הופעות בפריפרייה הן לא הופעות במרכז - חלק א'.

[זאת עם הניק הארוך]

הופעות בפריפרייה הן לא הופעות במרכז - חלק א'.

"אהובתי!!!!" צווחתי יום אחד לפני לא הרבה זמן לאהובתי הסובייטית בזמן שהיא שטפה כלים ואני גלשתי באינטרנט לצרכים לימודיים: "יש הופעה של רונה בגדרה! רוצה לנסוע?". כזו אני. תמיד הייתי הרפתקנית ונסיעה לפריפריה הדרומית לגמרי עושה לי את זה.
"מה???" היא צעקה לי בחזרה: "אני לא שומעת כלום עם המים כאן!!!"
"רונה, בגדרה, ניסע?"
"אני לא שומעת כלום! תבואי הנה אם את רוצה לדבר איתי!"
וכך הוסכם פה אחד שניסע להופעה בגדרה

. רק איפה זה בכלל גדרה? באופן אישי כל שלט שמגיע אחרי "קיבוץ גלויות" מסמל בעיני את בואה הפריפריה, והרי ידוע שכל הדברים המרגשים קורים בפריפריה: טילים, אזעקות, רעב, כיפת ברזל, חול, מדבר ציה וגמלים. וגדרה? גדרה אמורה להיות אי שם בין הגמלים לכיפת הברזל.

כעבור שבוע גיליתי שאני עובדת באותו היום, ולא סתם עובדת: עובדת עד הליל. "אין רונה בגדרה"

הודעתי לסובייטית שלי בקול נכאים. "דווקא רציתי להיות בגדרה פעם אחת בחיי, להריח את הפריפריה מקרוב, להתוודע לעם כמו שאומרים".
"אוי, תסתמי כבר, גם אנחנו גרות בפריפריה"
למה היא צריכה להזכיר לי את זה בכל פעם מחדש? השלט שאני נתקלת בו "לאשקלון" לא מזכיר לי את זה בכל יום? רעש האזעקות בישוב הסמוך לא מהווה תזכורת חזקה מספיק לפריפריליות שנכפתה עלינו? אז גדרה היא ממש במרחק יריקה מהבית שלנו, אז מה? בגלל זה לצחוק עלינו? בכל מקרה, אין רונה בגדרה וזה כבר ממש לא משנה כמה זה קרוב אלינו או לא. אין וזהו.

היום בבוקר הידסתי לעמל יומי מתוך ידיעה שאין גדרה ואין הופעה כי העמל יטביע אותי לאורך כל היום. אך מה אפשר לעשות אם באמצע היום תקפה אותי מחלה מיסתרית שלוותה במיחושי בטן קשים שלא איפשרו לי להישאר בעבודה עד סוף היום? הייתי מעדיפה להיות בריאה ולהפסיד את ההופעה של רונה, באמת, אבל לא. הייתי צריכה לחלות דווקא היום.

"אני חולה!!! אני חולה!!!" צהלתי בטלפון לאהובתי הסובייטית: "אני חולה! אני בדרך הביתה! יש רונה בגדרה!!!"
~שיעול סובייטי~ "אהובה שלי, אני חולה באמת... נשארתי בבית"
מה??? אבל למה???? למה???? ל-מ-ה??????
אין ברירה, נמצא לסבית חלופית ונלך להופעה בגדרה!

שני טלפונים אח"כ וכבר יש באמתחתי לסבית חלופית שנשלחה להזמין כרטיסים ולוודא את זמן פתיחת הדלתות, תחילת ההופעה ולגלות איפה זה גדרה.

"את לא תאמיני" חוזרת אלי החלופית: "אין כרטיסים! נגמרו! אזלו! Sold out!!!"
לא ייתכן...

דווקא כשהחלמתי באופן פתאומי ועכשיו אני יכולה ללכת להופעה? דווקא עכשיו פתאום כל אנשי הפריפריה מחליטים ללכת להופעה של רונה? מה נהיה איתם? אין להם איזה שדה לחרוש? איזה מגדל לבנות? איזה גראד להתחבא ממנו?

