מסטארק לבאבא3
היי (אין לי בעיה לענות על זה גם כאן בפורום. זה לא סוד, ואולי זה אפילו ייתן למישהו מידע שהוא צריך).
ה-OCD שלי הוא מחשבתי בלבד. ז"א שהטקסים שאני עושה כדי להרגיע את החרדה מתבצעים במחשבות ולא בפעולות (יש קצת טקסים בפעולות, ואובססיה קלה לניקיון, אבל זה לא העניין המרכזי בטורדנות שלי).
בגדול זה המצב:
יש תכנים שונים למחשבות האלה בכל מיני תחומים בחיים (בריאותיים, חברתיים ועוד), כשהמשותף לכולם הוא שיש מחשבה טורדנית שהתוכן שלה מטריד מאוד - או שהוא אומר משהו רע עלי או שאני מרגישה שאני בסכנה כלשהי. המחשבה הטורדנית חוזרת על עצמה כל היום. ז"א - כשאני בהתקף רציני זה 60 שניות בדקה, 60 דקות בשעה, 24/7. סיוט שאין כדוגמתו.
כשאני במצב מאוזן יחסית המחשבה הטורדנית חוזרת כל כמה דקות ובמצב מאוזן מאוד יחסית - אחת לכמה שעות (הלוואי שאצליח להגיע לזה לתקופות ארוכות).
אחרי המחשבה הטורדנית יש טקס הרגעה. הטקס באו.סי.די מחשבתי הוא לקבץ את כל המידע שיש לך ואת כל שיטות ההרגעה על מנת להרגיע את המחשבה בעזרת היגיון / חיזוקים מהסביבה. רק שיש בזה עוקץ: המחשבה המרגיעה שאמורה לבטל את המחשבה הטורדנית מצליחה להרגיע רק לכמה דקות או אפילו רק לכמה שניות. וככל שחוזרים עליה יותר, היא מגבירה את קצב המחשבות הטורדניות.
כך שבעצם אנחנו נכנסים ללופ שמאוד קשה לצאת ממנו.
הטיפול שהכי עוזר לי הוא להבין את המצב בהיגיון, ואז לטפל בעזרת ביטול הטקס המרגיע.
זה בהתחלה קשה ומפחיד, כי אנחנו רגילים להרגיע את המחשבות הרעות, ופתאום אין הרגעה.
אבל תוך כמה שעות , ואז תוך כמה ימים, גדלים המרווחים בין המחשבות הטורדניות עד שהגוף מפסיק להגיב אליהן בחרדה / הזיות או מה שזה לא עושה לנו.
אני ממליצה לעשות את זה רק בפיקוח של פסיכולוג ולשתף את המטפל/ת בבעיה עד הסוף.
זהו... מקווה שזה עוזר במשהו.
