הופלס
שוב רטוב מבפנים לגמד היערות. צלילי הרעמים והברקים כבר לא מפריעים לו בשנתו, הוא התרגל, כמו שכל אחד בסוף מתרגל. אבל יש בעיה גמד היערות הוא לא בדיוק כמו כולם, יש לו תכונות מופלאות וישנה מטרה אחת בלבד שהגמד מוכן להקריב בשבילה הכל. כל היער מדבר על אותה המטרה כבר שנים: ישנם כאלו שאומרים שמטרתו הסודית היא מזימה אפלה שדרכה הוא ישתלט על כל היערות ויטיל דיקטטוריה מסוג שאף עין אנוש לא ראתה כמוה לעולם, ישנם כאלו שאומרים שהוא גמד טוב שמטרתו היא להתקבל בידי שאר יצורי היער וישנם כאלו שעוד צוחקים על הנושא: "בטח המטרה שלו היא לגבוה". אבל אף אחד באמת לא צדק בהשערותיו בקשר למטרה. הגמד אהב להתבודד, הוא היה קרח וזקן עם כמה שערות לבנות, אחרונות שנותרו בראשו, הוא תמיד הסתובב עם כובע ארוך ושקוף שהטיל צל עמוק על פניו, הוא אהב להיות לבד, את השקט. הוא לא האמין בשאר יצורי היער והוא לא סמך עליהם, הם נראו לו סתם יצורים פשוטים בלי משמעות, אבל מה שבטוח זה שהוא לא הרגיש מעליהם, הוא היה קר מזג מכיוון שלא דיבר עם אנשים כבר כמעט עשרים ואחת שנה הוא היה רוטן כל הזמן ושוב זאת לא אשמתו זה פשוט הגורל שתמיד התאכזר אליו. הגמד גר בביקתה קטנה במעלה אחד העצים שליד קרחת היער, הוא בחר דווקא במקום זה כי משם הוא ראה כמעט את כל היער ואם זה ניחם אותו קצת אז גם בשביל להרגיש גבוה. הוא נכנס בלילה קפוא חזרה הביתה לאחר שאסף שאריות עצים יבשים שנותרו לאחר הסערה, הוא היה רטוב כולו וחיפש בבית פינה חמה ולא רטובה מאחר שגשם שטף גם את ביתו. הוא הופתע לגלות שהגשם הראשון הופיע יותר מהר ממה שהוא ציפה ושהוא עוד לא הספיק להתכונן לחורף שמתקרב בצעדי ענק לעבר היער שלו. "עוד פעם הגרוביל הזה נכנס לי הביתה בזמן שלא הייתי?" רטן הגמד "נמאס מהשחצן הזה שחושב שמותר לו הכל, אז מה עם הוא רק גרוביל קטן זה לא אומר שמותר לו הכל". אותו גרוביל שהגמד דיבר היה ממשפחת גרובילים ששהו ביער בזמן הסתיו והחורף ולאחר נדדו הם היו יצורים בלתי נסבלים שתמיד כונו בלאגניסטים, הם תמיד נמשכו ללכלוך ולזבל וידעו תמיד למצוא את הלכלוך לפי חוש לא מוסבר, לגרובילים יש אף סולד עם הבעה מופתעת כל הזמן במקום עיניים יש להם 2 פסים גדולים ואנכיים בפנים והיה להם 5 חושים השונים מן המקובל: חוש הסכנה- שדרך הקוים הם הבחינו בסכנות האורבות להם. חוש הדריכה- כשרגליהם דורכות על הקרקע, הם יודעים בדיוק היכן הם מהשטח שמוחם תפס עד כה בחיים. חוש השיפשוף- לפי שיפשוף בדבר מה שקרוב אליהם, הם יכלו להעביר מסרים אחד לשני. חוש הפיקדון- מטבעם הם היו קמצנים ולכן החביאו את רכושם במקום שאף אחד אינו יכול אפילו לשער את מיקומו. ואותו חוש לא ידוע שגורם להם למצוא את מזונם.
