הושיע נא......
איך פתאום נתקעתי ככה, באמצע החיים? שהרי מאז שאני זוכר את עצמי הייתי אופטימי וטוב לבב. אז מה קרה פתאום? מאיפה מגיעה ההרגשה הזאת? פתאום השאלות האלו והפחדים....התעסקות אובססיבית ב"מה יהיה?" , ואיזה בחירות לא מועילות עשיתי שהביאו אותי למצב הזה, ושהייתי צעיר יותר חשבתי שבגיל הזה כבר אהיה "מסודר", עם משפחה, ילדים, אשה וכלב.....איפה בעצם טעיתי?
ובלילה, כן, בלילה הכל מקבל תהודה חזקה יותר. כל פחד קטן פתאום הופך לחרדה קיומית, והקול של הפחד הופך בלילה למהדהד, למשתק, ומשתלט על תיבת התהודה הפנימית, לא משאיר ולו חרך לאור, לאהבה, לתקווה. ולמרות שמחר בבוקר, יישטף אותו הפחד באור חומה של השמש ויתכווץ למימדיו הטבעיים, עדיין כוחו כה איתן, כה נוכח ביושבי כאן ער במיטתי, מביט אל חשכת הפחד. שואל את עצמי איך קרה? איכה נשארתי לבדי. ללא זוגיות, ללא חברים של ממש. והרי הייתי ועשיתי. ויצאתי עם זו ועם ההיא. ואהבתי כל כך. ואהבו אותי רבות. וטיילתי, ונסעתי וחקרתי והייתי. אז, למה? למה לבד????
פתאום עולה וצצה התהייה, מה בעצם המשמעות? לשם מה בכלל אני כאן? ולמי בעצם אכפת אם אני איננו. מה שהיה טריוויאלי בעבר מוטל כעת בספק. והספק עקשן ואינו מרפה. מחפש משמעות, מחפש אחיזה. וקולו של האגו, "אם היה לי כסף", "אם היה לי בית", "אם הייתה לי אהבה"..........אך האם באמת הייתה נפתרת התהייה אם היה? האם באמת היה נעלם הפחד כלא היה?
איך פתאום נתקעתי ככה, באמצע החיים? שהרי מאז שאני זוכר את עצמי הייתי אופטימי וטוב לבב. אז מה קרה פתאום? מאיפה מגיעה ההרגשה הזאת? פתאום השאלות האלו והפחדים....התעסקות אובססיבית ב"מה יהיה?" , ואיזה בחירות לא מועילות עשיתי שהביאו אותי למצב הזה, ושהייתי צעיר יותר חשבתי שבגיל הזה כבר אהיה "מסודר", עם משפחה, ילדים, אשה וכלב.....איפה בעצם טעיתי?
ובלילה, כן, בלילה הכל מקבל תהודה חזקה יותר. כל פחד קטן פתאום הופך לחרדה קיומית, והקול של הפחד הופך בלילה למהדהד, למשתק, ומשתלט על תיבת התהודה הפנימית, לא משאיר ולו חרך לאור, לאהבה, לתקווה. ולמרות שמחר בבוקר, יישטף אותו הפחד באור חומה של השמש ויתכווץ למימדיו הטבעיים, עדיין כוחו כה איתן, כה נוכח ביושבי כאן ער במיטתי, מביט אל חשכת הפחד. שואל את עצמי איך קרה? איכה נשארתי לבדי. ללא זוגיות, ללא חברים של ממש. והרי הייתי ועשיתי. ויצאתי עם זו ועם ההיא. ואהבתי כל כך. ואהבו אותי רבות. וטיילתי, ונסעתי וחקרתי והייתי. אז, למה? למה לבד????
פתאום עולה וצצה התהייה, מה בעצם המשמעות? לשם מה בכלל אני כאן? ולמי בעצם אכפת אם אני איננו. מה שהיה טריוויאלי בעבר מוטל כעת בספק. והספק עקשן ואינו מרפה. מחפש משמעות, מחפש אחיזה. וקולו של האגו, "אם היה לי כסף", "אם היה לי בית", "אם הייתה לי אהבה"..........אך האם באמת הייתה נפתרת התהייה אם היה? האם באמת היה נעלם הפחד כלא היה?
