הורות יחדנית וא-רומנטיקה?

0כריס0

New member
הורות יחדנית וא-רומנטיקה?

אני מכירה את הקבוצה הזו בערך 10 שנים ( אולי פחות) ואני בדרך כלל לא כותבת כאן. כשזה קורה זה בזמנים של שינוי מנטאלי גדול.
אז למה אני כותבת עכשיו? אני מנהלת עם האנשים הקרובים אליי תהליך מאוד ארוך בנוגע לכך שאני לא מעוניינת בזוגיות וזה תקציר האבולציה עם אימא שלי:
-מה עם חבר?
-מה עם דייט?
-זה בסדר גמור אם את לסבית
- זוגיות זה חשוב
-לפחות יש את בנק הזרע...

מה איתכם, יש עוד אנשים כאן ששוקלים ברצינות הורות יחידנית? מודה שמרפרפת אבל ראיתי כאן בעיקר א-מיניים ולא א-רומנטיים
 

Ayelet 363

New member
אני מזדהה עם חלק ממה שכתבת בנוגע לשיחות

עם חברים ועם אמא שלך.
&nbsp
אני לא שוקלת הורות יחידנית, אבל פעם הייתי נחושה על אימוץ, ועכשיו אני נייטרלית בין לאמץ עם בת-בן זוג לבין לא להיות אמא, תלוי אם חבר.ה (1 או יותר) ירצו לגור איתי לנצח ומה ירצו, חוץ מזה שאני לא רוצה ילדים ביולוגיים.
 

0כריס0

New member
איך אצלך הולכות שיחות כאלו?

מעניין אותי באמת איך שיחות כאלה קורות אצל אנשים אחרים... עם אנשים בקרבה מסוימת התשובה שלי היא לא מעוניינת כרגע ועם השאר זה בתהליכים. אבל בלי הגדרות...

לאמץ זה מקסים. יש הרבה ילדים שצריכים הורים אוהבים. אם תמצאי מישהו/י( או יותר) שתרצי לגדל איתם זה מעולה*. אותי זוגיות קצת משגעת אז בפנטזיה שלי זה לגור קרוב מאוד לחברות טובות שנגדל משפחות ביחד.
אני אוהבת ילדים אז זה בראש שלי ברמה כזאת או אחרת שמתישהו יהיו לי ילדים, אבל שכרגע אני לא מוכנה למחויבות הזאת. אני לא רוצה לוותר על חווית ההורות.

*שלא ישתמע לא נכון, א-הורות זה גם בסדר. ילדים צריך לעשות רק אם וכשרוצים ומוכנים להתחייב לכך
 

Ayelet 363

New member
אמא שלי אייפובית לחלוטין (אזהרת תיאורי שנאה והטרדות מיניות)

היא מאוד לא מקבלת אותי, לא כא-רומנטית ולא כא-מינית. היא מנסה להסביר לי מה אני (רוצה מערכת יחסים רומנטית ומינית ובהכרח עם גבר), האשימה את עצמה, אמרה לי שזה לא תקין, רצתה שאלך לטיפול ואומרת לי שזה לא בסדר ושאני משוגעת. היא גם חושבת שזה אומר שאני לסבית ומגיבה רע גם לזה. רוב הזמן היא מתנהגת כאילו כלום לא קרה אחרי הריבים האלה, אפילו אם היו פיצוצים ואם היא אמרה שסבא שלי ז"ל מתהפך בקברו בגללי או שסבתא שלי תחטוף התקף לב בגללי, ואחרי האמירה הזאת שוב הוציאה אותי מהארון מול סבתא. סבתא שלי גם לא מאמינה לי, וניסתה לשנות אותי, אבל בקושי דיברנו על זה.

עם חברים נתקלתי בתגובות שונות. חלק קיבלו, חלק הגיבו בחוסר הבנה וחלק לא קיבלו טוב כל כך. הרוב הגיבו בחוסר הבנה.

אנשים שאני לא מכירה רואים בזה פתח לשאלות פולשניות על חיי מין, האם יש לי איברי מין, ניסיונות שאסכים לסקס כדי שאוכל להיות איתם (מאנשים שאני לא מכירה ושמראש לא רציתי להיות איתם במערכת יחסים מאף סוג) לחשוב שאני בן אדם פחות אוהב, חוסר אמון וכל מיני דברים כאלה. למשל, הודעות שקיבלתי באתרי היכרויות. זה היה צפוי, אבל אין הרבה מקומות שאני יכולה לחפש בהם אנשים שרוצים מערכות יחסים כאלה. גם קרה שראש של ארגון אמריקאי גאה שדיי גדול לדעתי צילם הודעות שלי ופירסם בפייסבוק כדי לצחוק על זה, וכל מיני דברים שונים. אני מדברת על א-רומנטיות ועל א-מיניות דיי הרבה, כך שקיבלתי הרבה תגובות שונות.

