הזייפנים - ביקורת סרט
לבקשתה של ענת אדרת אני מעלה כאן את הביקורת שלי לסרט. מקום/שנה: אוסטריה / 2007 זמן צפיה: 98 דקות ז'אנר: זר במאי: סטפן רוזביצקי שחקנים: אוגוסט דיהל , דיוויד סטריסאו , אוגוסט זירנר , קארל מרקוביץ' מרטין ברמבך הזייפנים הוא זוכה פרס האוסקר עבור הסרט הזר הטוב ביותר לשנת 2008 (אתם ודאי זוכרים שבופור התמודד לפרס הזה). זהו סיפורו של סאלי סורוויץ' אותו מגלם קארל מרקוביץ', שהיה בימים שלפני מלחמת העולם השניה איש תרבות משגשג וגם הזייפן הכי גדול באירופה. בתחילת המלחמה הוא נלכד בשל זיוף דולרים ונשלח למחנה ריכוז. אחרי שהועבר ממחנה למחנה, הוא מגיע למחנה זקסנהאוזן, שם המיטות נוחות והתנאים פחות או יותר נסבלים בתמורה נדרשים הוא - סאלי - גדול הזייפנים וקבוצה נבחרת של גרפיקאים, דפסים, שרטטים, כימאים , להדפיס כסף מזוייף עבור הנאצים. הם אמנם עדיין אסירים, אבל הם מקבלים מקום משלהם וצריך סיווג ביטחוני גבוה כדי לדעת מה קורה בין כותלי המגורים והעבודה שלהם. הם אינם מתראים או מתערים עם האסירים האחרים. גם הם סובלים מהתעללות, אבל נדמה שהיא קצת פחות קשה ומכוערת ממה שאנחנו רגילים לראות אצל הנאצים. הסיפור של סלומון סורוויץ' הוא סיפור אמיתי . יש לו את כל הנתונים להיות סרט מדהים: סיפור על השואה, מחנה ריכוז, סיפור אמיתי, עצוב וכו', הכל נכון, אבל איכשהו הפוטנציאל שלו ממש מבוזבז. הסרט לטעמי היה בנאלי לחלוטין . אין בו שום חידוש גם אם תגידו מה כבר אפשר לחדש בסיפור אמיתי על השואה, נדמה כי הוא זכה באוסקר אך ורק בגלל שהוא עוסק בשואה משהו כמו לצאת ידי חובה. עם זאת, אני לא אומרת שבופור היה צריך לזכות, כי אז הייתי חייבת להגיד שהוא זכה רק כי הוא עוסק בנושא רגיש. בופור שיעמם אותי ונרדמתי באמצע, מה גם שאני מודה שאיני יודעת מי ומה היו המועמדים האחרים. את שני הסרטים האלה ראיתי הראשון כי הוא עוסק בשואה והוא סיפור אמיתי. רציתי לדעת על מה בדיוק הוא זכה באוסקר וגם כי מן הראוי שסרט שזכה באוסקר, יהיה לפחות שווה צפיה אז הוא שווה צפיה, אבל לא יותר מזה והשני כי הנושא שהוא עוסק בו, נוגע בי בדיוק כמו שהוא אמור לגעת בכולנו, אבל אף לא אחד מהם שווה את האוסקר, לפחות לפי הקריטריונים שלי. אוסיף ואומר שבמקומות אחרים שהעליתי את הביקורת הזו רבים חשבו אחרת ממני, לכן אני מציעה כן לצפות בסרט ולגבש דעה עצמאית. הזייפנים
לבקשתה של ענת אדרת אני מעלה כאן את הביקורת שלי לסרט. מקום/שנה: אוסטריה / 2007 זמן צפיה: 98 דקות ז'אנר: זר במאי: סטפן רוזביצקי שחקנים: אוגוסט דיהל , דיוויד סטריסאו , אוגוסט זירנר , קארל מרקוביץ' מרטין ברמבך הזייפנים הוא זוכה פרס האוסקר עבור הסרט הזר הטוב ביותר לשנת 2008 (אתם ודאי זוכרים שבופור התמודד לפרס הזה). זהו סיפורו של סאלי סורוויץ' אותו מגלם קארל מרקוביץ', שהיה בימים שלפני מלחמת העולם השניה איש תרבות משגשג וגם הזייפן הכי גדול באירופה. בתחילת המלחמה הוא נלכד בשל זיוף דולרים ונשלח למחנה ריכוז. אחרי שהועבר ממחנה למחנה, הוא מגיע למחנה זקסנהאוזן, שם המיטות נוחות והתנאים פחות או יותר נסבלים בתמורה נדרשים הוא - סאלי - גדול הזייפנים וקבוצה נבחרת של גרפיקאים, דפסים, שרטטים, כימאים , להדפיס כסף מזוייף עבור הנאצים. הם אמנם עדיין אסירים, אבל הם מקבלים מקום משלהם וצריך סיווג ביטחוני גבוה כדי לדעת מה קורה בין כותלי המגורים והעבודה שלהם. הם אינם מתראים או מתערים עם האסירים האחרים. גם הם סובלים מהתעללות, אבל נדמה שהיא קצת פחות קשה ומכוערת ממה שאנחנו רגילים לראות אצל הנאצים. הסיפור של סלומון סורוויץ' הוא סיפור אמיתי . יש לו את כל הנתונים להיות סרט מדהים: סיפור על השואה, מחנה ריכוז, סיפור אמיתי, עצוב וכו', הכל נכון, אבל איכשהו הפוטנציאל שלו ממש מבוזבז. הסרט לטעמי היה בנאלי לחלוטין . אין בו שום חידוש גם אם תגידו מה כבר אפשר לחדש בסיפור אמיתי על השואה, נדמה כי הוא זכה באוסקר אך ורק בגלל שהוא עוסק בשואה משהו כמו לצאת ידי חובה. עם זאת, אני לא אומרת שבופור היה צריך לזכות, כי אז הייתי חייבת להגיד שהוא זכה רק כי הוא עוסק בנושא רגיש. בופור שיעמם אותי ונרדמתי באמצע, מה גם שאני מודה שאיני יודעת מי ומה היו המועמדים האחרים. את שני הסרטים האלה ראיתי הראשון כי הוא עוסק בשואה והוא סיפור אמיתי. רציתי לדעת על מה בדיוק הוא זכה באוסקר וגם כי מן הראוי שסרט שזכה באוסקר, יהיה לפחות שווה צפיה אז הוא שווה צפיה, אבל לא יותר מזה והשני כי הנושא שהוא עוסק בו, נוגע בי בדיוק כמו שהוא אמור לגעת בכולנו, אבל אף לא אחד מהם שווה את האוסקר, לפחות לפי הקריטריונים שלי. אוסיף ואומר שבמקומות אחרים שהעליתי את הביקורת הזו רבים חשבו אחרת ממני, לכן אני מציעה כן לצפות בסרט ולגבש דעה עצמאית. הזייפנים