../images/Emo24.gif אני כל כך מבין על מה אתה
מדבר, גם לי לקח זמן עד שהוצאתי מהפה את המילה הזו. וזה טבעי, מאוד טבעי - כל החיים שלנו גדלנו על העובדה שהומו זו קללה, בבית הספר, בחטיבה, בתיכון - מי רצה שיקראו לו הומו? והנה, פתאום אנחנו מגיעים לגיל בגרות, מגלים שאנחנו הומואים ולא מסוגלים להגיד את זה כי זו הרי קללה? אהבתי להשתמש בכינויים של טל פרידמן, הרגשתי בטוח להגיד שאני "נושך כריות" או "אגזוזן" - זה נשמע טוב יותר וזה הציל אותי כשיצאתי מהארון בפני החברים. גם מול ההורים, לא השתמשתי במילה הומו אלא במילה גיי, נשמע לי משהו פחות כואב, אמריקאי כזה, רך. היום אני אומר בגאווה הומוסקסואל, אין לי בעיה עם הזהות המינית שלי והבנתי שהכל נמצא בתוך הראש. הומו, גיי, נושך כריות - בסך הכל כשאתה מסתכל בראי אתה רואה את עצמך, וזה מה שחשוב. תהיה עצמך, תאהב את עצמך בלי כינויים.
ואנחנו כאן בשבילך - תמיד.