דעו לכן, שאין דבר שיעמוד בפני הרצון ובפני דברי חנופה ותחנונים! Sold out הן מילים גמישות, וה-sold בשביל אחד זה לא בהכרח out בשבילנו. מו"מ קצר והוסכם שנבוא וכבר נמצא מקום בעמידה. וכמה זה עולה לנו? 80 שקלים חדשים, ממש כאילו לא היה שלט "לבאר שבע" ממש בהמשך הכביש. גדרה – here we come!

 

[זאת עם הניק הארוך]

פריפריה ומרכז - חלק ב'

הדרך לגדרה עברה חיש מהר וכבר אנחנו מול פתח העלמה בר, מזכירות שהובטח לנו מקום בעמידה וכבר שודרגנו למקום בישיבה

. נכנסות וזה מכה בנו: כמה גברים יש להם בפריפריה!!! מאז ההופעה של guns & roses שבה עוד השלתי (בעיקר את עצמי) שאני סטרייטית, לא ראיתי כ"כ הרבה גברים סטרייטים בהופעה! ועוד בהופעה של רונה! בשנייה הראשונה זה הרגיש כאילו הם התבלבלו ונכנסו למסיבת הנשים שלנו, אבל אח"כ התרגלתי לנוכחות הגברית המתפרצת שלהם. אין ספק, הופעות בפריפריה הן לא הופעות במרכז. לרוב הגברים בהופעות של רונה במרכז יש מבט קצת אבוד ונבוך, כאילו שהם מתאמצים לשדר לסביבה שזה לא הם שבחרו ללכת להופעה של רונה (למרות שהם בעצם מתים על השירים שלה), אלא בת הזוג סחבה אותם להופעה הזו והם היו מעדיפים להישאר בבית ולצפות בשידור החוזר של הכדורגל של אתמול (נניח בני הפועל חדרה מול מכבי עירוני יבנה). הם גם לרוב מחזיקים ידיים עם מישהי, שלרוב יש לה שיער קצר והיא ממש-ממש אוהבת את השירים של רונה, ובכלל לא מפריע לה שהם כתובים לאישה, ואפילו זה נחמד לה להקשיב להם ככה ולחשוב שדווקא יהיה מעניין לנסות פעם קשר (של 3 שנים ומעלה) עם אישה, כי רק אישה מבינה נשים, אבל היא סטרייטית לגמרי, זה בטוח. בגדרה היו גברים שלא התביישו שהם הלכו עם הנשים שלהם להופעה של רונה. הם הלכו כי זה מה שהם רוצים לעשות והם קשוחים מספיק בשביל להודות בזה בלי להתבייש. כן, גברבר פורום יקר, זה לא מפחית מהגבריות שלך לאהוב את רונה. לפחות לא מפחית בהרבה

.

אחרי לא הרבה זמן התחילה ההופעה וערן ורונה פילסו את דרכם בין ההמון אל עבר הבמה. רונה, עם אקוסטית אחת לצידה, אבל עם שני מיקרופונים. ערן, עם חשמלית, אקוסטית, קלידי נשיפה ומיקרופון יחיד. זה מתחיל עם אגם קפוא, שיר שאני מחבבת ולא יצא לי לשמוע אותו יותר מידי פעמים בהופעות. אחר כך התחממה קצת האווירה ורונה עשתה סימפול תוך כדי הופעה (איזה כייף!) ל"הקול שקורא לי". הסימפול הזה נכנס ליותר הופעות וזה מחשמל ומגניב עד מאוד. אמילי וואלס הייתה גאה ברונה לו הייתה שומעת את הסימפול הזה

. אחרי הדובדבן הזה קיבלנו עוד אחד בדמות קאבר לשיר של נינה סימון, שהיה מקסים ונוגע ללב עד מאוד. למה? למה לא הקלטתי את שניהם? היה מקסים והקהל הפריפריאלי העריך את הביצועים ומחיאות הכפיים נשמעו היטב.