לגבי הורות, אני נחושה על משפחה של בעלי חיים (בעיקר כלבים), אבל הפסקתי להיות נחושה על אימוץ, ואני עדיין נחושה לגור עם חבר.ה. מבחינתי, כל דבר שנחשב לרומנטי יכול להיות אפלטוני. יש דברים שנחשבים לרומנטיים שאני לא רוצה לעשות (לדוגמה לשים/שישימו יד על הרגל שלי וצורות מגע דומות - אבל חיבוקים כן - נשיקות או סוגי ריקודים שנחשבים לרומנטיים), אבל את רוב הדברים שאני חושבת עליהם שנחשבים לרומנטיים אני רוצה לעשות (הדוגמה הקלאסית שלי היא שיט לאור ירח), ויש דברים אחרים שאני מוכנה להתפשר עליהם, אני חווה את זה כמו מערכת היחסים שלי עם התאומה שלי, ואני מרגישה שלקרוא לזה בשם אחר מאשר חברות יוצר הבדלות מלאכותיות וגם מטעה ושקרי, בייחוד כשיש לי אנשים שאני מרגישה כך כלפיהם (כתוצאה מכך, אני לא מסוגלת לראות את עצמי במערתכ יחסים מונוגמית).
 

0כריס0

New member


את בן אדם מאוד חזק שלמרות הכל את מדברת על זה ולא מוותרת.

לחיות ככה עם חבר/ה נשמע לי אידאלי, חברות שהיא שותפות. זה החלקים הכי טובים בזוגיות בלי הדברים שלא נוחים. וכלבים הם החברים הכי טובים❤️❤️❤️

אני מקווה שיהיה לך את כל זה, נראה לי הכי כיף בעולם
 

mymai1986

New member
אני בדרך לשם

היוש :)
אז אני בהריון (חודש 4) מתרומת זרע.
לקח לי כמה שנים לקבל את ההחלטה הזו אבל הרצון שיהיו לי ילדים משלי הכריע את הכף.
אני חושבת שאין בהכרח קשר בין הרצון/חוסר רצון לזוגיות לבין הרצון/חוסר רצון לילדים - לפחות אצלי זה לא אחד על חשבון השני.
הולכת לקראת הרפתקאה חדשה.
אם יש לך שאלות אני בכיף עונה.
 

0כריס0

New member
מזל טוב!!!

אני בתחילת גיבוש עם עצמי ואין לי עדיין שאלות ספציפיות אבל זה כיף/מרגש לשמוע ממך את זה.
אני מקווה שמה שאני כן שואלת זה בסדר ולא חטטני או פוגע איכשהו.
היה לך תהליך שהחלטת שאת לא רוצה לחפש בן זוג לצורך ילד או שפשוט לא עניין אותך בן זוג? כמה זמן לקח לך להתגבש על ההחלטה הזו? יש לך תמיכה של המשפחה? זה נשמע לי מלחיץ ומרגש ❤️ איזה כיף ואיזה פחד!
 

mymai1986

New member
תשובות

דבר ראשון תודה :)
&nbsp
חיפשתי בן זוג המון שנים אבל לא מצאתי וכשהגעתי לגיל 30 התחיל אצלי לחץ הגיל (יש לי קרישיות יתר בדם אז הריון זה מסוכן וככל שהגיל עולה כמובן שיותר מסוכן, וגם בא לי להיות אמא צעירה, לא בא לי בגיל 40)
חשבתי על הורות משותפת אבל הבנתי שזה לא מתאים לי להביא ילד עם מישהו זר. וזוגיות כאמור פשוט לא היתה.
זה לא שוויתרתי על זוגיות, אני חושבת שגם אם יש לי ילדה אני עדיין יכולה למצוא בן זוג. אנשים מוצאים זוגיות גם בגיל 60 ובכל מצב משפחתי.
לקח לי בערך שנה וחצי לחשוב ולברר ולעשות את כל התהליך עד תחילת הפרוצדורה עצמה (אני בת 32 עכשיו)
יש תמיכה של המשפחה - הם ממש בסדר ואמא שלי רק חיכתה שאני אביא לה נכד חחחחח היא מתרגשת יותר ממני חחחחח
&nbsp
זה בהחלט מרגש ומלחיץ, אבל יאללה, אלו החיים, שיהיה חוויתי, אחרת למה הטעם.
 
למעלה