הבעיה תמיד במדידות שקשורות לחלקיקים
היא שמאוד קשה לשמור על מצב הקוונטי של החלקיקים קבוע לאורך זמן אם הם לכודים במקום אחד.
מאוד קל לשמור על תכונותיו של חלקיק אם הוא נע חופשי בוואקום. אבל אם צריך להחזיק אותו במקום אחד, ולעשות מניפולציות עדינות על מצבו הקוונטי, זו משימה הרבה יותר קשה, ולמעשה גם כיום היכולות די מוגבלות. הדבר דרוש אם רוצים לנצל את הפוטנציאל הגלום במכניקת הקוואנטים לשם מחשבים קוואנטים - שם אנחנו צריכים לעשות מניפולציות די מורכבות על מצבם הקוואנטי של חלקיקים בודדים, ושכמובן המצב שלהם לא ישתנה ככה סתם בשל חוסר אידיאליות של המערכת.
גם דיויד ויינלנד וגם סרג' הארוש פיתחו מערכות ניסיוניות מתוחכמות שמסוגלות לשמר חלקיקים במצב קוואנטי לאורך זמן, ולאפשר מניפולציות עדינות עליו. השיטות שלהם שונות, וגם החלקיקים שהם עסקו בהם שונים. ויינלנד שימר מצב קוואנטי של יונים, בעזרת קרני לייזר מאוד מכויילות. ויכל לבצע מניפולציות עדינות על היונים. סרג' הארוש, השתמש ביונים כבדים כדי לבצע מדידות עדינות ומניפולציות עדינות על חלקיקי אור (פוטונים) בודדים שנעו בין שתי מראות מאוד איכותיות.
עדיין דרוש שיפור משמעותי בטכנולוגיה כדי שלמשל נוכל לבנות מחשב קוונטי שיהיה שימושי מסחרית.