La InoLviDable
New member
הוריי בבעיה, זקוקה לתמיכתכם.
היי, אני בת 18, יש לי 3 אחיות נוספות, 2 מהן בשנות העשרים (שלא גרות בבית) ואחות קטנה בת 11. בתקופה האחרונה (ולא רק) ההורים שלי במצב מאוד לא טוב ביניהם. בד"כ הם "משלימים" בצורה כלשהי, בצורה שהיא אף פעם לא פיתרון הבעיה.. אלא פשוט הדחקה ושכחה. הצטברו ביניהם המון משקעים והם כבר מאוד רחוקים ממה שהיו כשהתחתנו. לא רואה אהבה ביניהם. ישנן הרבה נסיבות נוספות שמקשות על הקשר ביניהם. לא מחפשת אשמים ביניהם, פשוט רוצה שיהיה לכל אחד מהם טוב בחייו. אני זוכרת שמגיל קטן כבר רציתי שיתגרשו, למרות שעם התבגרותי קיוויתי שיגשרו על הפערים. היום אני מבינה (ושומעת בצעקות) שזה כנראה יהיה המעשה הטוב ביותר בשביל שניהם. מבחינתי אין בעיה, אני משתדלת ולומדת לא לערב את עצמי בריבים שלהם, ולא לצבור בעצמי רגשות בבטן. הדאגה שלי היא כלפי אחותי הקטנה, שמאוד זקוקה למסגרת בחיים. לשני הורים יציבים, לאהבה ולתמיכה. אני בסוף השנה אצא לשירות לאומי ולא אגור יותר בית, ולא אהיה לצידה. גם בלי קשר להורים שלי, אחותי מאוד חסרת ביטחון וקשה לה עם כל דבר בערך. אז אני לא יודעת מה יהיה במצב כזה. איך אני יכולה מצידי להתנהג עם אחותי הקטנה, ומה בדיוק להסביר לה לגבי המצב בין אמא לאבא? יש לציין שכבר דיברתי איתה על האפשרות של גירושין (היא מאוד בוגרת לגילה), ושאלתי אותה מה הייתה מעדיפה: זוג הורים שלא טוב להם אחד עם השני, אבל נמצאים ביחד.. לבין הורים פרודים, שכל אחד מהם טוב לו עם עצמו, בלי השני. תגובתה הייתה שהייתה מעדיפה זוג הורים שלא טוב להם אחד עם השני, כי היא רוצה שיהיו לה שני הורים בבית. חשיבה של ילדה בגילה, מקבלת את זה, לא מצפה ממנה שתראה מעבר לעצמה כרגע. עוד דבר, אחותי הקטנה במערכת יחסים לא טובה עם אבא שלי, היא בדיוק נכנסת לגיל ההתבגרות.. וקשה לה מאוד איתו. מרגישה ששונאת אותו ולפעמים צועקת לאמא: "למה בכלל התחתנת איתו?".. זוכרת שגם לי הייתה תקופה כזאת בילדותי. אם כל העניין יתרחש בתקופה זו בחייה, אינני יודעת מה יהיה ההמשך לקשר בינה לבין אבא. אז שוב.. אשמח לתמיכתכם והצעותיכם לגבי ההתמודדות עם אחותי. מה יהיה הדבר הנכון ביותר לעשות כעת..? בינתיים, כשתחזור מבית הספר אצא איתה לטייל קצת.
היי, אני בת 18, יש לי 3 אחיות נוספות, 2 מהן בשנות העשרים (שלא גרות בבית) ואחות קטנה בת 11. בתקופה האחרונה (ולא רק) ההורים שלי במצב מאוד לא טוב ביניהם. בד"כ הם "משלימים" בצורה כלשהי, בצורה שהיא אף פעם לא פיתרון הבעיה.. אלא פשוט הדחקה ושכחה. הצטברו ביניהם המון משקעים והם כבר מאוד רחוקים ממה שהיו כשהתחתנו. לא רואה אהבה ביניהם. ישנן הרבה נסיבות נוספות שמקשות על הקשר ביניהם. לא מחפשת אשמים ביניהם, פשוט רוצה שיהיה לכל אחד מהם טוב בחייו. אני זוכרת שמגיל קטן כבר רציתי שיתגרשו, למרות שעם התבגרותי קיוויתי שיגשרו על הפערים. היום אני מבינה (ושומעת בצעקות) שזה כנראה יהיה המעשה הטוב ביותר בשביל שניהם. מבחינתי אין בעיה, אני משתדלת ולומדת לא לערב את עצמי בריבים שלהם, ולא לצבור בעצמי רגשות בבטן. הדאגה שלי היא כלפי אחותי הקטנה, שמאוד זקוקה למסגרת בחיים. לשני הורים יציבים, לאהבה ולתמיכה. אני בסוף השנה אצא לשירות לאומי ולא אגור יותר בית, ולא אהיה לצידה. גם בלי קשר להורים שלי, אחותי מאוד חסרת ביטחון וקשה לה עם כל דבר בערך. אז אני לא יודעת מה יהיה במצב כזה. איך אני יכולה מצידי להתנהג עם אחותי הקטנה, ומה בדיוק להסביר לה לגבי המצב בין אמא לאבא? יש לציין שכבר דיברתי איתה על האפשרות של גירושין (היא מאוד בוגרת לגילה), ושאלתי אותה מה הייתה מעדיפה: זוג הורים שלא טוב להם אחד עם השני, אבל נמצאים ביחד.. לבין הורים פרודים, שכל אחד מהם טוב לו עם עצמו, בלי השני. תגובתה הייתה שהייתה מעדיפה זוג הורים שלא טוב להם אחד עם השני, כי היא רוצה שיהיו לה שני הורים בבית. חשיבה של ילדה בגילה, מקבלת את זה, לא מצפה ממנה שתראה מעבר לעצמה כרגע. עוד דבר, אחותי הקטנה במערכת יחסים לא טובה עם אבא שלי, היא בדיוק נכנסת לגיל ההתבגרות.. וקשה לה מאוד איתו. מרגישה ששונאת אותו ולפעמים צועקת לאמא: "למה בכלל התחתנת איתו?".. זוכרת שגם לי הייתה תקופה כזאת בילדותי. אם כל העניין יתרחש בתקופה זו בחייה, אינני יודעת מה יהיה ההמשך לקשר בינה לבין אבא. אז שוב.. אשמח לתמיכתכם והצעותיכם לגבי ההתמודדות עם אחותי. מה יהיה הדבר הנכון ביותר לעשות כעת..? בינתיים, כשתחזור מבית הספר אצא איתה לטייל קצת.
