נקודת האיזון ואפקט הצינון
ראשית ואולי לא הכי חשוב, לר ברור מדברייך למה ציפית, כלומר מה היתה "המארחת" צריכה לדעתך לעשות ולא עשתה ולמה התעלמה ממך.
שנית לא ברור על מה התבססה הציפיה שלך, האם זה משהו שהובטח בהזמנה? באמת לא ברור מה קרה או לא קרה שם.
אבל יתכן שזה לא כל כך חשוב.
השאלה שאתה שואל היא שאלה שעוסקת בנקודת האיזון בין זכויות חשובות. מצד אחד, עומדת זכותך לחופש הביטוי, שהיא זכות יסוד, בעלת מימד חוקתי. מצד שני, זכות האדם או האירגון המפיק לשמו הטוב, שזה כולל את הזכות שלא יפגעו בשם הטוב על ידי פרסום דברי לשון הרע.
העניין הוא שאמנם המחוקק נותן למונח לשון הרע הגדרה מאד רחבה, ואוסר פרסומי לשון הרע, מצד שני, הוא קובע לצד האיסור, שורה של פרסומים מותרים ושל הגנות.
לפי מה שאתה מספר, נראה לכאורה שמה שפרסמת חוסה תחת כנפי הגנת האמת בפרסום (הגנה המכונה "אמת דיברתי").
בסופו של יום, אם העניין יגיע לבית המשפט, בית המשפט יצטרך לשמוע את העדויות ולראות את יתר הראיות ולהחליט אם התבטאותך מוגנת/מותרת או לא. אנחנו בודאי לא מסוגלים, על יסוד המידע הדל שמסרת, ובלי לשמוע את הצד השני, להחליט מי צודק.
נקודה נוספת לפני שאני עובר להסבר על "אפקט הצינון". לפי מה שהסברת, רשמת את דברייך על דף האירוע בפייסבוק, כלומר, רשמת בתוך דף שמנוהל על ידי האדם או הגוף המארגן. מכאן שאותו אדם או גוף יכול לבקלות מירבית למחוק את תגובתך ללא צורך בשיתוף פעולה או הסכמה שלך. אם הוא לא עושה זאת, ניתן להבין שהוא לא באמת מאמין שהפרסום שלך מזיק לו.
"אפקט הצינון" או "האפקט המצנן": זהו מונח שהופיע בפסיקה האמריקאית הרבה זמן לפני האינטרנט ומשמעותו, אותה השפעה שיש בהגשת תביעות משפטיות (בד"כ על ידי אנשים או גופים חזקים) על אנשים "מהשורה". הכוונה היא לכך שלפעמים בעלי הון מגישים נגד "אנשים מהשורה" תביעות משפטיות, למרות שהם יודעים שסיכויי ההצלחה של התביעות נמוכים, או שלניהול התביעות אין כדאיות כלכלית, היות והם מעריכים שהנתבע ייקרוס תחת נטל ההוצאות של התביעה. במילים אחרות, יש מצד אחד גוף שאין לו בעיה להוציא סכום כסף גדול על ניהול תביעה, למרות שהוא יודע שהתביעה לא בעלת סיכויים/לא בטוחה, כי הוא מבין שלנתבע יעלה המון כסף ויהיה לו קשה מאד לשלם את הכסף הזה ולכן, הוא יעדיף להתקפל/להיכנע למרות שהוא יכול לצאת מהתביעה כמנצח, רק כדי שלא ייפלו עליו ההוצאות. זה השלב הראשון באפקט הצינון. השלב השני הוא שאם הזמן, מתפרסמות במדיה כל צמיני כתבות על כל מיני משפטים ואנשים "מהשורה" מתחילים להבין שלמרות שיש להם חופש ביטוי כזכות חוקתית, הפעלת הזכות הזאת היא לא חינמית ולפעמים צריך לשלם מחיר יקר. אחרי השלב, הזה, בא השלב של מכתבי התראה של עורכי הדין (אם לא תשלם כך וכך/ לא תעשה מה שאני דורש, כגון מחיקת הפרסום התנצלות, אאלץ לנקוט נגדך בכל הצעדים המשפטיים העומדים לרשות מרשי, דבר שיגרום לך לטרחה והוצאות רבות ומיותרות). השלב אחרי זה הוא שמישהו אפילו לא טורח ללכת לעו"ד ולהזמין מכתב אתראה, אלא פונה לבד לצד השני ואומר, אם לא תעשה עכשיו כ וכך, אני אלך לעו"ד ואז זה כבר יעלה לך ביוקר). מזה שהוא אומר או כותב לך את זה, אתה לא יכול לדעת בכלל אם הוא צודק או לא, אם הוא יפנה או לא יפנה, אבל הוא פשוט מנסה. תקרה לזה אפקט הצינון, תקרא לזה אחרת, זה לא משנה.
הוא זורק לך את הכדור. עכשיו תלוי עד כמה אתה "רגיש לצינון". אתה אמור בשלב הזה לעשות את השיקולים שלך ולהחליט אם אתה רוצה "להרים ידיים ולהיכנע", או שאתה רוצה להמתין ולראות מה מתפתח, או ישר לגשת לעו"ד ולקבל יעוץ משפטי פרטני שיוכל לשמוע ממך על מה מדובר, מה קרה שם, לראות מה בדיוק פרסמת ולתת לך הערכה של סיכויי תביעה, אם תהיה כזאת ושל העלויות הצפויות, במקרה של משפט.
כמובן שכמו בכל משחק, גם אתה יכול "לשחק" ולהגיד לצד שכנגד שהפרו איתך חוזה וכנראה לא רק איתך ושאתה שוקל לארגן תביעה ייצוגית נגדו וכד'.
