בהחלט מומלץ
אבל כמובן לעקוב ולראות כיצד זה משפיע עליה.אם היא נהנית בדרכה ומוצאת עניין אז נהדר. במידה ורואים שהיא חסרת סבלנות אז חוזרים הביתה. אמא שלי על כסא גלגלים אז אני פחות לוקחת אותה לאירועים משפחתיים רחוקים אבל בעיר שלנו אני לוקחת אותה לטייל, לבית קפה או מסעדה ואפילו היינו באירוע באולם. במצבים שהיא מתחילה לחוש לא נוח אני פשוט חוזרת איתה הביתה.
כמובן שצריך שהסביבה הקרובה והתומכת תדע על המחלה והשלכותיה ( במקרה של יציאה לבית קפה אין לך השפעה על תגובת האנשים ) אצלנו למשל, המשפחה כולה מודעת ומעורבת. כיום ילדיה ונכדיה באים אליה הביתה בחגים כי אמא מתקשה בנסיעה. אבל בתחילת המחלה עוד נסענו להתארח. בשנה האחרונה, אמא, בהתחלה שיתפה פעולה ושרה את השירים ואז פתאום התחילה לצעוק על הקטע של כמה מכות לקו על הים " מה זה השטויות האלה". אף אחד לא צחק או כעס ואני פשוט לקחתי אותה משולחן הסדר לחדר ושיחקתי איתה. גם כיום אצלנו בבית היא משתפת פעולה ואפילו מסייעת בהכנות, כמו קילוף תפוחי אדמה ( כשהיתה בריאה היתה מכינה הכל לבד לכל המשפחה ) וכשנמאס לה והיא מבקשת למיטה או להפסיק לשמוע הגדה אנחנו לוקחים אותה והסדר נמשך בלעדיה.
מה שאני מנסה לומר שאישית אני מאמינה לקחת ולהעניק ליקירנו כמה שיותר הנאה. וכל עוד הם רוצים לצאת, לפגוש משפחה אז בהחלט מומלץ. וכשהם כבר במצב שלא אז לא בכוח.
