הוכחה מדעית לתקשור בטראנס
יש אנשים שטוענים שאלוהים מדבר מגרונם ודרכם. מדעני מוח שחקרו את התופעה מספקים לטענות אלה גיבוי מדעי
התופעה (שנקראת גלוסולליה) של ישות אלוהית שמדברת מפיו של אדם מוכרת מזה אלפי שנים ונזכרת בתנ"ך, בברית החדשה ואף נמצאת היום בשימוש של ממש אצל הטיבטים שמתייעצים באורקלים שחודרים אל גופם של מדיומים.
חוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת פנסילבניה השוו את פעילות המוח של הנוצרים האדוקים שטוענים שקול אלוהים בוקע מפיהם בשני מצבים: בהתחלה הם שרו מזמורי תפילה ואחר כך הם היו שרויים במצב דמוי טרנס שבו הקול מדבר דרכם ובמהלכו הם עוברים חוויה גופנית אקסטטית. הם ביקשו למצוא מאפיינים פיזיולוגיים לתופעה שידועה כקשורה לאמונה דתית עזה. לפי דו"ח המחקר נמצאה רמת פעילות נמוכה בקליפת המוח הקדמית, היכן שבדרך כלל נרשמת פעילות ערה כאשר בני אדם עושים פעולה מכוונת.
אנדרו ניוברג, ראש צוות המחקר אמר: "הדבר המדהים היה שהדימוי (מסריקת המוח) תמך בפרשנותם של האנשים למה שקרה". תמונת המוח של הנבדקים
הוכיחה את טענתם שהדיבור לא נמצא בשליטתם. אין זו הפעם הראשונה, הוסיף ניוברג בראיון ל"טיימס", שבה מחקר בהדמיית מוח משמש כהוכחה ביולוגית לחוויה סובייקטיבית. לדוגמה, במחקר אחר האכילו אנשים בגלידה בזמן שמוחם עבר סריקת MRI וניתן היה לראות שאזורי העונג במוח שלהם נדלקים.
מחקרים מהסוג הזה משתעשעים עם התובנה שהמוח שלנו פועל כמתווך בכל ההתנסויות הפנימיות: החל מכעס, דרך אהבה, וכלה בהתענגות על גלידה. כל תחושה ותחושה באה לידי ביטוי בפעילות עצבית שיכולה להיות מומחשת על מסך מחשב.
ניוברג, פרופסור לרדיולוגיה, פסיכיאטריה ולימודי דת, נותן את ההסבר המדעי לתופעת של הדיבור הבלתי נשלט: "הממצאים האלה יכולים להיות מפורשים כתחושתו של הנחקר שהעצמי שלו נשלט על ידי משהו אחר. אנחנו, באופן מדעי, מניחים שהוא נשלט על ידי חלק אחר של המוח, אבל לא יכולנו לראות במחקר ההדמיה הזה היכן הדבר מתרחש".
שחר שילוח
NRG
יש אנשים שטוענים שאלוהים מדבר מגרונם ודרכם. מדעני מוח שחקרו את התופעה מספקים לטענות אלה גיבוי מדעי
התופעה (שנקראת גלוסולליה) של ישות אלוהית שמדברת מפיו של אדם מוכרת מזה אלפי שנים ונזכרת בתנ"ך, בברית החדשה ואף נמצאת היום בשימוש של ממש אצל הטיבטים שמתייעצים באורקלים שחודרים אל גופם של מדיומים.
חוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת פנסילבניה השוו את פעילות המוח של הנוצרים האדוקים שטוענים שקול אלוהים בוקע מפיהם בשני מצבים: בהתחלה הם שרו מזמורי תפילה ואחר כך הם היו שרויים במצב דמוי טרנס שבו הקול מדבר דרכם ובמהלכו הם עוברים חוויה גופנית אקסטטית. הם ביקשו למצוא מאפיינים פיזיולוגיים לתופעה שידועה כקשורה לאמונה דתית עזה. לפי דו"ח המחקר נמצאה רמת פעילות נמוכה בקליפת המוח הקדמית, היכן שבדרך כלל נרשמת פעילות ערה כאשר בני אדם עושים פעולה מכוונת.
אנדרו ניוברג, ראש צוות המחקר אמר: "הדבר המדהים היה שהדימוי (מסריקת המוח) תמך בפרשנותם של האנשים למה שקרה". תמונת המוח של הנבדקים
הוכיחה את טענתם שהדיבור לא נמצא בשליטתם. אין זו הפעם הראשונה, הוסיף ניוברג בראיון ל"טיימס", שבה מחקר בהדמיית מוח משמש כהוכחה ביולוגית לחוויה סובייקטיבית. לדוגמה, במחקר אחר האכילו אנשים בגלידה בזמן שמוחם עבר סריקת MRI וניתן היה לראות שאזורי העונג במוח שלהם נדלקים.
מחקרים מהסוג הזה משתעשעים עם התובנה שהמוח שלנו פועל כמתווך בכל ההתנסויות הפנימיות: החל מכעס, דרך אהבה, וכלה בהתענגות על גלידה. כל תחושה ותחושה באה לידי ביטוי בפעילות עצבית שיכולה להיות מומחשת על מסך מחשב.
ניוברג, פרופסור לרדיולוגיה, פסיכיאטריה ולימודי דת, נותן את ההסבר המדעי לתופעת של הדיבור הבלתי נשלט: "הממצאים האלה יכולים להיות מפורשים כתחושתו של הנחקר שהעצמי שלו נשלט על ידי משהו אחר. אנחנו, באופן מדעי, מניחים שהוא נשלט על ידי חלק אחר של המוח, אבל לא יכולנו לראות במחקר ההדמיה הזה היכן הדבר מתרחש".
שחר שילוח
NRG