הורסת קשרים

בילי79

New member
הורסת קשרים

שלום לכולן. מקווה שזה בסדר גם להתייעץ כאן.
חשבתי על כך. שאני מוצאת את עצמי
בקשרים טיפוליים שלא בפעם הראשונה במקום
שבו לא טוב לי.

אני לא בטוחה שזה במקרה..
באופן כללי, יש לא מעט מטפלים, אני חושבת, שהיו יכולים להסכים לבקשות שלי.
אבל אני לא יכולה להתחיל קשר עם מטפל כזה!!
אני מוכרחה, מסיבה מטומטמת (או מסיבה טובה), לבחור במה שפוגע בי כביכול.
ואני גם לא ממש נפגעת. אני יכולה להמשיך ש-נ-י-ם, בקשר הזה.
למרות שלא הכי טוב לי, גם לא רע לי
וגם אם רע לי- לא איכפת לי
לדון עם המטפלת. אני בקושי מסוגלת לשבת בקליניקה
נראה, שאני לא רוצה מטפל שמוכן לראות אותי
המטפלת הנוכחית, אם תשאלו אותה, מוכנה לוותר על הקשר איתי בקלות.
ואני לא יכולה לוותר עליו ולו רק מהסיבה הזו.
זה כאילו שאני הולכת לשם כדי להרגיש כמה שאני אפס בתור בן אדם..
אולי אני נהנית לקבל שיקוף בדבריה כנכונות ההרגשה שלי על עצמי
היא מזלזלת בי ו- אני מרגישה שאני קיימת.
אני חושבת, שזה יותר טוב, מאשר פגיעה עצמית....
למרות שבאופן אידאלי, תאורטית, הייתי רוצה טיפול מכבד
אבל במציאות,
אני בכלל לא רוצה טיפול.
אני שונאת את עצמי, ובפגישות אני מרגישה כמה שאני שנואה
יש כאן כנראה איזה הדהוד שתורם לי.
אם לא היה לי טוב בקשר, כנראה שהייתי מפסיקה אותו
מעניין אותי, אם המטפלות ירצו להגיב, מה דעתכן.
 
הורסת קשרים

הי בילי
את מתארת מערכות יחסים החוזרות על עצמן כל הזמן ובסופו של תהליך הפגיעה העיקרית היא בך. לבטח העלית את הסוגיה הזו בטיפולים השונים שלך. האם דברתן על מה יושב הצורך הזה? באיזה אופן הוא מזכיר את מערכת היחסים המוקדמת יותר של חייך(הגורמים המטפלים הראשוניים). את מעלה שאלה רצינית וכבדת משקל שבתהליך טיפולי ממושך ניתן להכנס ללב הבעיה, ניתן להתמודד אתה אבל רק אם תתמידי. אם את גורמת למטפלת להתרחק ממך או להפסיק את הטיפול האם את עושה את זה כי את מתקשה להכנס לקשר עמוק והדדי? או שאולי את רגילה לכאלה קשרים וממשיכה לשמר אותם גם עם המטפלים האחרים? בקיצור ניתן לומר שאם לא תברחי או תבריחי את המטפלת שלך אפילו דרך תלותיות או אינטנסיביות יתר או אפילו חודרנות שלך יש סיכוי לסייע לך ולהשתפר. אם את לא באמת רוצה טיפול, כמו שציינת, למה את בכל זאת הולכת לטיפול?
לילה טוב
 

בילי79

New member
שלום מירי.

רציתי לומר שהכתיבה שלך מעמתת באופן מאוד מיוחד. ואני מטולטלת באופן עקבי מהתגובות המעניינות שלך. יש בהן עדינות משולב בעימות וישירות, כמעט שלא יצא לי להתקל בסגנון כזה.

-כמה שאלות
חיכיתי לקבל קצת תשובות....

- אין ספק שמהשאלות שלך אפשר להיכנס לפרטים נוספים, אני מעריכה אותן, ויחד עם זאת, לא אכנס לתכנים עמוקים כאלו בדיון ע"ג הפורום.
תודה רבה על ההתייחסות המפורטת והמושקעת.
 
