וקצת על ההליכות:
מתוך דברים שכתב לפני כמה שנים
יודן רופא:
"בסוף השבוע הזה מתקיים ברחבי העולם אירוע "ללכת עם ג'יין" (Jane's Walk). אירוע שתחילתו כמובן בטורונטו ובקנדה, שם ג'יין ג'ייקובס היא בחזקת קדושה חילונית כמעט, אבל שיש לו כבר נוכחות בעולם כולו. האירוע הוא סיורים עירוניים בעקבות משנתה של ג'יין ג'ייקובס שהעמידה את הרחוב העירוני כבסיס לתיאוריה שלה על איך ערים גדולות עובדות."
"הרבה אנשים קראו רק את הפרקים הראשונים של הספר המתארים את הרחוב העירוני כתופעה לוקלית, ולא המשיכו לפרקים המתמודדים עם השכונה העירונית (ובעצם שלושה סוגים שונים של קהילות עירוניות שאפשר לקרוא להם שכונות), החשיבות והבעייתיות של פארקים עירוניים, וההצעות של ג'ייקובס לתכנון עירוני המעודד ושומר על מגוון השימושים והגיוון החברתי שלדעתה של ג'ייקובס הם המפתח להצלחתה הכלכלית של העיר, הסיבה לקיומה – ותרומתה המרכזית לחיים האנושיים. כמעט בטוח שרוב הקוראים לא טרחו להתעמק בפרק האחרון של חייהן ומותן, שהוא דיון תיאורטי בסוג הבעיה שמהווה העיר (סדר מורכב), ומדוע השיטות הפשטניות יותר של תכנון לינארי המתאים לניתוח של בעיות פשוטות יחסית עם מעט משתנים, או ניתוח סטטיסטי המתאים לניתוח תופעות שבהן שולטים חוסר הסדר והאקראיות, ועל כן חוסר קשר בין המשתנים – אינן מהוות בסופו של דבר דרך חשיבה נכונה לניתוח העיר."
"ג'ייקובס ציירה בכוונה את העיר כמקום המאפשר המאפשר ביטחון וחיים קהילתיים, ובעיקר כמקום טוב לגדל בו ילדים. היא כתבה זאת בין השאר כדי לנפץ את המיתוס של העיר כמקום של אנונימיות, ניכור, חריגות, ייאוש והתנוונות עם כל הרומנטיקה הנלווית אליו בתיאורים של העיר מן המאה ה – 19 ואילך. העיר של ג'ייקובס היא מקום של תקווה ושל יצירתיות, של חופש ועניין, של אפשרות למימוש עצמי וליצירת עולם חברתי אישי. הסיבה לתיאור הזה היתה להראות שהעיר היא אלטרנטיבה אמיתית למעמד הבינוני – בדיוק באותן שנים שזה היה בתהליך של בריחה המונית לפרברים. תהליך שהביא לשקיעתן של רוב הערים בארה"ב ושרק מעטות מהן הצליחו להיחלץ ממנו – במחיר של שיווק עצמי לקהל מצומצם הרבה יותר של צעירים וזקנים, יאפים עשירים ועובדי ענפי השירותים המשרתים אותם."
