Dia Leoghann
New member
הולדתו של ברס ותפיסת המלוכה
הקטע הבא הוא המשך למאמרים הקודמים. בהבדל מהם, הוא תירגום ישיר מתוך ספר הכיבושים, מילה במילה. אני אינני מתרגם מושלם, ואני לא מדבר גאלית כל כך טוב אז השתמשתי גם בכמה תרגומים לאנגלית והנה התוצאה. ---וויכוח המלוכה והולדתו של ברס - חלק ראשון מתוך הקרב מויטורה השני--- בין הטואטה דיי לנשותיהם קמה מחלוקת בקשר למלכות על אנשי אירלנד. כיוון שנואדה, אחרי שנכרתה ידו, פסול היה מלהיות עוד מלך. הן אמרו כי יהיה זה מתאים יותר להעניק את הממלכה לברס בן אלוט´ה (Bres son of Elotha), בנם המאומץ שלהם; כן אמרו הן, שהעברת הממלכה אליו תחזק את הברית עם הפומורים. כי אביו, אלוט´ה בן דלבית´ (Elotha son of Delbaeth), היה מלך מן הפומורים. סיפור הולדתו של ברס היה כזה: באחד הימים, ארי (Eri), בתו של דלבית´, אישה מן הטואטה דיי, היתה צופה אל הים ואל הארץ מבית מיט´ סני (Maeth Sceni), והיא ראתה את הים ברגיעה מוחלטת כאילו היה לוח עץ. ובעודה שם, הבחינה בכלי שייט כסוף על פני הים. גודלו היה נראה לה עצום אך צורתו לא היתה ברורה לה. וסחף הגלים הביא אותו אל החוף. אז ראתה שבתוכו היה אדם שצורתו נאה מאוד... שערו זהב צהוב נח על שתי כתפיו. גלימה שזורה חוטי זהב עטפה גופו, על חולצתו רקמת זהב, על חזהו היתה סיכת זהב עם ניצוץ של אבן חן במרכזה. הוא נשא עימו שתי חניתות כסף לבן ולהן ראשי ברונזה מסומררים. חמש ענקי זהב קישטו את צווארו, והוא חמוש בחרב מקושטת חריטות כסף ועיטורי זהב וכת החרב עשויה זהב גם כן. אמר לה האיש: "האם זהו הזמן שהשכיבה עמך קלה?" "לאמיתו של דבר לא קבעתי עמך הסכם פגישה," אמרה האישה. אך הם נשכבו יחדיו. האישה בכתה כאשר האיש קם לעזוב. "מדוע את בוכה?" שאל הוא. "שני דברים לי להתאבל עליהם," אמרה האישה. "הפרידה ממך כעת כשכבר נפגשנו. והצעירים הנאים מן הטואטה דיי דאנאן המתחננים אלי לשווא, ותשוקתי אליך כיוון שאתה לקחת אותי." "שתי דאגותייך אלו יוסרו מעלייך," אמר הוא. הוא הוריד מאצבעו האמצעית את טבעתו הזהובה, ושם אותה בכף ידה. עוד אמר לה שאל לה להיפרד מטבעת זו במכירה או במתנה, פרט לאדם שלאצבעו תתאים. "צער נוסף לי," אמרה האישה. "איני יודעת מי האיש אשר בא אלי." "זאת לא יוסתר ממך," אמר הוא. "אלוטה בן דלבית´, מלך הפומורים, הוא אשר בא אלייך. ומפגישתנו יוולד לך בן, ולא ינתן לו שם פרט לאוכיאד ברס (Eochiad Bres), כלומר אוכיאד היפה. כי כל דבר יפה אשר יהיה באירלנד, אם מישור ואם מבצר, אם שיכר ואם לפיד, אם אישה או איש או סייח, יישפט יופיו בהשוואה לילד זה, ואם יפה הוא הדבר יומרו האנשים "זהו ברס". לאחר הדברים האלו חזר האיש אל המקום ממנו בא, והאישה חזרה אל ביתה, ולה היתה הלידה המפורסמת. היא ילדה את הילד, ושמו נקרא, כשם שציווה אלוטה, אוכיאד ברס. שבוע לאחר שילדה אותו האם, גדל הילד בשבועיים, והוא שמר על מהירות גדילתו במשך 7 שנים, אז היה כבר כבן 14. בגלל המחלוקת שנפלה בין הטואטה דיי ניתנה המלוכה לילד. והוא נתן שבעה בני ערובה מאנשיו לאלופי הארץ אירלנד, כלומר לראשי שבטיה, כדי להבטיח את השבת המלוכה אם מעשיו יהיו בלתי הולמים למלוכה. אחר-כך העניקה לו אימו את אדמותיה, ועל האדמה בנה מבצר חזק ושמו דון ברס (Dun Bresse), והיה זה הדגדה שבנה את המבצר הזה. להתראות בפעם הבאה...