הורסת קשרים

הי בילי
את בהחלט צודקת הפורום אינו המקום לענות והשאלות שהעליתי הינן חומר למחשבה עבורך שאולי יעזרו לך לארגן טוב יותר את מחשבותיך והבנתך
מירי
 

בילי79

New member
דיון בסוגיות בטיפול

הי מירי
כתבתי לא מזמן הודעה בשרשור הזה (בתגובה לחלי) ובו התייחסתי לסוגיה מאוד כואבת (שאת העלית בהודעתך הקודמת בשרשור):
חוסר היכולת שלי לתקשר עם המטפלת.
אני מדברת איתה מספר חודשים ללא הצלחה (היא אומרת שהיא לא מבינה אותי)
למרות שאני אומרת לה הכל!! אני עונה לכל שאלותיה אך היא מתווכחת או לא מסכימה לתשובותי.
מצד שני- התקשורת כן השתפרה, אני מגיעה לפגישות (למרות שאינני רוצה- לבקשתה)
אבל יש לי תסכול מהמצב הזה..
- אני חושבת ששתינו יכולות להישאר בקשר בצורה כזו גם עוד כמה שנים
ובחיים הוא גם מיטיב איתי אז גם אין לי סיבה לעזוב, כשטוב לי בזכותו
אך השאלה מה אני יכולה לעשות (פירטתי בכל זאת כמה דברים בהודעה שלי לחלי)
התייעצתי גם עם מספר פסיכולוגים קליניים והם הפנו אותי "לדבר על זה בפגישה"
נו, אני מדברת, מה יוצא מזה? כלוווום!

(כתבתי לחלי שאולי אני מחפשת להיות לא מובנת, אבל אחרי מספר חודשים זה פחות מהנה, כשהיית בחופשה נדמה לי מהפורום כתבתי על כך גם כן שאינני יודעת מה לעשות, כי המטפלת לא מסכימה שניפגש עם מישהו נוסף שיעזור לנו להגיע להסכמות ולבד כבר כמה חודשים יש דילמות שאינן מסתדרות איננו מצליחות בינתיים אם כי יש שיפור, פותרים בעיה אחת ומיד יש אחרת, אין הסכמה מספקת לשתינו שתאפשר שיחה מועילה לדעתי למרות שהטיפול- מועיל.)
 
בילי הי, זה מאוד מזכיר לי את הטיפול הראשון שלי

היתה לי מטפלת טובה, אבל הגעתי אליה כל כך פגועה ופצועה מבחינת היכולת שלי לתת אמון באנשים, שהשיחות שלנו נראו בערך כמו שאת מתארת כאן: נאמרו דברים אבל לא היתה תקשורת, התווכחתי איתה על כל דבר, נפגעתי ממנה המון - תמיד כדי לגלות שזו היתה אי-הבנה. והרגשתי כאילו אנחנו מדברות שתי שפות שונות לגמרי, סינית ונורבגית, נניח.
בסופו של דבר גם עזבתי את הטיפול ההוא כי לא הצלחתי להתגבר על הפערים האלה. אבל בסופו של דבר, בהסתכלות אחרוה, החוויה הזאת - מה שהצטבר אצלי בזכותה כמו המון טיפות קטנות שמצטרפות לאגם - זו התחושה הבסיסית שיש דבר כזה בעולם מישהו שאכפת לו ממני. כי זה מה שהיא שידרה לי בכל אותן פגישות, לאורך יותר משנה, ללא קשר למידת שיתוף הפעולה שלי איתה. "אכפת לי ממך. אני רואה אותך. אכפת לי ממ. אני רואה אותך". הטפטף העקשני הזה בסופו של דבר כן בנה אצלי משהו חדש, בלי ששמתי לב לזה. ואחרי כמה שנים יכולתי להשתמש בזה כבסיס ליכולת להעזר שוב, וגם באופן מיידי יכולתי להשתמש בזה כבסיס ליכולת להאמין שאנשים לא רק דוחים אותי כל הזמן...
מה שאני בעצם אומרת זה - זה לא נורא גם אם ויכוחים וחוסר תקשורת זה מה שהכי מאפיין את הטיפול. יכול להיות שזה המירב שאפשר עכשיו, שיש איזו התנגדות פנימית להיות בקרבה אמיתית והיא מתבטאת דרך התחושות הקשות האלה של "אני לא מובנת" ו"אני פגועה" וכו' - אבל גם זה בסדר, איפה שאת נמצאת זה בסדר. וגם במצב הזה הטיפול עדיין יכול לתת לך הרבה -אם לא דרך הדלת הראשית - דרך הדלת האחורית, או דרך החלון אפילו... (בלי שתשומת הלב המודעת תבחין בזה)

תני צ'אנס, בילי. זה מפחיד נורא וקשה נורא, אבל זה שווה את זה.
 

