הולכים אנו כסומים אחרי יונה המלשלשת על עיננו חורבן וחולי
אנו תמיד נשבים בשגרת הקיום. דאגות היום יום, המשפחה, העבודה תמיד יקדמו אצלנו. יש טסט לאוטו, ויש שיעול לילד.
אך מה באשר למה שמעבר לדלת. דלת המשרד, דלת הבית. האם אנו מפקירים את המרחב הזה. ובידי מי. ומה מעשיו.
והאם מעשיו פוגעים בנו? בכיס שלנו, ברווחה שלנו, בנוף שלנו, בריאות שלנו, בחינוך הילדים שלנו, בבריאות שלנו?
מה קורה כאשר אנו שומעים נתוני תחלואת סרטן שמקורו בזיהום אויר, שגבוהים 15% מהנתונים הארציים?
האם אנו מרגישים חסרי אונים? סוגרים את החלון שאולי לא יכנס אותו אויר מורעל ומסרטן? מקוים שלא נהיה בסטטיסטיקה?
מה קורה כאשר אנו שומעים על בזבוזי עתק - מאות מליונים - על ידי מי שמנהלים את התקציבים הללו ברשלנות פושעת?
האם אנו מרגישים חסרי אונים? נמשיך לממנם בהעלאת המיסים עלינו? נמשיך לשתוק כאילו זה לא כספנו המבוזבז?
אנו הולכים בעירנו כסומים אחרי היונה והיא מלשלשת על ראשנו חורבן וחולי ללא הרף.
התכנון בחיפה חולה ומחלה, והביצוע בחיפה חולה ומחלה, והניהול בחיפה חולה ומחלה ולכן הציבור בחיפה? חולה.
אף מכל אמוניה לא זז ולא יזוז כי לא נבנה כל מפעל חלופי. זו פאטה מורגנה תקשורתית.
אף קו רכבת לא ישוקע כי כבר קיבלו הסכמה 'לחשמל תחילה'. זו פאטה מורגנה תקשורתית.
חוות הגז למרות שנאמר שהיא זמנית, לא זזה לשום מקום אחר. זו פאטה מורגנה תקשורתית.
ומה שמצליחים תושבים בלחץ רב להוציא מעתלית, מגלילות, מרמת חובב - עובר למפרץ חיפה, מפ"ח. מפ"ח האשפה.
לפני חמש שנים ניסתה היונה המלשלשת לשכנע שאין זיהום אויר. נגמר, נגמרה בעיית הזיהום. זהו. קסם קטן ואין.
מאז, קודמו תוכניות לשלש את גודלם של בתי הזיקוק, המזהם העיקרי. בלי תוכנית תסקיר סביבתי. קסם קטן ואושר.
ממילא הציבור עסוק - במשכנתא, בטסט, בסנדויץ' לילד, בהפקת דו"ח חודשי, בהלבשת התינוק. למי יש זמן לפעול?
אסון הכרמל - איש לא נשא באחריות. איש לא נדרש להתפטר. אוטובוס עם 40 בני אדם ותת ניצב משטרה ומתנדבים.
סגן ראש העיר שהיה אחראי ישיר על אגוד חיפה לכבאות, היה חסר כל הכשרה לכך. ולא עשה דבר. עד היום אין
תחנת כיבוי אש חדשה בכרמל כפי שנדרש שתהיה בפתיחת המנהרות. לו הייתה, ולו היו נרכשות הכבאיות בזמן,
ודי חומר כיבוי, ומטוס כיבוי, ומיכלי מים שניתן לשחרר כדי למנוע התפשטות שריפה, האסון היה נמנע בודאות מוחלטת.
ואיזה פעולות לא נעשות כדי למנוע בודאות מוחלטת את האסון הבא במפ"ח האשפה, שהוגדר אחר האזורים הדליקים
והנפיצים והמסוכנים בעולם? אזור שרק בנס!! (כך אומרים אפילו הזומבים החילונים מהכרמל, חסרי האמונה) לא
הביא לאסון כבד כשנפלו פה טילים, רק לפני 9 שנים, ואין שום ערובה שלא יפלו שוב - להיפך. אפילו סביר שיפלו.
וגם בלי הטילים, מאות אנשים מתים מסרטון האויר שהם נושמים במפ"ח בייסורי תופת.. שכלל לא מעניינים את מי שתרם
להם את מגדל האשפוז ובזה כאילו רחץ ידיו מהאחריות, ומרויח על חשבון בריאותם מאות מליוני שקלים רווח מדי שנה.
