הורים פשוט כנסו

הורים פשוט כנסו

הפורום הזה ריק כי לאף אחד לא איכפת.... יש פה אולי 2 הודעת של הורים ובניגוד לזה יש מיליון ילדים שרע להם בגלל הכתם הזה... זה הורס לנו תחיים זה גורם לנו לחפש מוות כי אנחנו לא מוצאים את עצמנו בן החברה המגעילה הרי ילדים זה עם אכזר.... אם נולד לכם ילד עם כתם לידה (הכוונה היא בפנים ולא ביד או במקום שלא כלכך רואים...) יש לכם שתי אופציות האחת לעשות הכל כדי למחוק לו את זה לפני שהוא יגיע לגיל כזה שמתחילים לזכור...שיהיהו לו זכרונות עם זה... האופציה השניה היא להרוג אותו כי גם ככה שהוא יבין מה הולך סביבו הוא ימות נפשית... קראתי שכתבת שקוראים לזה "נשיקת מלאכים" תתעוררו...זו "נשיקת מוות"
 
לא הגזמת קצת ??? לבת שלי כתם

תות שטוח מאוד בולט על הפנים ואני חלילה לא חושבת שמגיע לה למות. העיקר שהיא בריאה ומקסימה. אז שואלים אותנו מיליון פעם מה יש לה על הפנים, נו אז בגלל זה צריך להכנס לדיכאון? זה הרי עובר עם הזמן וכבר בגיל שלה עכשיו (שנה ותשעה חודשים) הכתם ממש התבהר ומראה סימן שעובר. גם עלינו עברו זמנים קשים שלא ידענו למה לצפות אבל בסופו של דבר צריך לקחת הכל בפרופורציות, המנגיומה זה עניין קוסמטי שניתן לתיקון ויש דברים יותר גרועים בחיים !!!!
 
תגדלי אותה ושמרי עליה

תהיה שם כל יום תשאלי אותה מה היא חושבת איך עבר עליה מה אמו לה איך הסתכלו עליה....ויום יום תראי איך נשברת לך ומתפרקת לך בפרצוף...וכמה שאת תסבלי זה יהיה כלום לעומת מה שיעבור עליה... מילים,מבטים דברים שהיא לא תשכל שיכאיבו לה... אולי זה נשמע לך שהגזמתי אולי זה מעיד על אי שפיות...אבל תחזרי אלי שהילדה שלך(שאני בטוחה במיליון ואחד אחוז שהיא הילדה הכי יפה והיא מקסימה והכי מתוקהה בעולםםםםםם כמו כל ילד רגיל!)תגדל תבין תשמע תראה והכי חשוב תזכור הכל...דברי איתי שהיא לא תישן כי המבטים חוזרים לה בחלומות...דברי איתי שהיא תחזור כל יום בוכה מהגן ומהבצפר כי ילדים אמרו לה ככה או עשו לה ככה... תשמרי עליה אל תשכחי להיות שם בשבילה...היא זקוקה לך המון המון והכי חשוב מעל לכל...תאהבי אותה...כמו שאף אחד לא יוכל לאהוב אותה.. לא הייתה כוונה לפגוע בך או בהורים אחרים.... מצטערת אם פגעתי...
 
הבת שלי עדיין קטנה ואנחנו מתכוונים

לעשות לה לייזר בגיל שנתיים במידה ולא יהיה שיפור משמעותי (למרות שלבינתים עושה רושם שהכתם הולך ונעלם), אז לא נראה לי שנגיע לזה שהילדה תזכור ואת צודקת זה באמת קשה שהילד זוכר ונעלב ותאמיני לי שהיא נולדה וראיתי את הכתם על הפרצוף מה שעבר לי בראש זה בדיוק מה שאת מתארת וימים שלמים לא הפסקתי לבכות. אתם מטפלים בכתם ? בת/בן כמה הילד/ה שלך ?
 
אני לא אמא אבל יש לי אחת כזו...

אני ילדה בת 16 וחצי עומדת לסיים י"א להגיד לך שהיה לי קל לגדול? לא לא היה לי קל להגיד לך שהיום קל לי לקום כל בוקר ולשים איפור על הפנים..אז לא זה גם לא קל...להגיד לך שזה עובר מעצמו? אז לא זה לא עובר מעצמו...להגיד לך שהלייזר עזר לי? אז לא הוא לא עזר.. אולי אני מורידה לך תקווה אולי זה נשמע לך שאני באה לפגוע בהורים...אז לא אני לא מתכונת לעשות את זה ואני אשמח לדעת שעל הבת שלך זה עובר לבד או אולי זה יעזור לה לייזר... יפריע לך לשלוח לי תמונה שלה למס או לשים פה?
 
הבנתי. לבת שלי יש המנגיומה שנספגת

בעור עם הזמן אז זה שונה. מבינה לליבך ומקווה שתצליחי להתגבר למרות שאני מבינה מאוד כמה שזה קשה לך. אם תרצי לדבר אני פה.
 
