הוריו של בעלי מערערים את שפיותי.
אני ובעלי היקר התחתנו לפני כשנה ומכירים כשנתיים.
מההתחלה הבנתי שהמשפחה שלו לוקה בדפוס משפחתי לא בריא, של קרבה ותלות מאוד גדולים, וכל ניסיון ריחוק של הילדים מציף כעס רב בעיקר אצל אביו של בעלי, אחריו מגיעה מסכת של רגשות אשם והפחדות ("אנחנו מאבדים אותך, מה יהיה כשנלך לעולמנו, ניתקת איתנו קשר.." ועוד). בעוד אחותו של בעלי , נשואה1+ לא מבינה את הדפוס ומזינה אותו, על-ידי הגעה להורים ללינה של יומיים שלמים כל סופ"ש, בעלי היקר הבין אט אט את הדפוסים הלא בריאים והחל להתנגד להם.
כמובן שההתנגדות והתגובה המשפחתית (מצד האחיות והוריו של בעלי) הייתה קשה, אך בתמיכתי ותמיכה של פסיכולוג בעלי החל לעמוד על שלו ולהתרחק בהדרגה, תר אחר עצמאותו ותחושת הנפרדות שלו.
עם זאת, הבעיה המרכזית עדיין קיימת - הוריו מגיעים לעיר מגורינו, אותה עיר בה אחותו מתגוררת, לעתים ללא הודעה מוקדמת ומבקשים להיפגש. כאשר בעלי מנסה להתחמק ולהגיד שזה לא נוח, שוב מגיעה המון אשמה ואחריות שההורים מטילים עליו ובעיקר עליי, כמי שמרחיקה אותו מהמשפחה. לקח לנו כשנה להגיע לעמק השווה, לגרום להם להבין שאם ברצונם להיפגש, עליהם להודיע מראש, ולהחדיר בהם את התובנה שאם הם מגיעים על-מנת לפגוש את אחותו, אין זה בהכרח אומר שאנו גם פנויים למפגש.
לפני כחצי שנה קנינו בית אליו אנו עוברים בעזרת השם עוד כחודש, אך מה גיליתי אתמול? אחותו ובעלה קנו דירה באותו בניין, קומה מעלינו!!!! ידענו שהם מחפשים באיזור, אך גודל ההלם והתדהמה שנפלו עליי אינם ניתנים לכתיבה. ברור לי שזה מאוד נוח להורים, הרי הנכדים יגורו באותו בניין והם יוכלו להגיע פעם-פעמיים בשבוע ולהעיק על חיי. מלבד שלב האבל על הדירה היפה שקניתי והעצב שפתאום נהיה כרוך במעבר לשם, מה עליי לעשות? אני מתה מפחד שהצבת הגבולות שעבדתי כל-כך קשה בניסיון לבסס תרד לטימיון. מפחדת שנגזרו עליי חיים של מאבקים והתשה.
אשמח לתשובה
אני ובעלי היקר התחתנו לפני כשנה ומכירים כשנתיים.
מההתחלה הבנתי שהמשפחה שלו לוקה בדפוס משפחתי לא בריא, של קרבה ותלות מאוד גדולים, וכל ניסיון ריחוק של הילדים מציף כעס רב בעיקר אצל אביו של בעלי, אחריו מגיעה מסכת של רגשות אשם והפחדות ("אנחנו מאבדים אותך, מה יהיה כשנלך לעולמנו, ניתקת איתנו קשר.." ועוד). בעוד אחותו של בעלי , נשואה1+ לא מבינה את הדפוס ומזינה אותו, על-ידי הגעה להורים ללינה של יומיים שלמים כל סופ"ש, בעלי היקר הבין אט אט את הדפוסים הלא בריאים והחל להתנגד להם.
כמובן שההתנגדות והתגובה המשפחתית (מצד האחיות והוריו של בעלי) הייתה קשה, אך בתמיכתי ותמיכה של פסיכולוג בעלי החל לעמוד על שלו ולהתרחק בהדרגה, תר אחר עצמאותו ותחושת הנפרדות שלו.
עם זאת, הבעיה המרכזית עדיין קיימת - הוריו מגיעים לעיר מגורינו, אותה עיר בה אחותו מתגוררת, לעתים ללא הודעה מוקדמת ומבקשים להיפגש. כאשר בעלי מנסה להתחמק ולהגיד שזה לא נוח, שוב מגיעה המון אשמה ואחריות שההורים מטילים עליו ובעיקר עליי, כמי שמרחיקה אותו מהמשפחה. לקח לנו כשנה להגיע לעמק השווה, לגרום להם להבין שאם ברצונם להיפגש, עליהם להודיע מראש, ולהחדיר בהם את התובנה שאם הם מגיעים על-מנת לפגוש את אחותו, אין זה בהכרח אומר שאנו גם פנויים למפגש.
לפני כחצי שנה קנינו בית אליו אנו עוברים בעזרת השם עוד כחודש, אך מה גיליתי אתמול? אחותו ובעלה קנו דירה באותו בניין, קומה מעלינו!!!! ידענו שהם מחפשים באיזור, אך גודל ההלם והתדהמה שנפלו עליי אינם ניתנים לכתיבה. ברור לי שזה מאוד נוח להורים, הרי הנכדים יגורו באותו בניין והם יוכלו להגיע פעם-פעמיים בשבוע ולהעיק על חיי. מלבד שלב האבל על הדירה היפה שקניתי והעצב שפתאום נהיה כרוך במעבר לשם, מה עליי לעשות? אני מתה מפחד שהצבת הגבולות שעבדתי כל-כך קשה בניסיון לבסס תרד לטימיון. מפחדת שנגזרו עליי חיים של מאבקים והתשה.
אשמח לתשובה