Dia Leoghann
הקטע הבא הוא המשך למאמרים הקודמים. בהבדל מהם, הוא תירגום ישיר מתוך ספר הכיבושים, מילה במילה. אני אינני מתרגם מושלם, ואני לא מדבר גאלית כל כך טוב אז השתמשתי גם בכמה תרגומים לאנגלית והנה התוצאה. ---וויכוח המלוכה והולדתו של ברס - חלק ראשון מתוך הקרב מויטורה השני--- בין הטואטה דיי לנשותיהם קמה מחלוקת בקשר למלכות על אנשי אירלנד. כיוון שנואדה, אחרי שנכרתה ידו, פסול היה מלהיות עוד מלך. הן אמרו כי יהיה זה מתאים יותר להעניק את הממלכה לברס בן אלוט´ה (Bres son of Elotha), בנם המאומץ שלהם; כן אמרו הן, שהעברת הממלכה אליו תחזק את הברית עם הפומורים. כי אביו, אלוט´ה בן דלבית´ (Elotha son of Delbaeth), היה מלך מן הפומורים. סיפור הולדתו של ברס היה כזה: באחד הימים, ארי (Eri), בתו של דלבית´, אישה מן הטואטה דיי, היתה צופה אל הים ואל הארץ מבית מיט´ סני (Maeth Sceni), והיא ראתה את הים ברגיעה מוחלטת כאילו היה לוח עץ. ובעודה שם, הבחינה בכלי שייט כסוף על פני הים. גודלו היה נראה לה עצום אך צורתו לא היתה ברורה לה. וסחף הגלים הביא אותו אל החוף. אז ראתה שבתוכו היה אדם שצורתו נאה מאוד... שערו זהב צהוב נח על שתי כתפיו. גלימה שזורה חוטי זהב עטפה גופו, על חולצתו רקמת זהב, על חזהו היתה סיכת זהב עם ניצוץ של אבן חן במרכזה. הוא נשא עימו שתי חניתות כסף לבן ולהן ראשי ברונזה מסומררים. חמש ענקי זהב קישטו את צווארו, והוא חמוש בחרב מקושטת חריטות כסף ועיטורי זהב וכת החרב עשויה זהב גם כן. אמר לה האיש: "האם זהו הזמן שהשכיבה עמך קלה?" "לאמיתו של דבר לא קבעתי עמך הסכם פגישה," אמרה האישה. אך הם נשכבו יחדיו. האישה בכתה כאשר האיש קם לעזוב. "מדוע את בוכה?" שאל הוא. "שני דברים לי להתאבל עליהם," אמרה האישה. "הפרידה ממך כעת כשכבר נפגשנו. והצעירים הנאים מן הטואטה דיי דאנאן המתחננים אלי לשווא, ותשוקתי אליך כיוון שאתה לקחת אותי." "שתי דאגותייך אלו יוסרו מעלייך," אמר הוא. הוא הוריד מאצבעו האמצעית את טבעתו הזהובה, ושם אותה בכף ידה. עוד אמר לה שאל לה להיפרד מטבעת זו במכירה או במתנה, פרט לאדם שלאצבעו תתאים. "צער נוסף לי," אמרה האישה. "איני יודעת מי האיש אשר בא אלי." "זאת לא יוסתר ממך," אמר הוא. "אלוטה בן דלבית´, מלך הפומורים, הוא אשר בא אלייך. ומפגישתנו יוולד לך בן, ולא ינתן לו שם פרט לאוכיאד ברס (Eochiad Bres), כלומר אוכיאד היפה. כי כל דבר יפה אשר יהיה באירלנד, אם מישור ואם מבצר, אם שיכר ואם לפיד, אם אישה או איש או סייח, יישפט יופיו בהשוואה לילד זה, ואם יפה הוא הדבר יומרו האנשים "זהו ברס". לאחר הדברים האלו חזר האיש אל המקום ממנו בא, והאישה חזרה אל ביתה, ולה היתה הלידה המפורסמת. היא ילדה את הילד, ושמו נקרא, כשם שציווה אלוטה, אוכיאד ברס. שבוע לאחר שילדה אותו האם, גדל הילד בשבועיים, והוא שמר על מהירות גדילתו במשך 7 שנים, אז היה כבר כבן 14. בגלל המחלוקת שנפלה בין הטואטה דיי ניתנה המלוכה לילד. והוא נתן שבעה בני ערובה מאנשיו לאלופי הארץ אירלנד, כלומר לראשי שבטיה, כדי להבטיח את השבת המלוכה אם מעשיו יהיו בלתי הולמים למלוכה. אחר-כך העניקה לו אימו את אדמותיה, ועל האדמה בנה מבצר חזק ושמו דון ברס (Dun Bresse), והיה זה הדגדה שבנה את המבצר הזה. להתראות בפעם הבאה...