הוא קונה לעצמו פוליטיקאים, עיריות, נציגי סביבה - קונה שתיקה בכסף קטן. כמה מליונים לכיסים הנכונים והכל מסודר.
וכך גם הקבלן שביצע עבודות אך איחר, ניפח עלויות, או כשל בבנייה. כמה מליונים מהרווח לכיסים הנכונים, והכל מסודר.
כפי שמעלימים מעיננו החלטות הרחבת הזיהום במפ"ח האשפה, כך מעלימים מהציבור את ספר התקציב השנתי בעיר.
מליונים לדוברים. מליונים לפרסום. מליונים למזכירות שלא עושות דבר. מליונים לאגפים מיותרים. מרכזי צעירים וקשישים
שמעסיקים מקורבי העסקנים היושבים רגל על רגל - מקבלים שכר - ועושים הצגה של עשייה אך לא תורמים לתושב דבר.
ובכסף הזה, שבו ניתן היה לבנות - בית ספר חדש, בריכה ציבורית, תיקון מדרגות מסוכנות, החלפת נורות לחסכוניות -
בכסף הזה מפיקים את האפלה עבור הסומים. אותו מיסוך קבוע של ארועי הלחם והשעשועים. לעוור את מחתלי החיתולים,
את רושמי התזכירים, את מקדדי הקודים ואת מחטאי המזרקים, בין שגרת יומם ועיסוקיהם, מעט מצהלות וריקודים.
בין האבא באונקולוגית, וחשבון הארנונה העולה עוד ועוד, והילד שהגיע עם בקשת תשלום חריג לתיקונים בבית הספר.
דוחות המבקר, הבודק פה ושם אך לא הכל, חמורים ככל שיהיו - הם רק קצה הקרחון, וגם הוא נמס בים השגרה וקצב
הארועים. כל עוד הציבור - את עם הילדה שצריכה ללמוד לקרוא, אתה עם משפט הגירושין, את עם העבודה שיש להגיש,
אתה עם המוצר שצריך להזמין - עד שאתם לא תקומו מאוחדים ותדרשו לדעת. תדרשו להשפיע. תדרשו לשתף.
לא נתנקה מהלשלשת.. לא נדע כמה עמוק גרעון העירייה, המוסתר אף הוא מהציבור. לא נתנקה מהחולי ומהאסון הבא.
אנו תמיד נשבים בשגרת הקיום. דאגות היום יום, המשפחה, העבודה תמיד יקדמו אצלנו. יש טסט לאוטו, ויש שיעול לילד.
אך מה באשר למה שמעבר לדלת. דלת המשרד, דלת הבית. האם אנו מפקירים את המרחב הזה. ובידי מי. ומה מעשיו.
והאם מעשיו פוגעים בנו? בכיס שלנו, ברווחה שלנו, בנוף שלנו, בריאות שלנו, בחינוך הילדים שלנו, בבריאות שלנו?
מה קורה כאשר אנו שומעים נתוני תחלואת סרטן שמקורו בזיהום אויר, שגבוהים 15% מהנתונים הארציים?
האם אנו מרגישים חסרי אונים? סוגרים את החלון שאולי לא יכנס אותו אויר מורעל ומסרטן? מקוים שלא נהיה בסטטיסטיקה?
מה קורה כאשר אנו שומעים על בזבוזי עתק - מאות מליונים - על ידי מי שמנהלים את התקציבים הללו ברשלנות פושעת?
האם אנו מרגישים חסרי אונים? נמשיך לממנם בהעלאת המיסים עלינו? נמשיך לשתוק כאילו זה לא כספנו המבוזבז?
אנו הולכים בעירנו כסומים אחרי היונה והיא מלשלשת על ראשנו חורבן וחולי ללא הרף.
התכנון בחיפה חולה ומחלה, והביצוע בחיפה חולה ומחלה, והניהול בחיפה חולה ומחלה ולכן הציבור בחיפה? חולה.
אף מכל אמוניה לא זז ולא יזוז כי לא נבנה כל מפעל חלופי. זו פאטה מורגנה תקשורתית.
אף קו רכבת לא ישוקע כי כבר קיבלו הסכמה 'לחשמל תחילה'. זו פאטה מורגנה תקשורתית.
חוות הגז למרות שנאמר שהיא זמנית, לא זזה לשום מקום אחר. זו פאטה מורגנה תקשורתית.
ומה שמצליחים תושבים בלחץ רב להוציא מעתלית, מגלילות, מרמת חובב - עובר למפרץ חיפה, מפ"ח. מפ"ח האשפה.
