הזכות לכבוד והחובה לכבד

פרוזק

New member
הזכות לכבוד והחובה לכבד

כל אחד מאיתנו מוצא את עצמו לפעמים במצב של יאוש חוסר אונים בילבול כל אחד מאיתנו מוצא את עצמו לפעמים נזקק לעזרה כן כן חבריי היקרים האגו האנושי שלנו נפגע קשות יורד על הברכיים מתרסק לרסיסים ברגע שאנחנו מוצאים את עצמיינו מושפליי ראש וזקוקים לעזרה. האגו האנושי שלנו חותף בעיטה לביצים (סליחה על הביטוי) בזמן שאנחנו ניגשים לבקש את העזרה בזמן שאנחנו מודים בחולשה שלנו. ולמי אנחנו פונים? לכל מניי אנשים, מקומות שנראה לנו שהם לא יפגעו בנו, מקומות ואנשים שגורמים לנו להאמין שהם יהיו שם ויעזרו לנו בלי לנצל או לצחוק על החולשה שלנו, אבל האומנם? מה גורם לאדם לרצות לעזור למישהו אחר, מה גורם לו לתת מעצמו לאחר להאניק זמן אנרגיה כוחות? יש כמה סיבות בעצם אני מאמינה שיש הרבה יותר וכמו שאומרים תמיד אף פעם זה לא בגלל סיבה אחת. האדם הוא יצור אינטרסנטי לכל פעולה שלו יש משמעות משהו שיביא לו אישית תועלת, יהיו שיגידו שזה לא נכון אבל צר לי לומר אבל הם שקרנים או שהם ממש לא מודעים לעצמם והסיבות שלהם חבויות עמוק בפנים. אז מה גרום לאדם לתת מעצמו לאחר? יש אנשים שנותנים מעצמם במטרה לקבל איזה שהיא תמורה חומרית אחרים יתנו מעצמם בשביל תמורה בצורה של הערכה והקרת תודה ללא קץ אחרים ירגישו כל כך טוב עם עצמם על זה שהם נותנים ולא מבקשים תמורה מה שיגרום להם מהר מעוד לנפח את החזה ולתפוס מעצמם כאנשים יותר שווים מאחרים יהיו שיחשבו שהאנשים שהם עזרו להם חייבים להם לאורך כל החיים ומעטים ידעו שבעצם זה שהם נתנו לאחרים הם נתנו לעצמם וזו התמורה שלהם לעצמם. כל אחד מאיתנו הוא לפעמים זה שנותן את העזרה ולפעמים זה שמקבל אותה (מתוך הנחה שיש לנו את העומץ לעודות שאנחנו צריכים עזרה). אף פעם לא נדע מתיי ואיך נצתרך את העזרה ומי יהיה בצד השני שיבוא לעזור לנו. לא פעם רואים אנשים שכמאת משלימים אחד את השני ובעצם עוזרים לסרוגין אחד לשני. ועכשיו אני מבקשת מכם לחשוב ברצינות מאיזו סיבה אתם עוזרים לאנשים \? מה הדבר שמניע אותכם לפעול ולתת לטובת האחר? אל תגידו לי אבל לפחות תגידו לעצמכם ואל תעלבו אם אני לא מרגישה חייבת על זה שעזרתם לי ואל תכעסו אם אני לא נותנת לכם את התמורה שחיפשתם שבגללה ניגשתם לעזור לי בכלל רק תבינו שלצד השני הצד שמבקש את העז. רה הרבה יותר קשה מלכם והוא רגיש ופגיע ומעל לכל הוא מרגיש כל תנודה קטנה מצידכם. אז תנו לו את הכבוד ביחד עם זה שאתם עוזרים לו תנו לאגו שלו לאחלים מהפציעה לראות ולאבין שזה לא בושה גדולה לבקש עזרה. וזה לא משנה למה אתם עוזרים אבל אל תתנו לזה להשפיע על הצד השני כל זה היה סתם נקודה למחשבה עמוקה.
 

joeblack

New member
../images/Emo19.gif את שואלת באמת

או שרק רצית לשחרר קצת קיטור? אם כך ואם כך, מול teaser כזה אני לא מתאפק שלא להגיב
: אני מאמין שיצר האדם רע מנעוריו. מה לעשות. ככה אני (וגם האדם). וכשאני עוזר, אני נלחם ביצר הזה. לפעמים יש לי כוח להילחם ואני נרתם למשימה, ולפעמים אין לי כוח ואני אומר: "לעזאזל עם כולם, לא רוצה לעזור". ואני לא משלה את עצמי: לעזור לאחרים גורם לי להרגיש טוב. אולי גם למי שעזרתי לו, אבל גם לי. זה מספק. זה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי ועם בכלל, ותאמיני לי שאני צריך כל פיסת ´טוב´ שאני יכול למצוא. ואני מקווה שכשאני צריך עזרה, יעזרו לי. לא בתמורה, לא אחד-תמורת-אחד, אלא מהרגשה שזה טוב לעזור. זה עושה טוב לכולם. ואני מחזק את דברייך שלבקש עזרה זה אחד הדברים הכי קשים בעולם.
 

פרוזק

New member
למה כתבתי את זה?

