אמא שלי אייפובית לחלוטין (אזהרת תיאורי שנאה והטרדות מיניות)
היא מאוד לא מקבלת אותי, לא כא-רומנטית ולא כא-מינית. היא מנסה להסביר לי מה אני (רוצה מערכת יחסים רומנטית ומינית ובהכרח עם גבר), האשימה את עצמה, אמרה לי שזה לא תקין, רצתה שאלך לטיפול ואומרת לי שזה לא בסדר ושאני משוגעת. היא גם חושבת שזה אומר שאני לסבית ומגיבה רע גם לזה. רוב הזמן היא מתנהגת כאילו כלום לא קרה אחרי הריבים האלה, אפילו אם היו פיצוצים ואם היא אמרה שסבא שלי ז"ל מתהפך בקברו בגללי או שסבתא שלי תחטוף התקף לב בגללי, ואחרי האמירה הזאת שוב הוציאה אותי מהארון מול סבתא. סבתא שלי גם לא מאמינה לי, וניסתה לשנות אותי, אבל בקושי דיברנו על זה.
עם חברים נתקלתי בתגובות שונות. חלק קיבלו, חלק הגיבו בחוסר הבנה וחלק לא קיבלו טוב כל כך. הרוב הגיבו בחוסר הבנה.
אנשים שאני לא מכירה רואים בזה פתח לשאלות פולשניות על חיי מין, האם יש לי איברי מין, ניסיונות שאסכים לסקס כדי שאוכל להיות איתם (מאנשים שאני לא מכירה ושמראש לא רציתי להיות איתם במערכת יחסים מאף סוג) לחשוב שאני בן אדם פחות אוהב, חוסר אמון וכל מיני דברים כאלה. למשל, הודעות שקיבלתי באתרי היכרויות. זה היה צפוי, אבל אין הרבה מקומות שאני יכולה לחפש בהם אנשים שרוצים מערכות יחסים כאלה. גם קרה שראש של ארגון אמריקאי גאה שדיי גדול לדעתי צילם הודעות שלי ופירסם בפייסבוק כדי לצחוק על זה, וכל מיני דברים שונים. אני מדברת על א-רומנטיות ועל א-מיניות דיי הרבה, כך שקיבלתי הרבה תגובות שונות.
לגבי הורות, אני נחושה על משפחה של בעלי חיים (בעיקר כלבים), אבל הפסקתי להיות נחושה על אימוץ, ואני עדיין נחושה לגור עם חבר.ה. מבחינתי, כל דבר שנחשב לרומנטי יכול להיות אפלטוני. יש דברים שנחשבים לרומנטיים שאני לא רוצה לעשות (לדוגמה לשים/שישימו יד על הרגל שלי וצורות מגע דומות - אבל חיבוקים כן - נשיקות או סוגי ריקודים שנחשבים לרומנטיים), אבל את רוב הדברים שאני חושבת עליהם שנחשבים לרומנטיים אני רוצה לעשות (הדוגמה הקלאסית שלי היא שיט לאור ירח), ויש דברים אחרים שאני מוכנה להתפשר עליהם, אני חווה את זה כמו מערכת היחסים שלי עם התאומה שלי, ואני מרגישה שלקרוא לזה בשם אחר מאשר חברות יוצר הבדלות מלאכותיות וגם מטעה ושקרי, בייחוד כשיש לי אנשים שאני מרגישה כך כלפיהם (כתוצאה מכך, אני לא מסוגלת לראות את עצמי במערתכ יחסים מונוגמית).