הורגים בנו משל היינו צאן לטבח

הורגים בנו משל היינו צאן לטבח

נכנסתי הביתה רוצה לכתוב לכם הרבה דברים טובים מהיום. רציתי לכתוב לכם כל כך הרבה דברים של חול והנה, נכנסתי לרגע להורים והמראות בטלויזיה, שוב, של האמבולנס... על מחבל שהרגו ואיזה שני ילדים (פוטנציאל!) שנהרגו בשוגג העיתונות שלנו חוגגת. על שלנו מדברים באיפוק, חרדת קודש מאולצת. למה? הדם שלנו פחות שווה זעקה? ואני חושבת על כל אלו שעכשיו צריכים לבנות הכל מחדש.. זה אומר להישאר בבית? זה אומר להחזיר? אבל, אל תדאגו! שוב ישבו החברה במטבח, שוב יאכלו וישתו על חשבון משלם המיסים, שוב יכנסו לאי ובי וסי - כמובן אם רק ידעו לספור עד שלוש.. אל דאגה כל שר למד מספר אחד להגיד כדי להצדיק משכורת.. ואז יצאו בהכרזה, אנחנו נורא כועסים, זה לא בסדר, צריך לעשות משהו. נגיד להם נו נו נו.. ובאמת שהאלוהים יעזור לנו.
 
למעלה