הומיאופתיה

[shir3001]

הומיאופתיה

אשמח לקבל את חוות דעתכם לגבי טיפול בדיכאון וחרדה בהומיאופתיה, ואם כדאי לטפל דרך קופת החולים (אני במאוחדת בירושלים), או שעדיף פרטי.
תודה

 

[החיתול הירוק]

טיפול

היי
קשה לענות לך מבלי להכיר אותך. האם את כבר מטופלת? האם נוטלת תרופות? ובטח לא כתחליף לתרופות.... אחרי לידה? אחרי משבר?
מה עם עבודה על הרגש? לחפור ?
הפיתרון של לקחת תרופה הוא מקסים אך לא ממקסם את הפוטנציאל שאפשר להגיע להחלמה. ולכן שילוב שיטות כמו תזונה - צמחימרפא, באך, ואולי קצת מגע יעזרו יותר מאשר רק הומאופטיה שאישית לא מטיל ספק ביכולתה לתת מענה כחלק מטיפול.

פרטי לרוב טוב יותר מהקופ"ח מהרבה סיבות שלא נפתח אותם עכשיו.
בהצלחה!

 

[shir3001]

הסיפור שלי

קראתי פה הרבה בפורום והתרשמתי מאוד מהניסיון והרגישות שלכם כמטפלים. קשה לי בדרך כלל לספר את סיפורי, אפילו אחרי הרבה שנות טיפול, אבל אולי דוקא בשל כך אני מרגישה צורך לפתוח פתח חדש...

אני בת 43. לאורך ילדותי ובמשך חלק מחיי הבוגרים חוויתי פגיעה מינית שהודחקה.
ניסיתי ליצור קשרים זוגיים אך המטען שלי כנראה לא אפשר לי ליצור קשרים בריאים ופוריים.
הייתי בטיפולים אך גם בטיפולים השתיקה וההשתקה, הקיפאון, עצרו אותי מלהגיע לשחרור כלשהו. מה גם שהיו שלי משימות השרדותיות והתפתחתיות שדרשו משאבים. לא עצרתי כדי לטפל בעצמי כמו שאולי היתי זקוקה.
לפני כשנתיים פניתי לטיפול ברפואה סינית, מתוך רצון להכנס להריון מתרומת זרע, מתוך רצון לממש אמהות ולא לפספס את השעון הביולוגי.
הטיפול עזר לי במישור ההורמונלי, ואפילו רופא הפוריות שטיפל בי ראה שהמערכת התאזנה.
אבל רגשית לא ממש הייתי שם. אני חושבת שבטיפול האחרון שאלתי את המטפלת הסינית אם היא טפלה בטראומות, היא אמרה שכן למרות שהתמחתוה היא בפריון וגניקולוגיה, אך לא רציתי לחשוף את הדבר בפניה ולא המשכתי את הטיפול. גם את טיפולי הפוריות עצרתי אבל המשכתי בטיפול הפסיכולוגי וגם בטיפול תרופתי נגד דיכאון וחרדה.
ההרגשה היתה שאני רוצה לחיות, להתקדם, להצמיח ולגדל חיים אך משהו איום ונורא לא מאפשר לי.

הזמן שעובר מלחיץ אותי אבל אני מוצאת את עצמי משותקת לנוכח הלחץ הזה.
זה כמו להיות בין הפטיש לסדן, בין העבר הקובר והקבור לעתיד שאני רוצה לברוא ולא מצליחה.

לפני כמה חודשים חזרתי למטפלת הסינית במחשבה להכין את הגוף ולחזור ולנסות להרות. הפעם הגוף שלי גם התנגד והמחזור התחיל להבהב ואינו סדיר, יתכן גם בגלל הגיל וכמובן הפחד שלי מאמהות ומטיפולים פולשניים.

טיפולי פוריות מנוהלים ברובם על ידי רופאים גברים. בדיקות דם מתבצעות וקובעות בשרירותיות את רמת הפוריות של האשה ללא התייחסות אליה כאל אדם שלם.
כמובן שלי קשה לבטוח בגברים, אבל התייחסות זו מעוררת בי את התחושה של אובייקט, של גוף שנמדד על פי גילו, כמות ביציותיו ויכולתו לייצר תינוקות.

רק המחשבה על טיפולים היתה טריגר בשבילי לזכרונות של פגיעה מינית שעברתי.

אז אני באיזשהו משבר עם כל מה שעולה בי מהעבר מצד אחד, חוויה של דיכוי והשתקה, ומצד שני הרצון להתקדם ולהתרחב, לעומת הרצון לדבר, להתנער מזה ולממש את עצמי כאשה ואמא.

ככל שעולים הזכרונות ואני מוצפת רגשית, קשה לי לתפקד ביומיום ואני מאוד עייפה. זה ממש לא זמן טוב לנסות להכנס להריון, ומצד שני הזמן דוחק.

