הזדהות עמוקה עם כל מי שמרגיש רע, וחיזוק.
שלום. מעולם לא כתבתי בפורום הזה, אבל ביקרתי בו כמה וכמה פעמים לאורך השנים. ביקרתי בו כשהייתי מיואש ובטוח שאני היצור הגדול ביותר עלי אדמות, גם פיזית וגם אישיותית, ואין סיכוי שמישהי תיגע בי יותר לעולם. כשניסיתי לשכנע את עצמי שפשוט לא נועדתי להיות בקשר כלשהו עם המין השני. לפעמים ניסיתי לשכנע את עצמי שזה בסדר לגמרי ואני מתנזר מבחירה, או שזו אשמת היקום שיצאתי ככה. פעמים רבות נתתי לעצמי לשקוע בדיכאון נוראי. אני יודע שלפחות חלק מכם מזדהים עם התחושות הללו. הייתי עם מספר קטן של בחורות בחיי, גילוי נאות, והפעם הראשונה שלי הייתה בגיל 22. נשיקה ראשונה בגיל 19. לפני ובין לבין, חוויתי שנים של יובש, שבמהלכן התחושות שהזכרתי אפפו אותי, ולא משנה שכבר ״פרצתי את הסכר״. ככה המוח שלי עובד, חושב רק על הצרות של ההווה ומשליך על העתיד.
אני יושב פה בסלון מול המחשב לפנות בוקר, מצונן ולא מצליח להירדם. חושב, לפחות נעשה משהו מועיל עם הזמן הזה. בחדר שלי ישנה כרגע בת זוגי הראשונה מזה למעלה משנתיים. אני לא מספר לכם את זה כדי שתתעצבנו, כפי שאני הייתי מתעצבן כשהייתי צריך לשמוע על הזוגיות של אנשים אחרים. אני בסך הכל רוצה להזכיר לכם שהחיים בלתי צפויים - שבוע אחד אתה מרגיש נורא ובטוח שאף אחת לא תיגע בך עם מקל, שבוע אחרי זה מישהי צצה משום מקום ומסתבר שדווקא אתה מעניין אותה. לא רק שאתה מעניין אותה, אלא שהיא גם רגישה ומבינה את כל הפחדים שלך, ומקבלת אותם באופן טבעי לחלוטין.
מה עוד מסתבר די מהר? שזוגיות וניסיון מיני, הנושאים האלה שכל תקופת הבדידות שלנו אנחנו מקדישים להם שעות על גבי שעות של מחשבות טורדניות, הם לא *כאלה* דרמטיים והרי-גורל כמו שעשינו מהם. נכון, יש מערכות יחסים יוצאות דופן שיכולות לשנות חיים של בנאדם מן הקצה אל הקצה, אבל בגדול מדובר בתחום שלטעמי החברה נותנת לו הרבה יותר מדי חשיבות, הרבה יותר מדי כוח על מצב הרוח שלנו. זה רק פן אחד בחיים, ורק לעתים הוא עושה את ההבדל בין סבל ואושר. אז נכון שקשה להיות מרוצים ממצב של בדידות, אבל מכאן ועד שקיעה בייאוש ובפחדים ישנו טווח רחב של הלכי רוח, ואנחנו חייבים להיאחז בכל שביב של תקווה ושל חיוביות לפני שנרשה לעצמנו לסבול.
לא אוכל להפתיע פה אף אחד עם עצות מדהימות ליציאה מן המצב. אני די ביישן, ומתחיל בערך עם בחורה או שתיים בשנה. ספגתי לאורך הזמן לא מעט דחיות כואבות ומדכאות. אבל דאגתי לעשות משהו בכל פעם שהופיעה מולי מישהי שבאמת דיגדג לי להכיר. מספר פעמים זה השתלם. ואפשר לומר שאם לא הייתי יוזם את הצעד הראשון, רוב הפעמים האלה לא היו מתרחשות. אסור לפחד מפאדיחות - פשוט לחייך ולהכריח את עצמך לפעול. That being said, אין לי אשליה שהפוסט הזה ישנה את חייו של מישהו, בסך הכל מקווה שאם אני הייתי נכנס אליו לפני חודשיים, הוא היה מעט מעודד אותי ולפחות שולח אותי למיטה עם טיפה יותר שקט נפשי.
