זיקנה
מדוע הקדמונים קראו למצב הזה בשם "זיקנה". מה הם רצו למסור לנו על המצב הזה, איך הם בחרו להגדיר אותו, ומה משמעות הצליל "זיקנה". מבחינה לשונית הצליל "זיקנה" נחלק ל 2 הברות צליליות "זיק נע" (הצליל ע קיים אך אינו נהגה או נכתב). זיק = ניצוץ אור נע = "אור" בתנועה לעומת חוסר בתנועה, סטטי מול דינמי. דינמי זה חיים וסטטי זה מוות. האדם צעיר כל זמן שיש בו יחס אל "האור", או "האור" שמתייחס אליו, כל זמן שהוא מקרין חיות בעיניו, כל זמן שאינו כבוי. יש צעירים רבים שהינם זקנים ברוחם בגלל שעיניהם כבויות. ויש זקנים שצעירים ברוחם בגלל שעיניהם קורנות. בהומיאופתיה התפתחה בשנים האחרונות דרך הסתכלות מרתקת על שלבי התפתחותו של אדם. זה נושא די מורכב ומסובך להסבר בתנאים אלה ויתכן שיש שיוכלו לעשות זאת טוב ממני. אבל בגדול זה נעשה על פי מאפיינים התפתחותיים ועל פי אופי ומאפייני התרופות עצמן. לצורך הענין אזכיר את "טבלת היסודות" של מנדלייב שקבע את כל היסודות הקיימים בטבע, ערוכים בסדרות בעלות הגיון ומבנה פיזיקלי מסויים, מתכות אצילות ושאינן, מלחים, מינרלים, גזים, יסודות רדיו אקטיביים וכדומה. תרופות הומיאופתיות רבות מוכנות על בסיס הטבלה המדעית הזו. וכל התרופות משתייכות לממלכת הדוממים. ההומיאופתיה מתייחסת אל מערך התרופות שברשותה גם על פי סדר מתפתח מעוברות ועד לסמוך מאוד לשלב הזקנה והמוות. התרופות שקרובות לילדות-נערות מאופיינות בדינמיות יחסית, כלומר הן מהירות, סוערות, תנועתיות, קלילות וכדומה. התרופות שקרובות לעוברות-ינקות וזיקנה מאופיינות בסטטיות יחסית,כלומר איטיות, עייפות, כובד, וכדומה. ישנם מצבים שמבוגרים וזקנים יקבלו תרופות שמתאימות לשלב הנערות בהתאם למאפייניהם ולהיפך. הגיל אינו משחק תפקיד משמעותי, תמונת הסימפטומים והמאפיינים הכלליים והאישיים של החולה קובעים את זה. מבחינה רעיונית ההומיאופתיה פועלת בעת ובעונה אחת על כל מישורי הזמן, עבר הווה ועתיד. העבר הוא המקום שבו היו הסיבות לחולי, שם הוא החל. התרופה ההומיאופתית שנבחרת בין השאר גם על בסיס הסיבות למחלה, עוזרת לתקן את הקלקול הקדום. עדות לכך היא סימפטומים שהיו ודוכאו בעזרת כימיקלים, שבים ועולים אל פני השטח בדרך לריפוי אמיתי. האדם אומר שהוא מרגיש לא טוב, שחזרו לו כל מיני תופעות שסבל מהם בעבר וכבר שכח מקיומם. ההומיאופת מרגיע ומסביר לו שהם מעולם לא הבריאו אלא רק דוכאו ועתה שבים על מנת להבריא אחת ולתמיד. כמו פצע שנחשף אל אור השמש. זה עקרון ריפוי הומיאופתי הידוע בכינויו "חוק הרינג". המתנגדים לנו לא מקבלים את קיומו ומשתמשים בתופעה היוצאת מגדר הרגיל הזו על מנת לנגח ולקעקע אותנו. למעשה הם טוענים שאין לגוף עצמו זיכרון, לא עבר ולא שכל, כלומר סתם חתיכת רקמת בשר ודם. אם כן פעולת הריפוי היא בכיוון העבר. תנועה אחרת שמתרחשת בו זמנית היא בהווה. לנו בני האדם אין ברירה אלא להיות בהווה. העבר אינו קיים באמת והעתיד עדין לא בא, אך שלשת הזמנים נגזרים אחד מתוך השני. כאשר יש תיקון של הקלקול מהעבר, יש התנהלות יותר פרופורציונאלית של ההווה. כאשר האדם מבריא הוא מתחיל לחיות נכון יותר בהווה. הוא אוכל בריא יותר, הוא מודע יותר לחייו ולהשפעות עליו, הוא יודע להגיב נכון, הוא בוחר ומחליט נכון יותר, הוא מאוזן יותר. הדבר הזה משתקף בהרבה מאוד דרכים שלמטופלים לא תמיד יש את היכולת להבחין בהם. לכן יש צורך במטפל המסוגל ללוות אותם, לסייע להם לפקוח עיניים ולפרש עבורם את התהליך. בכל מסע במחוזות לא מוכרים יש צורך במורה דרך. כאשר העבר נפתר ומניח וההווה מאוזן והרמוני יותר, יש כעת פחות סיבות שמונעות את הגשמת המאוויים והשאיפות הסבירות שכל אדם מקווה וחולם. כל אחד וחלומו. בתרופה ההומיאופתית יש זיק נע, כלומר רטט אנרגטי. בתרופות כימיות יש זיק אין. מוסיקה.
