יש סתירה משמעותית
גם אני לא מכירה את דברי הרמב"ם המדויקים, אבל העניין עצמו מקסים במיוחד. אדם הוא איזון בין כמה וכמה תחומים שבהם הוא צריך להיות שלם. יש לזכור שטיפוח תחום אחד והזנחה של תחום אחר יוצרת חוסר איזון חמור בנפשו של האדם, ולכן עדיף שהאדם לא יהיה מושלם בכל התחומים, אבל הטיפוח של כולם יהיה מאוזן, מאשר שיהיה פער גדול בין תחום לתחום. בכל אופן - יש הבדל בין השלמויות שהביא כ"א מכם: א. שלמות הרכוש - אתה צריך לבסס את עצמו כך שיהיה לו רכוש משל עצמו והוא יוכל לקיים את עצמו עצמאית. ב. שלמות הגוף - אדם צריך לשמור על גופו ולטפל בו, גם כי זה צלם אלוקים וגם כי הבריאות היא הבסיס לכל. ג. שלמות החברה - אדם צריך להקים משפחה, לחיות כחלק מקהילה וחברה ולדאוג שערכיה ואיך שהיא מתנהגת הולמת את ערכיו. ד. השלמות הפנימית - ההגדרה של הרמב"ם מעורפלת אבל הוא מדבר על "סגולות" ויכולות שהאדם מפתח בתוך עצמו, בנפשו. ההגדרה השנייה מדברת על משהו די אחר: שלמות הרכוש שלמות הגוף שלמות המידות שלמות השכל הגדרה זו מתמקדת יותר באדם עצמו, בשעה שבהגדרה הקודמת יש משקל יותר גבוה לסביבה החברתית. לגבי איך ליישם: אני מדגישה את נושא האיזון בין כל העניינים, ומאד חולקת על הטענה ששלמות הרכוש פירושה שאדם צריך להיות אמיד. גירסתי היא שהוא צריך להיות בעל רכוש שתואם את צרכיו, על מנת שיוכל לספק את צרכיו ולא להזדקק לבריות. זה עניין שמופיע הרבה מאד ביהדות (פשוט נבלה בשוק ואל תצטרך לבריות, עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות וכו'). כלומר העניין כאן זה לא להצטרך לבריות, ואפשר לקיים את זה גם בדרך שמצא לנכון החכם היווני דיוגנס, ע"י שקבע את מקומו בתוך חבית, באור השמש. הכל תלוי באדם ובדרך שבה הוא מגדיר את צרכיו.