שלום. מעולם לא כתבתי בפורום הזה, אבל ביקרתי בו כמה וכמה פעמים לאורך השנים. ביקרתי בו כשהייתי מיואש ובטוח שאני היצור הגדול ביותר עלי אדמות, גם פיזית וגם אישיותית, ואין סיכוי שמישהי תיגע בי יותר לעולם. כשניסיתי לשכנע את עצמי שפשוט לא נועדתי להיות בקשר כלשהו עם המין השני. לפעמים ניסיתי לשכנע את עצמי שזה בסדר לגמרי ואני מתנזר מבחירה, או שזו אשמת היקום שיצאתי ככה. פעמים רבות נתתי לעצמי לשקוע בדיכאון נוראי. אני יודע שלפחות חלק מכם מזדהים עם התחושות הללו. הייתי עם מספר קטן של בחורות בחיי, גילוי נאות, והפעם הראשונה שלי הייתה בגיל 22. נשיקה ראשונה בגיל 19. לפני ובין לבין, חוויתי שנים של יובש, שבמהלכן התחושות שהזכרתי אפפו אותי, ולא משנה שכבר ״פרצתי את הסכר״. ככה המוח שלי עובד, חושב רק על הצרות של ההווה ומשליך על העתיד.
אני יושב פה בסלון מול המחשב לפנות בוקר, מצונן ולא מצליח להירדם. חושב, לפחות נעשה משהו מועיל עם הזמן הזה. בחדר שלי ישנה כרגע בת זוגי הראשונה מזה למעלה משנתיים. אני לא מספר לכם את זה כדי שתתעצבנו, כפי שאני הייתי מתעצבן כשהייתי צריך לשמוע על הזוגיות של אנשים אחרים. אני בסך הכל רוצה להזכיר לכם שהחיים בלתי צפויים - שבוע אחד אתה מרגיש נורא ובטוח שאף אחת לא תיגע בך עם מקל, שבוע אחרי זה מישהי צצה משום מקום ומסתבר שדווקא אתה מעניין אותה. לא רק שאתה מעניין אותה, אלא שהיא גם רגישה ומבינה את כל הפחדים שלך, ומקבלת אותם באופן טבעי לחלוטין.
מה עוד מסתבר די מהר? שזוגיות וניסיון מיני, הנושאים האלה שכל תקופת הבדידות שלנו אנחנו מקדישים להם שעות על גבי שעות של מחשבות טורדניות, הם לא *כאלה* דרמטיים והרי-גורל כמו שעשינו מהם. נכון, יש מערכות יחסים יוצאות דופן שיכולות לשנות חיים של בנאדם מן הקצה אל הקצה, אבל בגדול מדובר בתחום שלטעמי החברה נותנת לו הרבה יותר מדי חשיבות, הרבה יותר מדי כוח על מצב הרוח שלנו. זה רק פן אחד בחיים, ורק לעתים הוא עושה את ההבדל בין סבל ואושר. אז נכון שקשה להיות מרוצים ממצב של בדידות, אבל מכאן ועד שקיעה בייאוש ובפחדים ישנו טווח רחב של הלכי רוח, ואנחנו חייבים להיאחז בכל שביב של תקווה ושל חיוביות לפני שנרשה לעצמנו לסבול.
לא אוכל להפתיע פה אף אחד עם עצות מדהימות ליציאה מן המצב. אני די ביישן, ומתחיל בערך עם בחורה או שתיים בשנה. ספגתי לאורך הזמן לא מעט דחיות כואבות ומדכאות. אבל דאגתי לעשות משהו בכל פעם שהופיעה מולי מישהי שבאמת דיגדג לי להכיר. מספר פעמים זה השתלם. ואפשר לומר שאם לא הייתי יוזם את הצעד הראשון, רוב הפעמים האלה לא היו מתרחשות. אסור לפחד מפאדיחות - פשוט לחייך ולהכריח את עצמך לפעול. That being said, אין לי אשליה שהפוסט הזה ישנה את חייו של מישהו, בסך הכל מקווה שאם אני הייתי נכנס אליו לפני חודשיים, הוא היה מעט מעודד אותי ולפחות שולח אותי למיטה עם טיפה יותר שקט נפשי.
