הו, דון חואן, דון חואן...
"האם תלמדני באחד הימים את הפיאוטה?" שאלתי. הוא לא ענה לי, אלא - כמנהגו במקרים קודמים - רק הסתכל בי כאילו הייתי מטורף. בשיחות שבדרך-אגב כבר הזכרתי לו את הנושא פעמים מספר, ובכל פעם היה מקדיר את פניו ונד בראשו. תנועת הראש שלו לא אמרה כן ולא אמרה לא; למעשה היא דמתה יותר לתנועה המביעה מפח-נפש וחוסר-אמון. (מתוך "מסע לאיכטלאן", קרלוס קסטנדה, הוצאת זמורה-ביתן, תרגם עמיהוד ארבל) "יש לך כשרון לציד," אמר. "וזהו הדבר שאותו עליך ללמוד - ציד, לא נדבר יותר על צמחים." לרגע ניפח את לחייו, ואחר הוסיף בנימה של גילוי-לב: "בעצם, אינני חושב שדיברנו על כך פעם, לא כן?" וצחק. (שם) ועכשיו תגידו לי... זה רק אני, או שהקטע הזה מצחיק בטירוף?!?!
"האם תלמדני באחד הימים את הפיאוטה?" שאלתי. הוא לא ענה לי, אלא - כמנהגו במקרים קודמים - רק הסתכל בי כאילו הייתי מטורף. בשיחות שבדרך-אגב כבר הזכרתי לו את הנושא פעמים מספר, ובכל פעם היה מקדיר את פניו ונד בראשו. תנועת הראש שלו לא אמרה כן ולא אמרה לא; למעשה היא דמתה יותר לתנועה המביעה מפח-נפש וחוסר-אמון. (מתוך "מסע לאיכטלאן", קרלוס קסטנדה, הוצאת זמורה-ביתן, תרגם עמיהוד ארבל) "יש לך כשרון לציד," אמר. "וזהו הדבר שאותו עליך ללמוד - ציד, לא נדבר יותר על צמחים." לרגע ניפח את לחייו, ואחר הוסיף בנימה של גילוי-לב: "בעצם, אינני חושב שדיברנו על כך פעם, לא כן?" וצחק. (שם) ועכשיו תגידו לי... זה רק אני, או שהקטע הזה מצחיק בטירוף?!?!
