הולכת בין התנועות

[nn0aa]

הולכת בין התנועות

(באפריל הקודם אבדתי את בני השני בשבוע 41)

מתחילה שבוע 30
והחרדות מתגברות. רק ברגעים שאני מרגישה אותו, אני יכולה להגיד שאני בסדר..
זה נהיה יותר קשה בזמן האחרון
פתאום אני מבינה שאם שוב יקרה אסון אני לא אוכל לנסות שוב
שזה כבר יהיה יותר מדי אולי
ואז מה אני יעשה?
לא הצלחתי לא להקשר אליו. אני קוראת לו ליבי, ואני כבר אוהבת אותו ומדברת אליו. בעיקר מעודדת אותו שיחיה.

מפחדת כל כך לחזור אליכן עם בשורה מרה, מפחדת שאני אשתגע אם עוד אסון יקרה
פחד מוות. בין תנועה לתנועה.

 

[רונית 294]

קשה קשה קשה...

מתפללת בשבילך לטוב. ושאלה... רק אם בא לך לענות. האם הפעם הוחלט לילד באופן יזום בשבוע 37 או 38? ולא להמתין ללידה טבעית? האם העובר מת אז בבטן או במהלך הלידה? אני בהריון שלאחר האובדן זירזתי עם סקס בשבוע 39 והצליח.

 

[nn0aa]

כן

רואי נפטר כמה שעות אחרי ביקורת הריון עודף באיכילוב. כבר התחלתי לזרז שתיתי שמן קיק, וציפיתי לתחילת לידה ואז הרגשתי שמשהו לא בסדר, ובאמת שום דבר לא היה בסדר
לא מצאו שום הסבר למותו (אבל גם מעט דברים עשו כדי למצוא. לא ידעתי והייתי בגיהנום אז לא יכולתי להתווכח איתם)
אז כל מה שהרופא שלי מציע זה יילוד ב38
אני מחכה בקוצר רוח. לא יודעת אם לא אבקש להקדים ל37
וגם רואה קבוע מדקרת שעוד כמה שבועות כבר תתחיל להכין את הגוף שלי לסיים את ההריון, כי אצלי לידה באה מאוד מאוחר ולאחר ניגוסים (את בני הראשון ילדתי ב41+4 לאחר זירוזים אינטנסיביים)

 

[רונית 294]

אוי זה נורא.

אין מילים. לא הייתי ממתינה דקה אחרי 38+0.

 

[שירהד1]

ואו, כמה שזה קשה...

אי אפשר שלא להיקשר. אי אפשר. כלומר, אני באופן אישי לא מצאתי דרך בזמנו. אולי למישהי אחרת יש איזה פטנט איך לנתק את הרגש בהקשר זה. לי לא היה פטנט ונאלצתי לחיות עם החרדות הנוראיות עד שמעיין יצאה לאוויר העולם.

ממליצה לך בחום לברר לגבי יילוד בשבוע 37 או מקסימום 38. גם 37 זה מעולה וכבר לא נחשב פגות. אותי ניתחו בשבוע 37.2.

שומרת עבורך את האופטימיות, ומחכה לבשורות טובות ממך בעוד 7 שבועות

.
שירה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[אם הבנות2]

מחזיקה בשבילך את כל האצבעות!

אני זוכרת אותך וככ מקווה בשבילך שזה יסתיים הפעם בצורה מושלמת!
החרדה שלך ככ מובנת. ואי אפשר לא להיקשר. זה הטבע שלנו. וזה דבר חיובי.
ואני מאמינה שאם לא מצאו סיבה אז אין סיבה שזה יקרה שוב.
שבוע 38 זה מצוין. לפני פחות... אני גם רציתי ללדת ב37 וגם היתה לי פתיחה אבל המליצו לי לחכות ל38. ב38 בדיוק באתי מוכנה וביקשתי ללדת.
בהצלחה ענקית! הלוואי שתהיה לך לידה קלה ומדהימה כמו שהיתה לי ושתזכי בליבי שלך.

 

[shira3121]

נשמע ממש קשה ומפחיד

אין לי עצות עבורך רק חיבוקים. אגב את גרה ברחובות?

 

[nn0aa]

תודה וכן..

איך נחשת? אנחנו מכירות?

 

[shira3121]

אכן מכירות

שלחתי לך וטסאפ

 

[מאמארוני]

אני פיתחתי אישיות דו קוטבית

זה עובד ממש כמו סרט אימה קלאסי, אבל הפוך
יש את זאת שמפחדת פחד מוות, ומסוגלת לדמיין לידה שקטה על כל הלוגיסטיקה והליך התאוששות רצוי אחרי, ופחות רצוי, ומה לא... ומרגישה תנועה ולא נרגעת לאחריה.
ויש את מאמארוני המחוברת להריון והשומרת על ארשת חיובית ותפקוד, והיא הפסיכופטית בסרט האימה שמצליחה להחזיק את הפחדנית כלואה בכלוב במרתף אפל בבקתה במעבה היער. ויש גם חיישן תנועה שמחשמל אותה כל פעם שהיא נוגעת בכלוב, סתם ככה שתהיה שקטה וצייתנית. עד שמדי פעם מגיעה סופה מגנטית שמנתקת את החשמל (או ירח מלא שמגביר את כוחות העל של הפחדנית, טרם החלטתי מה יכלול התסריט) והפחדנית התאומה משתחררת מהכלוב ומתחילה במרדף אימה משלה. בינתיים רק צירופי מקרים ממוזלים גרמו לפחדנית להתפס ולחזור לכלוב המחושמל... סדרת המתח נמשכת...
ולמה אני כותבת את זה? כי על פניו וגם מתחת לפני השטח אני נינוחה, מאמינה בטוב הפעם ונהנית ומחוברת להריון, אבל בעצם אני פסיכית לגמרי. זה לא שאם יקרה משהו להריון אני אשתגע. הטירוף כבר קיים שם, הוא פשוט יצא החוצה כך שעוד אנשים ידעו עליו.