הורי חיילים

הורי חיילים

רציתי לשאול אם פורום זה מיועד לחיילים או להוריהם? התהיות , השאלות, ואפילו הבעיות מעט שונות. הרי לעיתים מה שלנו כהורים קשה (בשירותם), בעיניהם הוא נהדר. תודה
 

oshiko

New member
בעיקר להוריהם

אם כי נקבל בשמחה גם חיילים שרוצים להשתתף, ויש לנו כמה ... ויש לנו גם חברות לחיילים, ונקבל בשמחה גם חברים לחיילות ... יש ברשת הרבה פורומים לחיילים ומלש"בים. ב"תפוז" יש את "מתגייסים" ו"סדירים". עד כמה שידוע לי זהו הפורום היחיד ברשת שמוגדר כפורום להורי חיילים; היו נסיונות קודמים בפורטלים אחרים שלא עלו יפה. הסיבה שהקמנו פורום כזה היא בדיוק מה שאת מונה למעלה. לא רק הבעיות שונות, גם הסיגנון. אנחנו לא כל כך מוצאים את עצמנו בפורום שבו הפניות הן בסגנון "אחי יא בן ... איפה אתה יא צעיר?"; כמו שהצעירים לא תמיד ירגישו נח עם הסגנון המכופתר שלנו, לטעמם. כמובן, אני מדבר בהגזמות והכללות. יש צעירים בפורומים הנ"ל שכותבים יפה, ויש כאן לפעמים קצת השתחררות קלילה והומור. אבל מעבר לסגנון, כמו שאת אומרת, הבעיות ונקודות המבט שלנו שונות מאלה של חיילינו; המטרה שלנו היא בראש וראשונה להיות בית חם ותומך להורי חיילים. אז - ברוכה הבאה! ואם אפשר לשאול מי משרת אצלך ואיפה; רק מה שאת רוצה לספר, כמובן.
 
תאומים חיילים

יש לי בנים תאומים המשרתים בצה"ל (כמעט שנה). האחד במסלול הכשרה של 669 והשני במסלול ביחידה מובחרת (לא חשוב איזו). נכון לשלב זה הקשיים מתבטאים בכמה מישורים 1. האיסור להתקשר הביתה. שניים ביחד בצבא ואין קול מאף אחד משניהם. אני מרגישה לעיתים שמענישים אותי. (הכוונה שגם בימי שישבת יש הקצבה לזמן קצר. 2. עד כה ילדי היו יחד תמיד. (תאומים עם קשר מדהים). לצערי, לעיתים הם לא נפגשים חודש . הם לא מקטרים אך אני חשה את הקושי שלהם שהופך להיות קושי שלי (רגשי). 3. לא עוזבת אותי המחשבה על התקופה של אחרי המסלול. למעשה זה גורם לי לעיתים ללילות לבנים. שלא יובן לא נכון. אני גאה במה שהם בחרו וכנראה זה החינוך שאני ובעלי נתנו להם בבית ,אך זה לא גורע מהקושי. תודה
 

oshiko

New member
וואו תאומים!../images/Emo9.gif../images/Emo9.gif

יש לך קולגות בנושא הזה בפורום: dubonet שיש לה שלישיה (!) - 2 בנות ובן, ומאקי שיש לה תאומים בן ובת - הבת התגייסה לא מזמן והבן בדרך. כנראה שהכל יחסי בחיים. לפי מיטב השגתי גם 669 יחידה מספיק מובחרת, אז לגבי השני זה לא משאיר הרבה אפשרויות (ששש ...). העניין של דומיית טלפונים וסגירות ארוכות מוכר - בשלבים מסוימים של המסלול ביחידות האלה. נקווה שזה יוקל בהמשך. יש לך כנראה חבר'ה רציניים. אולי בהשפעת אהבת הטיולים והגאוגרפיה. שיהיה בהצלחה ושיחזרו בשלום! הפורום כאן כל הזמן.
 