לפני חמש שנים ניסתה היונה המלשלשת לשכנע שאין זיהום אויר. נגמר, נגמרה בעיית הזיהום. זהו. קסם קטן ואין.
מאז, קודמו תוכניות לשלש את גודלם של בתי הזיקוק, המזהם העיקרי. בלי תוכנית תסקיר סביבתי. קסם קטן ואושר.
ממילא הציבור עסוק - במשכנתא, בטסט, בסנדויץ' לילד, בהפקת דו"ח חודשי, בהלבשת התינוק. למי יש זמן לפעול?
אסון הכרמל - איש לא נשא באחריות. איש לא נדרש להתפטר. אוטובוס עם 40 בני אדם ותת ניצב משטרה ומתנדבים.
סגן ראש העיר שהיה אחראי ישיר על אגוד חיפה לכבאות, היה חסר כל הכשרה לכך. ולא עשה דבר. עד היום אין
תחנת כיבוי אש חדשה בכרמל כפי שנדרש שתהיה בפתיחת המנהרות. לו הייתה, ולו היו נרכשות הכבאיות בזמן,
ודי חומר כיבוי, ומטוס כיבוי, ומיכלי מים שניתן לשחרר כדי למנוע התפשטות שריפה, האסון היה נמנע בודאות מוחלטת.
ואיזה פעולות לא נעשות כדי למנוע בודאות מוחלטת את האסון הבא במפ"ח האשפה, שהוגדר אחר האזורים הדליקים
והנפיצים והמסוכנים בעולם? אזור שרק בנס!! (כך אומרים אפילו הזומבים החילונים מהכרמל, חסרי האמונה) לא
הביא לאסון כבד כשנפלו פה טילים, רק לפני 9 שנים, ואין שום ערובה שלא יפלו שוב - להיפך. אפילו סביר שיפלו.
וגם בלי הטילים, מאות אנשים מתים מסרטון האויר שהם נושמים במפ"ח בייסורי תופת.. שכלל לא מעניינים את מי שתרם
להם את מגדל האשפוז ובזה כאילו רחץ ידיו מהאחריות, ומרויח על חשבון בריאותם מאות מליוני שקלים רווח מדי שנה.
הוא קונה לעצמו פוליטיקאים, עיריות, נציגי סביבה - קונה שתיקה בכסף קטן. כמה מליונים לכיסים הנכונים והכל מסודר.
וכך גם הקבלן שביצע עבודות אך איחר, ניפח עלויות, או כשל בבנייה. כמה מליונים מהרווח לכיסים הנכונים, והכל מסודר.
כפי שמעלימים מעיננו החלטות הרחבת הזיהום במפ"ח האשפה, כך מעלימים מהציבור את ספר התקציב השנתי בעיר.
מליונים לדוברים. מליונים לפרסום. מליונים למזכירות שלא עושות דבר. מליונים לאגפים מיותרים. מרכזי צעירים וקשישים
שמעסיקים מקורבי העסקנים היושבים רגל על רגל - מקבלים שכר - ועושים הצגה של עשייה אך לא תורמים לתושב דבר.
ובכסף הזה, שבו ניתן היה לבנות - בית ספר חדש, בריכה ציבורית, תיקון מדרגות מסוכנות, החלפת נורות לחסכוניות -
בכסף הזה מפיקים את האפלה עבור הסומים. אותו מיסוך קבוע של ארועי הלחם והשעשועים. לעוור את מחתלי החיתולים,
את רושמי התזכירים, את מקדדי הקודים ואת מחטאי המזרקים, בין שגרת יומם ועיסוקיהם, מעט מצהלות וריקודים.
בין האבא באונקולוגית, וחשבון הארנונה העולה עוד ועוד, והילד שהגיע עם בקשת תשלום חריג לתיקונים בבית הספר.
דוחות המבקר, הבודק פה ושם אך לא הכל, חמורים ככל שיהיו - הם רק קצה הקרחון, וגם הוא נמס בים השגרה וקצב
הארועים. כל עוד הציבור - את עם הילדה שצריכה ללמוד לקרוא, אתה עם משפט הגירושין, את עם העבודה שיש להגיש,
אתה עם המוצר שצריך להזמין - עד שאתם לא תקומו מאוחדים ותדרשו לדעת. תדרשו להשפיע. תדרשו לשתף.
לא נתנקה מהלשלשת.. לא נדע כמה עמוק גרעון העירייה, המוסתר אף הוא מהציבור. לא נתנקה מהחולי ומהאסון הבא.
