הזוי או אך טבעי.

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

לדעתי את טועה

אם אישה היתה עם גבר אחר בזמן שהיא נשואה, הרי שהיא "אסורה לבעלה ולבועלה" (והילדים שלה ממזרים). אבל אם אישה התגרשה ורק לאחר מכן היתה עם גבר אחר, היא לא אסורה לגרוש שלה. היא למעשה מותרת לכל אחד. את יודעת מה, אני מכירה מישהי שהתגרשה, היתה עם גבר אחר, והתחתנה שוב עם הגרוש... הרבנות מן הסתם הייתה מזהירה אותם לא להתחתן שוב כיוון שהילדים ייצאו ממזרים, לא כך?

 

[azaria]

אין שום שאלה לגבי הילדים. הםא אינם ממזרים

הממסד הרבני עושה שמיניות באוויר כדי להימנע ממצב של ממזרות. כולל להגיד שבדיקת DNA לא מוכיחה שהילד נולד מבועלה ולא מבעלה. כי כלל ידוע הוא ש "רוב בעילות אחר הבעל" (כלומר רוב הפעמים שאישה נשואה שוכבת עם מישהו, זה עם בעלה) ולכן ההסתברות היא שהילד הוא מהבעל ולכן אינו ממזר. ושלא יבלבלו אותם עם הוכחות מדעיות של DNA כי המדע כל הזמן מתפתח ומשתנה (בניגוד לאמת המוחלטת של ההלכה על שלל פרשנויותיה והחמרותיה...)

 

[לה פנסטריצה]

הזוי או אך טבעי.

לא משהו אישי שלי אבל בנושא המורכבות. זוג התגרש לפני כעשר שנים.יש להם שני ילדים. הם יוצאים מחפשים,לתקופות מוצאים בני זוג, ואז באמצע שנות הארבעים שלהם רואים שעדיין אין להם בן זוג קבוע, אז הם מחליטים לעשות עוד ילד ולהמשיך לחיות בנפרד מה שנקרא מורכבות מתוכננת בעולם המודרני. אני אישית לא מבינה מנין הצורך לעשות עוד ועוד ילדים,בפרט כשבני הזוג הזמניים מתחלפים כל כמה חודשים, ומאיזה מקום אדם ממשיך לכבול את עצמו למישהו שהוא לא רוצה לחיות איתו בודאות. כנראה שאני שמרנית. סוציולוג אמר לי שמשמע המילה- נורמטיבי הוא מה שהרוב עושים,אז נורמטיבי זה לא. והילדים? על עצמי עדיף לא לדבר כרגע.

 

[צלילי מיתר]

מכירה זוג כזה, היתה להם בת משותפת,

היו גרושים זה מזו 6 שנים, לא מצאו בני זוג שמתאימים בעניהם להולדת ילדים , חברו יחד ונולד ילד נוסף שהיום הוא כבר בן כמה חודשים . את מעלה שני דברים - הצורך בעוד ילדים -שאת אומרת שאת לא מבינה והמקום בו אדם ממשיך לכבול את עצמו למישהו שהוא לא רוצה לחיות איתו בוודאות. אז לעניין הראשון - יש אנשים שמרגישים שילדים מהווים חלק חשוב בחיים שלהם, גורמים להם שמחה, גאווה, חלק מההגדרה שלהם וכד'. לעניין השני - יש כבר ילדים משותפים, ההורים האלו כבר קשורים בקשר של הורות, זה לא שחברו להולדת ילד משותף ולא היו להם ילדים קודם. בעיני - אין פסול באופן הזה. אני בכלל מגלה פתיחות גדולה מאוד להרכבי משפחה שונים בשנתיים (כמעט)האחרונות.

 

[שממית הבתים]

אך טבעי

דווקא הרעיון לעשות אחים מלאים לילדים הקיימים נתפס כיותר "שמרני" מאשר למצוא בן זוג חדש ולעשות איתו חצאי אחים. מה שיותר תפס אותי כאן הוא שהם חושבים על עוד ילדים כשהם באמצע הארבעים. אני מאחלת להם הצלחה. רק הניסיונות והחרדות והסיכונים בהריון בגיל מאוחר זה ענין שצריך בשבילו פרנטר רציני.