תאומים חיילים

א. תודה, אכן חברה רציניים. ב. ברור שגם 669 יחידה מובחרת אך העדפתי לגבי השני להפעיל את שושו. אשמח לקבל "חוויות" מהורי תאומים שלישיות ודומיהם. לא אהיה בפורום בשבועיים הקרובים. תודה
 

BlackJack1

New member
יש לי משום מה

הרגשה שאני יודע במי מדובר.. זאת שמשרת ביחידה מובחרת (שאני יוד איזה כנראה) היה בקורס טייס 154 ונפל בצ'ק 15?
 

מאקי

New member
אני לא מקנאהת בך.. אבל אני גאה

ומחזקת.... את הרבה יותר בשלה ממני ואת נשמעת פסדר.. זה לגטימי לקטר ודאוג... אין בעולם וכו... ומי יאהב אותך זה גם.... היי כמו שאת.. ונסי לחשוב חיובי.. חלק כבר עבר ואולי עוד קצת ירבו להפגש יותר.... שלך אני.
 

oshiko

New member
מאקי נצל"ש - מה שלום הבת הצפ"טית?

התרגלה קצת, אני מקווה? ואיפה עומד התאום שלה מבחינת שיבוץ/גיבושים?
 

אימשל2

New member
אוי כמה שזה קשה

אני לא מצליחה למצוא דרך ל"חשיבה חיובית" שיכולה להקל עליך. זאת תמיד הדילמה בין תחושת הגאווה והסיפוק על השיגי הבנים, שמלווה את החרדות שנעשות קשות יותר, ככל שהסיבה לגאווה גדולה יותר. המחשבה היחידה (אנחנו כאן בפורום כבר הופכים אותה למנטרה) שעשויה להקל היא, שלא פחות מסוכן בחיים שמחוץ לצבא. על הכביש, באוטובוס, בבית הקפה ואפילו במעבר החציה שליד הבית (חיל גבעתי שהועבר קרוב לבית לנתניה, לקראת הלידה של ילדו הראשון...) כך שאנחנו צריכים לקוות שהם יצאו לשלום ויחזרו לשלום בכל מקום ובכל עת.
 

סמדר בנ

New member
../images/Emo45.gif כל הכבוד 2X

כנראה חינכתם אותם להתנדבות ומצוינות. הדבר היחיד המרגיע שעם סיום הכשרתם (וזה לא נמשך לנצח) הם יהיו זמינים יותר להתקשר.
 

רוני61

New member
ברוכה הבאה לפורום ../images/Emo140.gif

בשעות קשות, ובשעות שימחה תמיד תקבלי כאן מענה. כאן פורום תומך ונטול תוקפנות. אז שוב, ברוכה הבאה
 
תודה

לכל מי שמנסה לעודד ולחזק תודה. נכון אני ובעלי "אשמים" בהיותם שואפים למצוינות והישגיות. נכון גם שיש קושי בין הגאווה בהיותם ביחידות מובחרות לבין הקשיים הרבים בהם אני מתמודדת כאם (גם האבא כמובן). בוודאי שמתם לב שלא הייתי כאן תקופה במטרה להקל על אחד מבני ולהביא אותו הביתה אחרי תקופה שלא התראינו ולא דברנו.ופתע טלפון המודיע כי לא יגיע גם השבת (הרביעית ברציפות). לאחר פחות מעשר דקות טלפון מהיחידה השנייה שגם הבן השני ישאר בתפקידו בשבת. נו כמה אפשר? לא רואים, לא מדברים,ובעיקר קשה לי שהם לא מתראים. בדרך כלל אני אדם חזק מאוד אבל הפעם זה קשה מאוד. אני מרשה לעצמי לקטר כאן, כי חלילה וחס מלשדר להם איזושהי מצוקה.שיהיה ברור להם רק "הכל נהדר,ואני גאה, ויש עוגות, בגדים נקיים וכו'. רציתי לשאול אם מישהו מכם חווה משהו דומה . (שירות צבאי של שניים עם אותם מאפינים). אוהבת ומחבקת את כל החיילים,
 
למעלה