הזכות למילה
ראוי שכל אחד ואחד יקרא יופנים. בני היקר, ביום שאזדקן ולא אהיה מי שאני, אזור סבלנות ונסה להבין אותי. כאשר אשפוך אוכל על חולצתי ואשכח היאך לרכוס(לשרוך) נעליי, זכור את השעות שבליתי בלמדך איך אוכלים בלי לשפוך והכיצד רוכסים (שורכים) הנעליים. אם אחזור על עצמי במשפטים שאתה יודע בעל פה איך הם מסתיימים , אל תפסיק אותי והקשב לי- כשהיית קטן , על מנת שתירדם , נאלצתי לספר לך אלפי פעמים את אותו סיפור עד שעצמת את עיניך הקטנות. כשנהיה ביחד ובלי כוונה אעשה את צרכיי , אל תתבייש בי ותבין שאיני אשם כי כבר אניני שולט עליהם . תחשוב רק כמה פעמים בילדותך עזרתי לך , ובסבלנות המתנתי עד שתסיים. אל תגער בי אם לא ארצה להתרחץ ,אל תנזוף בי בגלל זה . זכור את הרגעים שרדפתי אחריך ואת אלפי התירוצים שהמצאתי על מנת להנעים לך את הרחצה. קבל אותי וסלח לי על זה שעכשיו אני הילד. כשתראה אותי חסר אונים ובור מול כל הדברים הטכנולוגיים שלא אוכל להבין, אני מתחנן לפניך שתיתן לי את כל הזמן שיידרש , ואל תפגע בי בחיוך לעגני. זכור - שאני הייתי זה שלמד אותך הרבה דברים שאז הדהימו אותך. כל החינוך שקבלת על מנת שתוכל להתמודד בחיים בצורה הטובה שבה הנך עושה זאת, הוא תוצאה של שקדתי, מאמציי ואהבתי אליך. אם ברגע כלשהו במהלך שחתינו אשכח על מה אנחנו מדברים, תן לי כל הזמן שיידרש עד שאזכור,ואם איני מצליח אל תלעג לי , אולי מה שדברתי אינו חשוב, אבל אסתפק בכך שתאזין לדברי.אם פעם לא ארצה לאכול אל תפציר בי. אני יודע כמה מותר וכמה אסור, הבן שגם עם הזמן לי אין כבר שיניים וחסר חוש הטעם. כאשר ארצה ללכת אך ייכשלו רגליי כי עייפות הן, הושט לי את ידך הרכה על מנת שאשען,כפי שעשיתי זאת אתך כשהתחלת ללכת על רגליך הקטנטנות והחלשות עדיין. ולבסוף כשבאחד הימים תשמע אותי אומר שאניני רוצה עוד לחיות וכי אני רוצה למות , אל תכעס, מפני שלזה אין שום קשר לחיבתך או לכמה שאני אוהב אותך. נסה אז להבין שאני לא חי עוד - אלא שורד , וזה לא אותו הדבר. אל תרגיש עצוב או חסר אונים בגלל איך שהנך רואה אותי. תן לי את לבך,הבן אותי ותמוך בי כפי שעשיתי כשהתחלת לחיות. באותה צורה שליוויתיך בנתיב שלך. מתחנן אני שתלווה אותי כשאסיים את הנתיב שלי. ראיתיו תלוי בבית הורי- והחלטתי להביא אותו ככתבו למי שמכיר ואינו מכיר.
ראוי שכל אחד ואחד יקרא יופנים. בני היקר, ביום שאזדקן ולא אהיה מי שאני, אזור סבלנות ונסה להבין אותי. כאשר אשפוך אוכל על חולצתי ואשכח היאך לרכוס(לשרוך) נעליי, זכור את השעות שבליתי בלמדך איך אוכלים בלי לשפוך והכיצד רוכסים (שורכים) הנעליים. אם אחזור על עצמי במשפטים שאתה יודע בעל פה איך הם מסתיימים , אל תפסיק אותי והקשב לי- כשהיית קטן , על מנת שתירדם , נאלצתי לספר לך אלפי פעמים את אותו סיפור עד שעצמת את עיניך הקטנות. כשנהיה ביחד ובלי כוונה אעשה את צרכיי , אל תתבייש בי ותבין שאיני אשם כי כבר אניני שולט עליהם . תחשוב רק כמה פעמים בילדותך עזרתי לך , ובסבלנות המתנתי עד שתסיים. אל תגער בי אם לא ארצה להתרחץ ,אל תנזוף בי בגלל זה . זכור את הרגעים שרדפתי אחריך ואת אלפי התירוצים שהמצאתי על מנת להנעים לך את הרחצה. קבל אותי וסלח לי על זה שעכשיו אני הילד. כשתראה אותי חסר אונים ובור מול כל הדברים הטכנולוגיים שלא אוכל להבין, אני מתחנן לפניך שתיתן לי את כל הזמן שיידרש , ואל תפגע בי בחיוך לעגני. זכור - שאני הייתי זה שלמד אותך הרבה דברים שאז הדהימו אותך. כל החינוך שקבלת על מנת שתוכל להתמודד בחיים בצורה הטובה שבה הנך עושה זאת, הוא תוצאה של שקדתי, מאמציי ואהבתי אליך. אם ברגע כלשהו במהלך שחתינו אשכח על מה אנחנו מדברים, תן לי כל הזמן שיידרש עד שאזכור,ואם איני מצליח אל תלעג לי , אולי מה שדברתי אינו חשוב, אבל אסתפק בכך שתאזין לדברי.אם פעם לא ארצה לאכול אל תפציר בי. אני יודע כמה מותר וכמה אסור, הבן שגם עם הזמן לי אין כבר שיניים וחסר חוש הטעם. כאשר ארצה ללכת אך ייכשלו רגליי כי עייפות הן, הושט לי את ידך הרכה על מנת שאשען,כפי שעשיתי זאת אתך כשהתחלת ללכת על רגליך הקטנטנות והחלשות עדיין. ולבסוף כשבאחד הימים תשמע אותי אומר שאניני רוצה עוד לחיות וכי אני רוצה למות , אל תכעס, מפני שלזה אין שום קשר לחיבתך או לכמה שאני אוהב אותך. נסה אז להבין שאני לא חי עוד - אלא שורד , וזה לא אותו הדבר. אל תרגיש עצוב או חסר אונים בגלל איך שהנך רואה אותי. תן לי את לבך,הבן אותי ותמוך בי כפי שעשיתי כשהתחלת לחיות. באותה צורה שליוויתיך בנתיב שלך. מתחנן אני שתלווה אותי כשאסיים את הנתיב שלי. ראיתיו תלוי בבית הורי- והחלטתי להביא אותו ככתבו למי שמכיר ואינו מכיר.