../images/Emo51.gifמממ תודה

מצטערת על ההדעה הראשונה שפורסמה פה...הגזמתי הרי כל אמא אוהבת את הילד שלה והוא תמיד יהיה הכי יפה והכי מושלפ בשבילה לא חשוב מה... כל ילד נולד לאהוב ולהיות נאהב...
 

1jan0

New member
לייזר

שלום לך, אני בת 37 וגם לי יש המנגיומה בפנים (כל צד שמאל) שבולט. רציתי לדעת איזה סוג עור יש לך? כי גם אני עברתי טיפולי לייזר לפני כ- 12 שנה וזה לא עזר. הרופא - ד"ר אורנשטיין - טען שזה בגלל סוג העור שלי (שהוא כהה). פניתי אליו שוב לפני כשנתיים לראות אם יש מכונה חדישה יותר לסוג עור שלי - אמר לי: "תתפללי". יצאתי משם ולא חזרתי. אני מבינה מאוד לליבך מה שאת עוברת. גם אני התחלתי להתאפר בגיל 14 וזה נמאס! אשמח לקבל תשובה ממך. בהצלחה!!!!!
 
יש לי כתם רגיל הוא לא בולט מעל העור

סוג העור שלי הוא לא בהיר ולא כהה... על כל מקרה הלייזר זה חרטה... יש לך אולי אימל או מסנגר?
 

may77

New member
תשמעי, לדעתי את קצת מגזימה...

לבן שלי יש כתם בעפעף ובמצח (הוא בן שנתיים). אני לא משלה את עצמי ואני יודעת טוב מאוד שזה יכול להוות בעיה חברתית. זו הסיבה שרצינו להתחיל טיפולי לייזיר כבר עכשיו, אבל הפחד מההרדמה גבר על השאיפה לשלמות... כשהוא היה תינוק כל הזמן חשבתי על כך שכשהוא יגדל יציקו לו בשאלות והקנטות (כי כמו שאמרת, ילדים הם עם אכזר)אבל... ככל שעובר הזמן והוא גדל אני שמה לב לחשיבות המועטה שאנשים (וגם ילדים) מייחסים לכתם. כן, הם שואלים מה קרה לו (ובמקרה שלו, הכתם כחלחל כך שזה נראה כמו מכה) אבל אחרי שאני אומרת שזה כתם לידה, נגמר הסיפור וממשיכים הלאה. אני חושבת שזה נובע בעיקר מההשלמה שלי (ושל אבא שלו) עם הכתם. אנחנו לא עושים מזה עניין וכך גם הסביבה... שוב, אני כן אטפל בזה כשהוא יהיה מספיק גדול ויהיה בטוח יותר להרדים אותו כי אני כן חושבת שבלי הכתם יהיה לו יותר קל. ברור שיכול להיות שהטיפול לא יצליח, אבל שווה לנסות, וצריך להודות שאנו חיים בתקופה שכמעט כל הפגמים האסטתיים ניתנים לתיקון.
 
כותב\ת יקרה

לא לגמרי ברור לי אם זה אם\ אב או כל קשר אחר אך אני מניחה שזו אמא כואבת שכותבת... אני חייבת להודות שהגעתי לגמרי במקרה לפורום ולפנייה שלך ולא יכולתי להשאר אדישה... אני בתה של ד"ר אלה בן ברק שכתבה את ההרצאה בה סיפרה ששכנה שלנו בילדותי טענה שהכתם היא "נשיקת מלאכים". אני חיה עם כתם לידה על לחיי השמאלית כבר למעלה מ 20 שנה... להגיד שהחיים פשוטים עם כתם יהיה שקר אבל הם רחוקים מהגיהנום שאת מתארת. אמי מספרת במאמר על ההתמודדות ומתארת אותה היטב, עם כל הקשיים, הצורך לספק תשובות, ילדים שמצביעים ושואלים שאלות מטרידות... כבר כמה שנים טובות אני מתאפרת ומסווה את הכתם בעזרת קונסילר ומייק אפ ורבים ממכריי (הקרובים פחות) אינם יודעים מה בדיוק מסתתר מאחוריו, אך איני היחידה ש"מסתירה סודות" מאחורי שכבת מייק אפ... חיי הם חיים טובים בסה"כ, עם קשיים כאלו ואחרים,,, נחלתי כמה אכזבות מטיפולים בלייזר שלא עמדו בציפיותיי, אך אני מנהלת חיים טובים... אני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה להעזר במישהו ולחזק עצמך על מנת שתוכלי לתת גב לילדך ולחדול מלשדר את התחושות האיומות שחייו אינם שווים כל עוד "מרוח " לו כתם לידה על הפנים... אולי תגובה שלי, כמי ש"נושאת" את הכתם על פניה ולא כ"צופה" מן הצד תתן פרספקטיבה שונה
 
למעלה