הועתק מתוך השירשור על הפיגוע
ולחשוב שהבוקר קמתי במחשבה להעלות כאן שרשור, על דבר שחשבתי עליו עוד בסוף השבוע, ודיברתי עם עמיר (Shakty) עליו: איך ה-Live 8 - ועכשיו ההחלטה לערוך את המשחקים האולימפיים של 2012 בלונדון - ממצבים את העיר, שוב, כמרכז תרבותי חשוב. לא שהעיר ירדה מגדולתה במהלך השנים, אבל לפחות ה-Live 8, כך נדמה לי, חיזק את מקומה של העיר - ומקומו של הרוק הבריטי בכלל - במרכז השיח המוסיקלי. הבמות האחרות - כולל זו של פילדלפיה - לא היו בכלל בנות-תחרות לבמה הלונדונית. שם גם היה הכי הרבה קהל. אולי זה נדמה לי, ואולי זה טרנד אמיתי. מה דעתכם? וכמו כן, בתור קונטרה לאירועי היום: אלו מכם שמכירים את העיר ואוהבים אותה - אלו זכרונות טובים (כולל מוסיקליים) יש לכם ממנה? עבורי, לונדון היא אחת הערים הכי אהובות עלי בחו"ל, אולי הכי אהובה. לא יצא לי להיות בהופעות שם (רק בחנויות מוסיקה), אבל תמיד כשאני שם יש לי הרגשה שאני במרכז העשייה: זו עיר תוססת, חיה ובועטת.
ולחשוב שהבוקר קמתי במחשבה להעלות כאן שרשור, על דבר שחשבתי עליו עוד בסוף השבוע, ודיברתי עם עמיר (Shakty) עליו: איך ה-Live 8 - ועכשיו ההחלטה לערוך את המשחקים האולימפיים של 2012 בלונדון - ממצבים את העיר, שוב, כמרכז תרבותי חשוב. לא שהעיר ירדה מגדולתה במהלך השנים, אבל לפחות ה-Live 8, כך נדמה לי, חיזק את מקומה של העיר - ומקומו של הרוק הבריטי בכלל - במרכז השיח המוסיקלי. הבמות האחרות - כולל זו של פילדלפיה - לא היו בכלל בנות-תחרות לבמה הלונדונית. שם גם היה הכי הרבה קהל. אולי זה נדמה לי, ואולי זה טרנד אמיתי. מה דעתכם? וכמו כן, בתור קונטרה לאירועי היום: אלו מכם שמכירים את העיר ואוהבים אותה - אלו זכרונות טובים (כולל מוסיקליים) יש לכם ממנה? עבורי, לונדון היא אחת הערים הכי אהובות עלי בחו"ל, אולי הכי אהובה. לא יצא לי להיות בהופעות שם (רק בחנויות מוסיקה), אבל תמיד כשאני שם יש לי הרגשה שאני במרכז העשייה: זו עיר תוססת, חיה ובועטת.