שוב רטוב מבפנים לגמד היערות. צלילי הרעמים והברקים כבר לא מפריעים לו בשנתו, הוא התרגל, כמו שכל אחד בסוף מתרגל. אבל יש בעיה גמד היערות הוא לא בדיוק כמו כולם, יש לו תכונות מופלאות וישנה מטרה אחת בלבד שהגמד מוכן להקריב בשבילה הכל. כל היער מדבר על אותה המטרה כבר שנים: ישנם כאלו שאומרים שמטרתו הסודית היא מזימה אפלה שדרכה הוא ישתלט על כל היערות ויטיל דיקטטוריה מסוג שאף עין אנוש לא ראתה כמוה לעולם, ישנם כאלו שאומרים שהוא גמד טוב שמטרתו היא להתקבל בידי שאר יצורי היער וישנם כאלו שעוד צוחקים על הנושא: "בטח המטרה שלו היא לגבוה". אבל אף אחד באמת לא צדק בהשערותיו בקשר למטרה. הגמד אהב להתבודד, הוא היה קרח וזקן עם כמה שערות לבנות, אחרונות שנותרו בראשו, הוא תמיד הסתובב עם כובע ארוך ושקוף שהטיל צל עמוק על פניו, הוא אהב להיות לבד, את השקט. הוא לא האמין בשאר יצורי היער והוא לא סמך עליהם, הם נראו לו סתם יצורים פשוטים בלי משמעות, אבל מה שבטוח זה שהוא לא הרגיש מעליהם, הוא היה קר מזג מכיוון שלא דיבר עם אנשים כבר כמעט עשרים ואחת שנה הוא היה רוטן כל הזמן ושוב זאת לא אשמתו זה פשוט הגורל שתמיד התאכזר אליו. הגמד גר בביקתה קטנה במעלה אחד העצים שליד קרחת היער, הוא בחר דווקא במקום זה כי משם הוא ראה כמעט את כל היער ואם זה ניחם אותו קצת אז גם בשביל להרגיש גבוה. הוא נכנס בלילה קפוא חזרה הביתה לאחר שאסף שאריות עצים יבשים שנותרו לאחר הסערה, הוא היה רטוב כולו וחיפש בבית פינה חמה ולא רטובה מאחר שגשם שטף גם את ביתו. הוא הופתע לגלות שהגשם הראשון הופיע יותר מהר ממה שהוא ציפה ושהוא עוד לא הספיק להתכונן לחורף שמתקרב בצעדי ענק לעבר היער שלו. "עוד פעם הגרוביל הזה נכנס לי הביתה בזמן שלא הייתי?" רטן הגמד "נמאס מהשחצן הזה שחושב שמותר לו הכל, אז מה עם הוא רק גרוביל קטן זה לא אומר שמותר לו הכל". אותו גרוביל שהגמד דיבר היה ממשפחת גרובילים ששהו ביער בזמן הסתיו והחורף ולאחר נדדו הם היו יצורים בלתי נסבלים שתמיד כונו בלאגניסטים, הם תמיד נמשכו ללכלוך ולזבל וידעו תמיד למצוא את הלכלוך לפי חוש לא מוסבר, לגרובילים יש אף סולד עם הבעה מופתעת כל הזמן במקום עיניים יש להם 2 פסים גדולים ואנכיים בפנים והיה להם 5 חושים השונים מן המקובל: חוש הסכנה- שדרך הקוים הם הבחינו בסכנות האורבות להם. חוש הדריכה- כשרגליהם דורכות על הקרקע, הם יודעים בדיוק היכן הם מהשטח שמוחם תפס עד כה בחיים. חוש השיפשוף- לפי שיפשוף בדבר מה שקרוב אליהם, הם יכלו להעביר מסרים אחד לשני. חוש הפיקדון- מטבעם הם היו קמצנים ולכן החביאו את רכושם במקום שאף אחד אינו יכול אפילו לשער את מיקומו. ואותו חוש לא ידוע שגורם להם למצוא את מזונם.