אני עוזרת גם להם וגם להם, ואתה?
למתנגדים לפגיעה בעלי-חיים אכפת הן מבני-אדם והן מבעלי-חיים אחרים. אין כל סתירה בין השניים, כשם שאכפתיות כלפי גזעים שונים של המין האנושי אין פירושה חוסר אכפתיות כלפי הגזע שלך. הרי אין כמות נתונה וסופית של אכפתיות שניתנת לך, וככל שאכפת לך ממישהו אחד כך יש לך כמות פחותה של אכפתיות להעניק למישהו אחר. העמותות אינן מעמידות אינטרסים שווים של בעלי-חיים ובני-אדם בעימות, כפי שהרבה אנשים מנסים להציג זאת (כמו בקלישאה "הייתם מעדיפים להציל כלב מבניין בוער ולא ילד") אלא אינטרסים אנושיים זניחים לחלוטין (תאווה אנוכית לסוג מסוים של מזון) מול האינטרסים הבסיסיים והחשובים ביותר של בעלי-החיים (הזכות שלא להיות נתון להתעללות לאורך כל החיים). התנועה לשחרור בעלי-חיים הייתה קשורה במהלך רוב ההיסטוריה שלה בתנועות לשחרור בני-אדם מדוכאים. בתחילת המאה ה-19 היו אלה אותם אנשים שנאבקו בעבדות ובפגיעה בעלי-חיים. לקראת סוף המאה ה-19, התבלטו אנשי התנועה במאבק לזכויות ילדים ובקשר לתנועה הפמיניסטית. מסורת זו נשמרה גם במאה העשרים. המאבק למען בעלי-חיים מושתת על אותם עקרונות ורגשות, שעליהם מושתת המאבק למען בני-אדם. העניין בסבל של בעלי-חיים ובזכויות שלהם הוא קודם כל עניין בסבל ובזכויות, ומעצם מהותו הוא מחייב אכפתיות כלפי בני-אדם. לכן אנשים הנאבקים למען זכויות בעלי-חיים, רגישים במיוחד לזכויות אדם.