מישהי1632

New member
אולי יש צדק בדברייך, בילי

אנשים נוטים לחפש מקומות דומים למשפחה הגרעינית. מוכר, גם אם לא חביב.
את בטוחה שטיפול פסיכולוגי זה הטיפול המתאים לך? אולי פסיכיאטר או טיפול בקבוצה? לא בגלל חומרת הבעייה, אלא בגלל סוג הטיפול. פסיכיאטר יכול לתת תרופות ופסיכולוג לא. ושוב - אני לא רואה תרופות כהוכחה למצב גרוע יותר. יש תחומים שתרופה עושה את העבודה יותר מאלף שיחות, ולהיפך.
 

בילי79

New member
מישהי , גם אני חושבת שיש צדק בדבריי


מכיוון שהטיפול עוזר לי בחיים- אני לא רואה סיבה להפסיק אותו או להחליף אותו באחר.
 
אפשרויות נוספות

בילי שלום,
ראשית, כפי שנכתב פה, אנחנו מכירים את התופעה שבקשר הטיפולי אנחנו (כולנו) משחזרים ניסיון קודם. סביר שנגיב לכל קשר חדש (טיפולי ולא-טיפולי) בצורה המוכרת לנו, ואז גם אם האדם שמולינו לא התכוון לפגוע בנו - תווצר בתוך הקשר מציאות שתשחזר לנו את הפגיעות המוקדמות. כי הרי אנחנו לא יודעים משהו אחר. . .
בשונה מקשרים אחרים, בטיפול אפשר לזהות את הרגעים האלה ולהחליט שהפעם אני לא נותנת לזה לקרות. אם קשה לי לדבר על הקשר הטיפולי אספר על קשרים קודמים שבהם נפגעתי, ובעזרת הפסיכולוגית ננסה להבין איך אני משחזרת את החוויות הקשות מהעבר בכל קשר חדש.
חלי
 

בילי79

New member
לגבי אפשרויות

שלום חלי.
תאורטית את צודקת.
אבל כדי לספר על כל הדברים האלו צריכה להיות תקשורת...
וכשאני משוחחת איתה לרוב היא רוצה לנהל את הפגישה
ואחר כך אומרת לי שהשיחה היא בשבילי
אני לעומת זאת בכלל לא צריכה את השיחה,
והיא חושבת שאנחנו צריכות לשוחח יותר. כשאני בכלל לא רוצה לשוחח ואני מגיעה לפגישות בגלל שהיא מבקשת שאני אגיע אליהן.


בחיים
וחד משמעית כתוצאה מהטיפול
המצב שלי טוב יותר
ההרגשה שלי טובה יותר
אבל בכל זאת, יש בי עצבות מסוימת, על כך, שאין לי אפשרות לדיאלוג עם המטפלת.
אני מבחינתי מגיעה לטיפול בגלל שזה מה שהיא רוצה.
היא לא מוכנה לקבל את האמירה הזו.
היא שואלת אותי, בשביל מה אני מגיעה לטיפול.....
ועניתי לה יותר מפעם אחת, אבל היא לא מקבלת את דברי.

בקיצור, אני חושבת שההצעה שלך יפה
אבל לא מדובר רק בי, בתקשורת צריך שניים
ואני לא מסוגלת לדבר איתה.. אני מרגישה שאני מדברת ומדברת על הכל
ובכל זאת לא מבינים אותי
האם חוסר ההבנה שלה מפריע לי? במובן מסוים מאוד כי אני מנסה כבר כמה חודשים
במובן אחר בדיוק בגלל זה אני מגיעה
אולי- כדי לא להיות מובנת.
לא כל אחד היה מצליח לא להבין אותי לאורך זמן כה ממושך.
 
את מה שכתבת פה היית יכולה להגיד לה?

אולי לכתוב את זה על דף ולתת לה - או לקרוא לה מהדף בפגישה?
 
למעלה