הורים רדופים
יש שיחות ששמים לכם מול הפנים את הראי? לראות דברים שעשיתם ולא הייתם מודעים?
שבוע שעבר היו לי שתי שיחות שהראו לי באור קצת אחר את חיי, ואת בילוי החופש האינטנסיבים.
השיחה הראשונה הייתה בניחום אבלים, אמא של חבר יקר נפטרה. שוחחנו על כל שבשבעה פעמים רבות מותשים מהמבקרים ונופלים למיטה בסוף יום, בלי יכולת אמיתית להבין את גודל האובדן.
וכמה השיחות בשבעה עוזרות להתחיל את התהליך. אבל את גודל האובדן והקושי מתחילים רק לאחר השבעה. אז אחד האחים אמר שהוא מתכוון בשנה הראשונה לעשות המון דברים לקום כל יום מוקדם להליכה.... וכך יהיה לו יותר קל.
בהמשך השבוע שוחחתי עם חברתי שאיבדה בן, והיא סיפרה לי שהיא הייתה בקברי צדיקים .. ונסעה ל.... וב- 4 בבוקר היתה בירושלים (והיא בכלל גרה בצפון) מהתיאורים שלה הבנתי ששוב בקושי ישנה, הערתי לה על כך שחשוב שתשמור על עצמה. ודברנו על כך שהיא הולכת מפעילות לפעילות, משיעור תורה, לקבר צדיק, לפגישה, לחברה..... וכך כל יום עד השעות הקטנות של הלילה ובקושי ישנה.
השיחות האלה שמו לי אור על מה שקורה איתי, בשנים האחרונות הייתי כמה מאוד מוקדם והולכת לישון כשאני מותשת, אני כמובן הייתי מתפקדת בדברים החשובים של ניהול הבית (ניקיון, סידור, כביסה). ובנוסף מה שבעלי אמר לי בחופש סוכות שלא חייבים להספיק הכל, אפשר גם להנות בשקט בבית - בחופשים שקשים לי המיוחד, אנחנו כל יום במקום אחר עם הילדה, חצי ישראל נוסעים. האם באמת אני עדיין רדופה במחשבות, בכאבי, כך שעלי עוד להתיש עצמי כדי שאוכל לישון בלילה? חשבתי שאני כבר במקום אחר, של מעט יותר השלמה, רגיעה. מאז השיחות מהרהרת בכך רבות...
יש שיחות ששמים לכם מול הפנים את הראי? לראות דברים שעשיתם ולא הייתם מודעים?
שבוע שעבר היו לי שתי שיחות שהראו לי באור קצת אחר את חיי, ואת בילוי החופש האינטנסיבים.
השיחה הראשונה הייתה בניחום אבלים, אמא של חבר יקר נפטרה. שוחחנו על כל שבשבעה פעמים רבות מותשים מהמבקרים ונופלים למיטה בסוף יום, בלי יכולת אמיתית להבין את גודל האובדן.
וכמה השיחות בשבעה עוזרות להתחיל את התהליך. אבל את גודל האובדן והקושי מתחילים רק לאחר השבעה. אז אחד האחים אמר שהוא מתכוון בשנה הראשונה לעשות המון דברים לקום כל יום מוקדם להליכה.... וכך יהיה לו יותר קל.
בהמשך השבוע שוחחתי עם חברתי שאיבדה בן, והיא סיפרה לי שהיא הייתה בקברי צדיקים .. ונסעה ל.... וב- 4 בבוקר היתה בירושלים (והיא בכלל גרה בצפון) מהתיאורים שלה הבנתי ששוב בקושי ישנה, הערתי לה על כך שחשוב שתשמור על עצמה. ודברנו על כך שהיא הולכת מפעילות לפעילות, משיעור תורה, לקבר צדיק, לפגישה, לחברה..... וכך כל יום עד השעות הקטנות של הלילה ובקושי ישנה.
השיחות האלה שמו לי אור על מה שקורה איתי, בשנים האחרונות הייתי כמה מאוד מוקדם והולכת לישון כשאני מותשת, אני כמובן הייתי מתפקדת בדברים החשובים של ניהול הבית (ניקיון, סידור, כביסה). ובנוסף מה שבעלי אמר לי בחופש סוכות שלא חייבים להספיק הכל, אפשר גם להנות בשקט בבית - בחופשים שקשים לי המיוחד, אנחנו כל יום במקום אחר עם הילדה, חצי ישראל נוסעים. האם באמת אני עדיין רדופה במחשבות, בכאבי, כך שעלי עוד להתיש עצמי כדי שאוכל לישון בלילה? חשבתי שאני כבר במקום אחר, של מעט יותר השלמה, רגיעה. מאז השיחות מהרהרת בכך רבות...