הרופאה המליצה לי להעלות את המינון של התרופה הפסיכיאטרית, אך אני לא בטוחה שזה הפתרון.
המטפלת הסינית מטפלת גם בצד הרגשי וקולטת את המצב הנפשי שלי בצורה די מדוייקת על אף שלא סיפרתי לה הכל.
בטיפול האחרון הרגשתי שזה לא יעזור אם משהו בתוכי כל כך מתנגד ומפחד מהריון, מלהיות אישה ואף מלהיות מטופלת ולהתמסר...

אני לא יודעת אם כדאי להוסיף עוד טיפול כמו הומיאופטיה ועוד מטפלת שתחפור, מצד שני גם לא כל כך רוצה להעלות את מינון התרופה הפסיכיאטרית.

העומס והבלבול שבכתיבתי משקפים את ההרגשה שלי...
תודה למי שקרא/ה

רוצה להוסיף ציטוט מספרה של הפילוסופית לוס איריגרי "אני, את אנחנו" הדן בנושאים שהעליתי:

"אם כן, חשיפת הסבל מצד הנשים היא מעשה של דבקות באמת. היא מהווה גם פעולת קתרזיס אישית וקולקטיבית. הנשים, המחויבות לשתוק את מה שהן חוות, הפכו אותו לסימפטומים פיזיים, לאילמות, לשיתוק וכיוצא בזה. לתעוזה שבמתן ביטוי פומבי לכאב האישי והקולקטיבי יש ערך תרפויטי המאפשר להן להקל על הגוף ולהגיע לזמן אחר."

"כנשים, אנחנו מייצרות ילדים. האם יש יצירה יוצאת מן הכלל יותר מזו של החיים: גופנים ורוחניים? בריאה זו, השמורה לנו בלבד, הנה כה מופלאה עד כדי כך שכל יצירה אחרת עשויה להיראות לעומתה משנית, כולל חינוכם של הילדים עצמם. אלא שיצירה מדהימה זו של הנשים נהפכה לחובת הולדה בייחוד של ילדים בנים."

 

[החיתול הירוק]

אמונה והשקפה.....

היי
יש מקום להגיע למטפל/ת שיש הכל בו - התבוננות רחבה ומעמיקה עם ידע והרבה סבלנות וסובלנות. אין פיתרונות קסם ואין ניסים. ולכן המלצתי להגיע למישהו שיוכל גם להכיל אותך להקשיב ולבנות אמון ותקשורת בונה ואז לבנות תוכנית טיפול בקצב שלך ויש כאן קצת מורכבות שצריך לדעת "ללכת בין הטיפות" גם עם פוריות וגם עם הענין הפסיכ' זה שרשרת תגובה וזה מגדל קלפים עדיין.

בהצלחה!

 

[טאוֹ]

תודה על השיתוף מעורר ההשראה

האומץ וגילוי הלב שלך לא מובנים מאליהם, ומעוררים הערכה רבה, וגם תחושה שאת נעה קדימה בדרך של ריפוי.

נשמע גם שהמטפלת שלך (ברפואה סינית) מאד קשובה ורגישה אלייך; נשמע שהיא לא "חופרת", כלשונך - אלא אם את מרגישה שהיא כן - ומאפשרת את מרחב הטיפול בדיוק לפי מה שנכון ומתאים לך. זאת מעבר לטיפולים עצמם, שלתחושתך מסייעים לך.

לאור כל זאת אני תוהה, מה יהיה קל ונכון לך יותר: לפתוח עוד פתח במרחב הטיפול הקיים, או לפנות לטיפול נוסף עם מטפלת חדשה.

 

[0 אור 0]

תודה על השיתוף והמלצה

אני ממליצה בחום להגיע למטפל/ת אשר יכולה להיות קשובה אליך ולהכיל אותך בכל הרמות - טיפול שיכול לשלב גם מגע (כמו רפלקסולוגיה או שיטות עיסוי הוליסטיות אנרגטיות), עבודה אנרגטית, צמחי מרפא במידת הצורך והמלצות לקחת הביתה לעבוד אתן
צריך למצוא פה את הדיוק בחיבור של המטפלת ושלך - כך למשל אני מטפלת וטיפלתי בהרבה נשים עם בעיות דומות, אבל יש נשים שהצורך שלהם קורא לטיפול שמאני בדרך של ניקוי טקסי מול אמא אדמה, יש נשים שזקוקות לשיטות של עבודת עיבוד פסיכולוגית / רגשית - נשים כאלו לא "אחזיק" אצלי אלא אשדך אותן עם מטפלת באופי שונה של טיפול.
טיפול בקופת חולים או בכל מסגרת שאינה מאפשרת את הגמישות והשילוב לא מתאים פה לטעמי,
טיפול בהומאופתיה בכלל לא מתאים כי גם אם התמצית עובדת היא לא עונה על הצורך במגע האנושי

 

[יעל ND]

אפשר לקבל טיפול הומאופתי בקופת חולים

האם ניתן לטפל מקרה ספציפי שלך - כשתגיע להומאופת בפעם הראשונה, הוא יגיד לך, אם הוא ממליץ טיפול נוסף, או שאין צורך בטיפול נוסף.

אני אישית לא מטפלת שום מצבים פסיכיאטריים, אבל שמעתי שיש הומאופתים שכן עושים זאת.