 

[iridium77]

גם לי זה נראה דפוק

בסגנון "הפוך על הפוך". לא הלך לנו יחד? לא הצלחנו להסתדר גם עם אף אחד אחר? לפחות שנצטרך לנהל הסדרי ראיה רק מול בנאדם אחד ולא מול שניים או שלושה. מן "הרע במיעוטו" שכזה. חבל שבמקום לקבל את הדין ולהבין שאם כבר ביחד, אז שיהיה גם טוב, ובמקום לעשות עבודה רצינית כדי להקים משפחה שלמה ובריאה, ממשיכים לחיות עם שבר. גם אצלנו במשפחה יש כזה זוג. בנתיים הם עוד בשלב ה"בנפרד", אבל הם כבר מדברים על הילד הבא. והם לא באיזור של גיל ארבעים. רחוק רחוק מזה. לי מאד קשה לקבל אנשים שמקבלים את הדין וחיים עם קושי, במקום לאתגר את עצמם ולפתור את הקושי. אבל זו אני. לא כולם שותפים לראיית העולם שלי. ועם קצת מזל, הילדים שלהם ילמדו את הלקח ויעשו מאמצים לבנות משפחה שלמה.

 

[צלילי מיתר]

אולי ערכי המשפחה המסורתיים כבר לא מתאימים

לחיים בתקופה שלנו? אני שואלת לא כדי להקניט , אצלינו במשפחה יש סוגים שונים של מורכבות אחותי ואני גרושות, אחי מגדל ילד בהורות משותפת ועכשיו כבר יוצרים ילד/ה נוסף/ת, ההורים שלי פרודים 14 שנים ולאמא שלי יש חבר. אז.... אני חושבת לפעמים שאולי כבר לא מתאים אמא אבא ושני ילדים באותו בית כי עובדה שיש כל כך הרבה שינוי בהרכבי משפחה.

 

[iridium77]

סבבה, אבל הייתי מצפה ליותר הכנה

במקרים שאני מכירה, אנשים לא מתכוננים לזה שמערכת היחסים תהיה לא- שגרתית, ויהיו איתה בעיות לא-שגרתיות שיצטרכו פתרונות לא-שגרתיים. זה יותר אנשים ש"הולכים על זה" ולא ממש חושבים או מתכוננים לזה. זה לא שאני בעד לאסור ילודה והורות על כל מי שלא נשוי ואין לו בית משלו ועבודה קבועה. יש כמה אמהות חד-הוריות שאני מכירה שנותנות הורות הרבה יותר טובה משל הרבה זוגות שאני מכירה (עם בית ועבודה קבועה וכלב וכו'), מבחינת המוכנות שלהם להורות, ומבחינת הכישורים שלהן. וגם ראיתי משפחות פרודות שנשארו לגור מאד קרוב זו לזו ועשו חגים ביחד עם בני הזוג החדשים. זה לא בלתי אפשרי. אז בעצם, אם להיות משפחה אומללה באותו הבית או להיות משפחה מפורקת על שני בתים - מה זה משנה. אני רק אומרת, אם כבר הזוג החליט להתחייב להיות בקשר כל כך אינטימי ל-20 השנה הקרובות, למה לא להכיר בזה שזה מה יש, שזה בן/בת הזוג שלך ל-20 שנה הקרובות, ולעבוד על זה שזה גם יצליח, במקום להסתפק בפתרון שהוא בעצם לא פתרון, של לגור בנפרד? לפחות במקרים שאני מכירה, לגור בנפרד אולי מקטין את החיכוך בין בני הזוג, אבל הבעיות בינהם בעינן עומדות, והמגורים הנפרדים רק מוסיפים סיבוכים לילדים. אבל שוב, זו דעתי. אני טיפוס שמאד רוצה לתקן כל מה שלא עובד. אני מאד מתקשה לקבל "דיספנקשן" כאורך חיים, ולא רק בתחום של הורות או זוגיות. עושה רושם שלהרבה אנשים (מסביבי, אבל לא רק...) לא כל-כך קשה עם זה. לא בטוח שהחיים שלי יותר קלים בגלל זה...