זה המשיך באתה מתעורר, הפרש המהורהר, איזכור לזה שההופעה מתקיימת ביום ההולדת של יואל, הלא הוא עמוס, והבטחה לשיר את סנונית. איזה כייף! סנונית שמופיעה במערכה הראשונה סופה שתעוף במערכה השנייה. ואכן, הסנונית אכן פרסה כנפיים ועפה והיה כייף וגם מרגש לשמוע את מחוות יום ההולדת הזו.

מה עוד היה שונה באנשי הפריפריה? הם שולטים במילות השירים באופן מעורר התפעלות! "נו מה את רוצה?" אמרה החלופית: "זה לא שיש להם מה לעשות בפריפריה חוץ מלשמוע מוזיקה...". בין כך ובין אחרת: אנשי הפריפריה שלטו במילים ביד רמה ולא התביישו לשיר אותן בקול גדול. הייתי כבר באי אילו הופעות של רונה ושל אחרות, אבל בקהל כ"כ שר עוד לא נתקלתי. היה ממש תענוג על גבול השירה בציבור. ייתכן שזה נובע מאותו מקום של בטחון עצמי שגורם לגברי הפריפריה לבוא בקומה זקופה להופעה של רונה. ובאמת מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות להם? יגלו אותם לפריפריה?

לפני המעיין הזוהר סיפרה רונה שהשיר הזה נכתב יחד עם ערן ושהוא בכלל שיר שהוזמן ויועד לאחד מגדולי הזמר המזרחי בישראל! מה ואיך זה שמעולם לא שמעתי את הסיפור הזה קודם להופעה הזו? זה אמיתי זה? רונה כותבת לזמר המזרחי? הכעצקתה?

לפני ההדרן הראשון החליטו רונה וערן לוותר על הירידה המסורתית לחדר האומנים המפואר, שבמקרה הנוכחי היה דלת שמובילה אל מרפסת קטנטנה, ופשוט להמשיך עם ההדרן. קצת לפני זה שלחה לי אהובתי הסובייטית סמס שמברר מה איתי ומתי אני מגיעה הביתה לסעוד אותה במחלתה המקוללת. "עוד לא נגמר" כתבתי לה בחזרה: "עכשיו לחיות נכון".
מתוך מרירות המחלה והבדידות היא ענתה לי: "אוף איתה זאתי, כמה חופרת? יאללה, מבול והביתה"

הקנאה, חברות יקרות, יעבירו אפילו קשוחה סובייטית על דעתה

.

אחרי מבול רונה הודתה לכולם והם יצאו מהדלת הסימלית אל הקרירות שבחוץ. כרגיל, המוזיקה התחילה וסימנה את סופה הרשמי של ההופעה. אבל הופעות בפריפריה הן לא הופעות במרכז, ואת אנשי הפריפריה לא מעניין שיש מוזיקה ברקע ומחיאות הכפיים המשיכו באותה התלהבות לאורך זמן וגברו על המוזיקה שנוגנה ברקע. למול קהל כזה אפילו רונה כבר לא יכולה שלא לחרוג ממנהגה וחזרה להדרן שני! אחרי מבול! שני! אחרי מבול! אחרי מבול! וואו, זה נכון: הפריפריה מוציאה מאנשים דברים.

לקינוח קיבלנו את 10 שניות ובדרך הביתה. Tips ו-ice יזומזמו באוטו דרך הביתה מהפריפריה. אחלה הופעה, כן ירבה קהל שכזה והופעות שכאלו!












(ביי ביי פורום, נעמת לי מאוד. אולי הגיע הזמן שיהיה פורום נניח באתר של רונה, פורום שלא יהיה כפוף לשיגעונות ולשטויות של תפוז?)