והרגשת האובדן של הסמיוזה המושלמת איתו כ"כ מובנת לי וכ"כ מזדהה איתה - אמנם טרם זכיתי לעבור הריון מלא מאז זיו וודאי לא ללדת עוד ילד ועדיין כבר מס' הריונות ושמירות ואובדנים שעברו עלינו ופרמו מעט את הסמביוזה המושלמת שהיתה ביני ובינו כל פעם מחדש (כי הוא הרגיש משהו מיידית כמעט כל פעם וכי הייתי צריכה להישמר ולא להרים והרגשתי הרבה לא טוב והרבה עצב....), בכל אלו הוא פנה והתקרב יותר לאבא והתרחק מעט ממני והלב נשבר.
התקווה כל פעם להריון מלא ולילד נוסף, לוותה אצלי בכל פעם מחדש בהמון חרדה וכאב ידוע מראש על הריחוק שיהיה ביני לבין זיו.
יכולה כן לשתף - שבכל פעם עבדתי מאד קשה והצלחתי לשקם את הסמסיוזה שלנו.
עדיין מעט שונה, כי גם הוא כבר איבד את התמימות על אמא שזמינה לו כל הזמן ובכל דבר וכל יכולה ועדיין....
גם אצלכם, אני בטוחה שתצליחי להתקרב אליו שוב. אולי זה לא יהיה בדיוק כמו לפני הבת שנולדה, אבל זה יהיה טוב וקרוב ושונה.

מאמינה שיש ממש מקום לאפשר לעצמך את הכאב הזה ואת הבכי הזה כרגע.
כולכם יחד עוברים אירוע משמח מאד של הגדלת המשפחה וגם שינוי עצום ואובדן של המשפחה שהייתם לפני כן בעצם.

 

[nn0aa]

את הבנת בדיוק את כל המורכבות..

לפעמים לא הבינו מה אני רוצה כשסיפרתי שההריון זה היה כבר צעד אחד החוצה, כולם מתייחסים רק לכמה זה טוב, אבל משהו ייחודי באמת אובד.. משהו כל כך יקר.. אחרי שקראתי את מה שכתבת לי חשבתי שעבורי, כמו שברגע שאמרו לי שאבדתי את בני השני, מי שהייתי מתה, או חלק ממי שהייתי מת, אז גם כשליבי נולד, אולי גם מי שאני כיום, קצת נולדה. ובעצם אנחנו לאט לאט גדלנו זה לצד זו, כשאני מאוד זקוקה לו, מלאה באהבה שחפשה ילד
ממש השתדלתי לא לשים עליו מטען כה רב, אני לא נוהגת אפילו לקרוא לו ילד קשת, כדי לנסות ולהפחית, אבל מסתבר שיש הרבה דברים שאינם בשלטתי, ושכן, יש לו חתיכת תיק - זה שהחייה את אמא,חתיכת תיק לפצפון כזה

הצטערתי לשמוע על האובדנים והקשיים בדרך לילד.ה נוספים - מקווה שלא בעוד זמן רב, יגיע הריון שיסתיים בטוב

ותודה על התזכורת - שיש לי יכולת לתקן..

 

[ויקטור החתול]

ילדים קטנים הם תמימים וטהורים

וטובים ככ עדיין, כך שתמיד אפשר לתקן איתם למזלנו ❤

חיבוק

 

[אם הבנות2]

הי נועה

קודם כל מזל טוב ענקי!
אני עדיין זוכרת אותך מהמפגש במודיעין ונכנסת לי ללב.
שמחה מאוד להכנס לפה ולקרוא שילדת! אושר.
מזדהה מאוד מאוד עם הרגשות שלך, ילד הקשת שלי היה בן שנה ושבעה חודשים כשאחיו הקטן נולד, היו לנו הרבה רגשות מעורבים, אבל בגדול שמחנו בשבילו שיש לו אח קטן צמוד.
אני מודה, גם בשם בעלי, שיש לנו רגשות מיוחדים כלפיו, הוא ילד מיוחד מאוד ומקסים,
אבל הוא באמת ילד קשת בענן. הוא ישן במיטה קטנה ליד המיטה שלנו בצד של בעלי,
אחיו הקטן בעריסה בחדר והוא כבר בן שנה ו4 חודשים ומעיר אותי בלילה.. ואני מתה להעביר אותם לחדר משלהם ובעלי לא מוכן להפרד ממנו בלילות... הוא רגיל לשמוע את הנשימות שלו! משוגע עליו לגמרי...
בקיצור, זה לא עובר. אבל לגמרי יהיה לו כיף עם אחותו הקטנה. תזכרי שזה זמני.
בהצלחה עם כל ההורמונים והאושר

 

[שירהד1]

חייבת לכתוב משהו בעקבות מה שכתבת- לגבי השינה-

לגבי השינה עם ההורים- שלא ישתמע פה ממה שאת כותבת, שאם הורים בוחרים לשכן את ילדיהם בחדר משלהם- אז הם פחות אוהבים אותם או פחות קשורים אליהם.
כל הילדים שלי, מיומם הראשון בבית, ישנו בעריסה בחדר משלהם.
זה קשור לאג'נדה הורית, ולא לכמות האהבה והחום שאנחנו מרגישים כלפיהם ומעניקים להם...

פשוט אני לא רוצה שנשים שקוראות את הדברים שלך תחשובנה שמשהו לא בסדר בהתנהלות שלהן או בהתקשרות שלהן לתינוק- באם בחרו לשכן את התינוק בחדר נפרד.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[nn0aa]

תודה

איזה כיף לשמוע ממך
גם אני זוכרת אותך היטב
מבינה אתכם כל כך, הילד.ה שמגיעים אחרי האובדן - זה קשר מאוד מורכב. מעניין שגם אצל בעלך, לא חשבתי על זה קודם..
דש חם