 

[צלילי מיתר]

כשהתחתנתי לפני 20 שנים חשבתי שזה לנצח

והיו לי חלומות יפים וברורים על זוגיות ונישואין. יום אחד מצאתי את עצמי במציאות חדשה וצריכה ללמוד ולקבל דברים ולהתמודד עם גילויים חדשים . כיום - האופציה של זוגיות בבתים נפרדים מאוד מתאימה לי (מכיוון שבגילי אני לא מתכננת ללדת עוד ילדים אז לא יהיו לי ילדים משותפים עם עוד מישהו). מה שאני מנסה לומר זה שאנשים משתנים מתוך ארועים שקורים להם. אני מעדיפה ללמוד דברים חדשים מאשר להתקבע על מה שעמד לרשותי לפני 20 שנים בגיל 24. יש היום הרבה יותר אפשרויות ממה שהיו פעם ואני שמחה על האפשרות לבחור מסגרת זוגית שמתאימה לי - בלי שיסתכלו עלי בעין עקומה. אני מבינה את אחי שאומר - לא מתאימה לי מערכת זוגית, אני רוצה להיות אבא - ובחר באופציה של הורות משותפת . עדיף ככה מאשר להתחתן ולחיות באומללות זוגית -לא? מאחלת לך חיים טובים ומלאי אושר

 

[iridium77]

תודה

על האיחולים. בוודאי שעדיף לא לחיות בזוגיות אומללה. השאלה היא מה כל כך קשה בזוגיות, שכל כך קל בהורות משותפת. בשני המקרים צריך להכיל שגעונות וערכים ודרך חיים של מישהו אחר. זה לא נראה לי יותר פשוט לנהל את זה מרחוק. יותר נכון - זה אולי פשוט להורים (בכלל לא בטוח), אבל נראה לי שלילדים זה ממש ממש לא פשוט. אני לא מתכוונת שחתונה זה בהכרח לנצח. אבל ילדים זה כן מחוייבות ל-20 שנה (לפחות). אז הקשר עם ההורה השני הוא גם כן התחייבות לקשר במשך 20 שנה. אז אם כבר מתחייבים לנהל ביחד פרוייקט כל כך חשוב במשך כל כך הרבה זמן, למה לא לעבוד כבר על הקשר? יהיה מעניין לראות מה יהיו התוצאות של ההורות המשותפת הזו בעוד 20-30 שנה. מן הסתם, הורות משותפת של אנשים בשלים שמודעים לעצמם וכו' וכו' תניב תוצאות יותר טובות מהורות של נשואים שלא מבינים מהחיים שלהם בגידול ילדים, אבל מעניין יהיה להשוות את זה למשפחות "מסורתיות", של הורים שכן חיים ביחד, ועובדים גם על הורות וגם על הזוגיות. בכל מקרה, בהצלחה גם לך וגם לאחיך.

 

[down under 1]

כל כך תלוי בזוג עצמו

יש מי שיתגרשו כי נגמרה להם האהבה והמשיכה ונשארה החברות. אז אחרי שעובר הכעס והתסכול מכל המצב, חוזרים להיות חברים והורים רק שחיים לחוד. במקרה כזה רק טבעי שאם רוצים עוד ילד ילדו אותו ביחד. הרי אין שום הבטחה שסיבוב שני או שלישי או רביעי לא יגמר בגרושים גרועים יותר או פחות מהקודמים. אז כבר עדיף לדעת מראש בדיוק מה מחכה בהמשך הדרך.

 

[חמדת35]

נראה לי הכי הגיוני בעולם

לא רוצים זוגיות אבל רוצים משפחה. יש כבר ילד משותף. מבחינת המורכבות המשפחתית הנוח ביותר הוא שלכל הילדים יהיו אותם זוג הורים, כך שאם אין אהבה שקושרת אותם לבן זוג אחר ההגיוני ביותר שייטו לעשות ילד יחד, שיהיה אח מלא לילד המשותף, שיהיה חברו ושותפו של הילד המשותף. גם כלכלית - הם כבר מסתדרים בהורות משותפת עם משקי בית נפרדים - אז כנראה ימשיכו להסתדר.

 

[עפרונית מהודרת]

בדיוק.

גם לי זה נראה כך. גילוי נאות: אני בהורות משותפת.