L e s t a t
New member
הוידוי שלי
בקיבוץ שלי יש כזה מקום ליד אחת השכונות, פרדס ממש יפה שאני אוהב ללכת לשם הרבה. עד אתמול הייתי עסוק כל החודש, ואתמול גם בכלל הייתי קצת עסוק - בבוקר בכלל ישנתי, בצהריים הייתי צריך להביא דואר ולהכין שיעורים ולטפל בכלבים וכו´ וכו´ וכו´, המטלות המעצבנות האלה שכל בחור מתבגר צריך לעשות.. אקיצר, בערב התחלתי ללכת לספריה כשנזכרתי שלא הלכתי לפרדס היום, החלטתי קודם כל לעבור בפרדס. שיניתי כיוון והתחלתי ללכת לפרדס. כשהגעתי, נכנסתי (אני יודע שזה חכם להיכנס לפרדס בקצה הקיבוץ בערב) לתוך הפרדס. טיילתי לי קצת. הלילה ירד לחלוטין והמקום התחיל להיראות ממש יפה, התיישבתי והבטתי על הסביבה. שמעתי רחש, כמובן, בכל סיפור אימה שני מישהו שומע איזה רחש איפשהו ופתאום קופץ איזה רוצח ששוחט אותו בדרמטיות. אבל הפעם, לא רחש מפחיד כזה, אחרי הכל זה פרדס יש כאן חיות, כמו החתול ההוא שם, כמו העטלפים שעפים כאן מעל לראש שלי, חיות רגילות ככה, לי אין ממה לפחד. הקשבתי טוב טוב מעבר לרחשי כנפיהם של עטלפים ולשירתם של צרצרים ושמעתי את הצעדים שלהם, ידעתי מי הם - איזה זוג (משהו כמו הוא 17, היא 15) הבלונדה הזו התיישבה על סלע והם התחילו להתמזמז. איזה יופי, דווקא כשאני בא לכאן אחרי איזה חודש שלם כדי לקבל קצת שקט שני הטמבלים האלה באים לעשות לי רעש. זה לא כאילו יש לי איזושהי בעיה אישית איתם אבל השבוע החברה שלי נפרדה ממני, בחורה כזאת שווה! אבל נפרדה ממני, טוב, הט´ניקיות האלה תמיד נפרדות אחרי איזה שבוע של התלהבות שהיה להן י"אניק. ובקיצור ממש לא היה לי רצון לשמוע עכשיו התמזמזויות וזוגיות וכל זה, זה הרגיז אותי ולמען האמת הרגשתי מאוים, הם פלשו לשטח שלי, תשכחו מכל הבולשיט הקומוניסטי-סוציאליסטי שיש לקיבוצים, כמו בכל קיבוץ אחר כמעט - גם כאן הכל קומבינות. במשך שנה באתי לכאן קבוע ואפילו שיחדתי את המזכיר. הזוג הזה יכל למצוא לעצמו פרדס אחר, אבל מה אני אעשה, באתי אליהם וביקשתי מהם שיעזבו, ביקשתי יפה. כמו שאמא לימדה אותי, לבקש יפה דברים, להתנהג נחמד, להיות חביב
אבל הם רק צחקו לי בפנים והחבר שלה קם אליי, זה היה דפוק, הוא נתן לי אגרוף והתחיל להרביץ לי. ביקשתי ממנו שיפסיק, הזהרתי אותו, אבל הוא לא שמע, גם לא לחברה שלו. אז זהו, קמתי ושלחתי אליו אגרוף, הוא קצת התקפל לרגע אבל חזר לניסה להכות אותי, הוא שלף סכין והחלטתי שנמאס לי וחתכתי לו את היד עם הטפרים שלי, הורדתי לו אותה, הוא צרח ואז התזתי ממנו את הראש שלו, החברה שלו צרחה - כנראה, הם בחיים לא ראו אדם זאב.
בקיבוץ שלי יש כזה מקום ליד אחת השכונות, פרדס ממש יפה שאני אוהב ללכת לשם הרבה. עד אתמול הייתי עסוק כל החודש, ואתמול גם בכלל הייתי קצת עסוק - בבוקר בכלל ישנתי, בצהריים הייתי צריך להביא דואר ולהכין שיעורים ולטפל בכלבים וכו´ וכו´ וכו´, המטלות המעצבנות האלה שכל בחור מתבגר צריך לעשות.. אקיצר, בערב התחלתי ללכת לספריה כשנזכרתי שלא הלכתי לפרדס היום, החלטתי קודם כל לעבור בפרדס. שיניתי כיוון והתחלתי ללכת לפרדס. כשהגעתי, נכנסתי (אני יודע שזה חכם להיכנס לפרדס בקצה הקיבוץ בערב) לתוך הפרדס. טיילתי לי קצת. הלילה ירד לחלוטין והמקום התחיל להיראות ממש יפה, התיישבתי והבטתי על הסביבה. שמעתי רחש, כמובן, בכל סיפור אימה שני מישהו שומע איזה רחש איפשהו ופתאום קופץ איזה רוצח ששוחט אותו בדרמטיות. אבל הפעם, לא רחש מפחיד כזה, אחרי הכל זה פרדס יש כאן חיות, כמו החתול ההוא שם, כמו העטלפים שעפים כאן מעל לראש שלי, חיות רגילות ככה, לי אין ממה לפחד. הקשבתי טוב טוב מעבר לרחשי כנפיהם של עטלפים ולשירתם של צרצרים ושמעתי את הצעדים שלהם, ידעתי מי הם - איזה זוג (משהו כמו הוא 17, היא 15) הבלונדה הזו התיישבה על סלע והם התחילו להתמזמז. איזה יופי, דווקא כשאני בא לכאן אחרי איזה חודש שלם כדי לקבל קצת שקט שני הטמבלים האלה באים לעשות לי רעש. זה לא כאילו יש לי איזושהי בעיה אישית איתם אבל השבוע החברה שלי נפרדה ממני, בחורה כזאת שווה! אבל נפרדה ממני, טוב, הט´ניקיות האלה תמיד נפרדות אחרי איזה שבוע של התלהבות שהיה להן י"אניק. ובקיצור ממש לא היה לי רצון לשמוע עכשיו התמזמזויות וזוגיות וכל זה, זה הרגיז אותי ולמען האמת הרגשתי מאוים, הם פלשו לשטח שלי, תשכחו מכל הבולשיט הקומוניסטי-סוציאליסטי שיש לקיבוצים, כמו בכל קיבוץ אחר כמעט - גם כאן הכל קומבינות. במשך שנה באתי לכאן קבוע ואפילו שיחדתי את המזכיר. הזוג הזה יכל למצוא לעצמו פרדס אחר, אבל מה אני אעשה, באתי אליהם וביקשתי מהם שיעזבו, ביקשתי יפה. כמו שאמא לימדה אותי, לבקש יפה דברים, להתנהג נחמד, להיות חביב
