מקרה בוחן להגדרת מתנה או הלוואה לבן הבגיר לצורכי רכישת דירה.
בפסה"ד בעמש 2023/01 עדי ביבי נגד מנהלת מס שבח מקרקעין.
נידונה השאלה האם כספים שנתן אב לביתו לצורך רכישת דירה הם בגדר מתנה או הלוואה.
וכך קבעה ועדת הערר: "
בשקלנו את הנסיבות בשלב קניית הדירה הנ"ל, לא שוכנענו כי העוררת, שאמצעיה הכספיים היו מוגבלים, תקבל הלוואה בסכום נכבד לקניית דירה במודע שאין באפשרותה לפרעה".
הרושם העולה מעדות העוררת הוא שבינה לבין אביה ובת זוגו לא נערכה עסקת הלוואה.
העוררת לא התכוונה ללוות כספים לצורך קניית הדירה הנ"ל שגילתה חוסר עניין לגביה. לא מן הנמנע שהעוררת, שלא בידיעתה, שימשה כלי שרת בידי המלווים והמתווך מטעמם לקניית הדירה הנ"ל כהלוואה שקיבלה "כביכול" מאביה ומכירתה תוך זמן קצר ברווח. נראה לנו שבמישור היחסים שבין העוררת לבין אביה, יש לסווג את מתן הכספים לקניית הדירה הנ"ל כמתנה".
ועדת הערר מוסיפה ומנמקת את החלטתה בשלושה נימוקים עיקריים:
ראשית, בכך שההפקדות בחשבון האב שהוצגו על ידי העוררת כהחזרי ההלוואה אינן מעידות כי מדובר דווקא בהחזרים הקשורים למכירת הדירה.
שנית, בשל העובדה שהמלווים, קרי האב ובת זוגתו נמנעו מלהעיד.
ושלישית בשל יחסי הקרבה בין האב לביתו אשר יוצרים חזקת מתנה.
סיכומו של דבר, נקבע כי הדירה נתקבלה במתנה ובהיעדר התקיימות תקופת הצינון הרלוונטית יש לחייב במס שבח מלא.