שאלה טובה והאמת אין לי תשובה יכול להיות שרציתי לשחרר קיטור יכול להיות שבגלל שזה נראה לי משהו חשוב שצריך לומר אותו בקול רם אנשים לפעמים עושים דברים רק כי זה רגיל כי זו הנורמה כי כך זה תמיד היה בלי ממש לחשוב על הדברים שמעבר אני הולך כי זה נכון כי כך צריך , אבל למה בעצם? כשהייתי בבית הספר המורים שלי תמיד אמרו שאני מסוג האנשים ששואלים אלה שכל הזמן מחפסים את התשובות לפעמים אפילו לשאלות שנראות בנליות לאחריד אבל האמת השאלות הנליות אללו אלה שאנחנו אפילו לא עוצרים לשניה לחשוב לפנאי שאנחנו משיבים הלייהן הן השאלות החשובות ביותר הן השאלות שהתשובות הלייהן הן הקשות הקנות והעמוקות ביותר כמה םעמים שאלנו את עצמיינו מי אני ? כמה פעמים התיעשנו מלנסות לחפש את התשובה ואמרנו אני זה אני וזהו . אבל לא אני לא יודעת אם האדם הוא רע מיסודו כל התאוריות הפסיכולוגיות אללו גדולות מדיי עליי ואני לא מוכנה לקבל את המסקנות כברורות .אני אוהבת את השאלה למה, שאלה שלצערי קיבלה מובן שלילי. כך לדוגמה ילדים כשתשאל אותם למה הם מייד יגידו כחה, מאיין תשובה אינסטנקטיבית. אבל לשאלה הזאת לרוב יש תשובות עמוקות יותר שנשארות בלב הנשאל כי אין לו עומץ לומר למה. לדוגמה: "למה לא אכנת שעורים?" "כחה" יכול להיות שמה שהסתובב לאותו ילד בראש בזמן שהוא ארגיש מושפל מול המורה ליד כל הכיתה היה שבעצם אח שלו בבית חולים והוא דועג ופוחד ועצוב ונראה לי שבמצב כזה שהוא דיי לבד שעורים בחשבון זה לא ממש מה שמזיז לו. אבל למורה לא ממש עכפת בעצם יכול להיות שאם היא איתה יודעת היה עכפת לה מעוד והיא איתה מבינה אבל היא מעולם לא ידעה. אתה כותב שאתה אדם רע אני לא מכירה אותך אבל אני בטוחה שאתה לא כזה ולו רק בגלל העובדה שמצאת לנכון לאגיב למה שכתבתי , העובדה שמה שכתבתי נגע בך וגרם לך לחשוב. אדם רע לא היה יכול להתמודד עם השאלה ששאלתי אדם רע לא היה סורד עד סוף המכתב.
 
הצורך לקבל ולתת

כל מה שכתבת הוא נכון, ואני חושבת שכל מה שאוסיף יהיה רק חזרה על מה שאת אמרת בהודעה שלך. כתבת שזאת רק נקודה למחשבה, אבל אני רוצה בכל זאת לשתף אותך במחשבה שלי: מאז שגיליתי שקיימים פורומים כמו הפורום הזה וכמו קבוצות תמיכה אחרות, גיליתי אצלי את הצורך העז לתת, לתמוך ולעודד. נכון, אני מקבלת בחזרה פידבקים ומילות תודה והערכה, אבל לא זה העניין. לא זה מה שגורם לי לכתוב למשל את ההודעה הזאת או לתת מילות תמיכה ועידוד לאנשים אחרים. כשאני נותנת מעצמי למישהו אחר, אני לא עושה את זה בשבילו. אני עושה את זה בשבילי. וגם אם הוא לא יחזיר לי בעתיד, עדיין תהיה לי התמורה של ההרגשה הטובה. פרוזק, אני מעריצה אותך על האומץ שיש לך לכתוב כאן את הדברים האלה שהם כל כך אמיתיים וכנים. ולא, לבקש עזרה זה לא בושה. בטח שמעת את המשפט הזה כבר עשרות אלפי פעמים אבל כפי שאני רואה את זה, לבקש עזרה, לא רק שזאת לא בושה. זה מקור גאווה. כי זה דבר שדורש אומץ והמון כוח. ואסכם רק בעוד משפט אחד: בשבילי, לעזור לאחרים, זה לעזור לעצמי. יותר מאשר לכל אחד אחר
 

פרוזק

New member
אין לי הרבה מה לומר ../images/Emo24.gif

אני יושבת פה ומחייכת מאושר ולו רק בגלל שאני כל כך מבינה אותך בזה שלתת זה בעצם לקבל אבל לצערי רבים האנשים שלא מבינים רבים האנשים שרואים בעצם בקשת העזרה חולשה שיש לנצל אותה רבים האנשים שנותנים מעצמם ובגלל זה תופסים מעצמם ואני ישתמש במשפט שחברה שלי אמרה לי היום "אם האף שלו היה עוד סנטימטר אחד למעלה לאלוהים היה כואב בתחת". אני לא רואה בקשת עזרה כבושה אלה כיכולת אדירה לעודות בגבולות ובמגבלות שלך יכולת לדעת מי אתה ואיפה אתה חלש קבלה עצמית על החלקים הטובים והרעים שבך הכל שאלה של מה הפידבק שאתה מקבל לבקשה הזאת ולגבאי האומץ שלי, זה לא ממש אומץ הרבה פעמים אמרו לי לסתום את הפא ולאפסיק לדבר כל כך הרבה שנים שתקתי אבל לא עוד כשיש לי מה לומר אני אומרת גם עם הצד השני לא ממש אוהב לשמוע את הדברים שלי (אני לפחות משתדלת לעשות את זה, אני רק מתחילה בכל האניין של לדבר על דברים שכואבים) ודרך הגב היית מאמינה שקיבלתי 40 באוניברסיטה בקורס לפילוסופיה? כנראה שאתם לא נורמלים אם עצלחתם לאבין אותי (ולא נורמלי זו מחמאה מבחינתי) כי האנשים שנקראים שפויים לא ממש מצליחים
 
פרוזק היקרה!

גם לי בעצם אין הרבה מה להגיד, רק רציתי לשלוח לך
ענקי.
 
למעלה