הזהו אושר?
נשלחתי עי האחות האחראית להביא מסמכים שונים עבור חולים המאושפזים במחלקה בה אני מתנדב ממכון הרנטגן. הלכתי שמה בלב מרעיד. השם דיו יש בו כדי להטיל בי מורא בראשיתי,תולדות חיי שזורים בו, ברקמה גסה של פחד. הדרך לגהינום,מסתבר,רצופה במכוני רנטגן. הדלת החשמלית נפערה לעומתי כפתחו של השאול,צעדתי בחופזה אל דלפק המזכירה מליט עייני ממראות הסביבה,ובקול צרוד מלמלתי את מבוקשי. "שב",פקדה עלי באדיבות נטולת רגש, "מייד נטפל בעיניין". מצאתי מקום פנוי בשורת המושבים שהייתה מאוכלסת במטופלים שהמתינו לתורם. כח אפל אילץ אותי להביט בם.חיוורים שפופים כבויי עיניים איש איש לוטה בשערפיו,ממולל באצבעות קרות את שקית הצילומים שעל ברכיו,מתפלל לאלוהיו ,מבטיח לשנות את אורח חיוו,להיות אדם טוב יותר,רק שלא ימצא כל ממצא פתולוגי,רק שלא יקרא לשיחה עם הרופא,רק שלא.............. תחושה מוזרה החלה מפכה בעורקי,בתחילה מעט מהוססת וחיישנית אךמייד הפכה לאשד שוצף הנספג בכל תאי הגוף,הרגשתי אושר מתקתק ,היפומניה,פתאום חשתי צורך להתייצב זקור כתורן ולצרוח במלואי ריאותי:"אני לא שייך לכאן! לא באתי לצילום!אני לוקח מסמכים והולך!,לא צילום ,לא רופא,לא כלום!!!,אני סתם ! תכף אצא!!!!!מבינים? לא שייך!!!!...................... חשתי שעייני מתלחלחות בדמע של התפעמות אקסטטית (אני לא מאמין שאני מספר לכם על כך) אך בדי עמל סכרתי את פי ומנעתי מפרץ אדיר וקולני של צחוק מאושר להדהד בחלל אולם ההמתנה חיוור האור,כן,הייתי כה מאושר!!!!!!! סיימתי את שליחותי וחזרתי למחלקה. "אתה נראה זורח" אמרה האחות. "נו ,טוב הוא סבא "הסבירה אחרת. "כיף ,נכון?"תרמה שלישית. "ועוד איזה!!!!"השבתי והייתי בכלל במקום אחר.
נשלחתי עי האחות האחראית להביא מסמכים שונים עבור חולים המאושפזים במחלקה בה אני מתנדב ממכון הרנטגן. הלכתי שמה בלב מרעיד. השם דיו יש בו כדי להטיל בי מורא בראשיתי,תולדות חיי שזורים בו, ברקמה גסה של פחד. הדרך לגהינום,מסתבר,רצופה במכוני רנטגן. הדלת החשמלית נפערה לעומתי כפתחו של השאול,צעדתי בחופזה אל דלפק המזכירה מליט עייני ממראות הסביבה,ובקול צרוד מלמלתי את מבוקשי. "שב",פקדה עלי באדיבות נטולת רגש, "מייד נטפל בעיניין". מצאתי מקום פנוי בשורת המושבים שהייתה מאוכלסת במטופלים שהמתינו לתורם. כח אפל אילץ אותי להביט בם.חיוורים שפופים כבויי עיניים איש איש לוטה בשערפיו,ממולל באצבעות קרות את שקית הצילומים שעל ברכיו,מתפלל לאלוהיו ,מבטיח לשנות את אורח חיוו,להיות אדם טוב יותר,רק שלא ימצא כל ממצא פתולוגי,רק שלא יקרא לשיחה עם הרופא,רק שלא.............. תחושה מוזרה החלה מפכה בעורקי,בתחילה מעט מהוססת וחיישנית אךמייד הפכה לאשד שוצף הנספג בכל תאי הגוף,הרגשתי אושר מתקתק ,היפומניה,פתאום חשתי צורך להתייצב זקור כתורן ולצרוח במלואי ריאותי:"אני לא שייך לכאן! לא באתי לצילום!אני לוקח מסמכים והולך!,לא צילום ,לא רופא,לא כלום!!!,אני סתם ! תכף אצא!!!!!מבינים? לא שייך!!!!...................... חשתי שעייני מתלחלחות בדמע של התפעמות אקסטטית (אני לא מאמין שאני מספר לכם על כך) אך בדי עמל סכרתי את פי ומנעתי מפרץ אדיר וקולני של צחוק מאושר להדהד בחלל אולם ההמתנה חיוור האור,כן,הייתי כה מאושר!!!!!!! סיימתי את שליחותי וחזרתי למחלקה. "אתה נראה זורח" אמרה האחות. "נו ,טוב הוא סבא "הסבירה אחרת. "כיף ,נכון?"תרמה שלישית. "ועוד איזה!!!!"השבתי והייתי בכלל במקום אחר.
